לפרשת מטות – יהדות בהנהגה מדינית

נסקור תחילה את ההלכות הנלמדות ממלחמה זו: 

טהרה לטמאי מתים -  שנאמר  "ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים כל הרג נפש וכל נגע בחלל תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי...".

הגעלת כלים, הכשרתם בדרך של כבולעו כך פולטו, דהיינו כלי שהשימוש בו בבישול חם יוכשר על ידי חימומו במים, אם באש על ידי ליבון באש, אם בקר על ידי שטיפה במים קרים וכדומה. – שנאמר "אך את הזהב ואת הכסף את הנחושת את הברזל את הבדיל ואת העופרת. כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש... וכל דבר אשר לא יבוא באש תעבירו במים".

מצוות טבילת כלים הנלקחים או נקנים מגוי -  בתוך הפסוק הנ"ל נאמר "אך במי נדה יתחטא".

כמו המצוות המעשיות הנלמדות ממלחמה זו נוכל גם ללמוד ערכים ומוסר מלחמה מהנאמר בפרשת מלחמת מדין. להלן נביא כמה דוגמאות:

ה' מורה למשה רבנו "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים" מלשון זו נוכל להסיק, שבמצבים מסוימים נקימה של ציבור מצווה על ידי הקב"ה למרות הנאמר בפרשת קדושים ,לא תקום ולא תטור את בני עמך", האוסרת נקימה ונטירה על ידי הפרט בבני ישראל.

שיטת גיוס לצבא – נאמר "החלצו מאתכם אנשים לצבא... אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא".

הטיפול במנהיגי האויב – "ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם... ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב".

הטיפול בשלל מלחמה ובשבויים –  "ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה. ויביאו אל משה ואל אלעזר  הכהן ואל עדת בני ישראל את השבי ואת המלקוח ואת השלל...".ובהמשך מתוארת צורת חלוקת השלל לעם וליוצאים לצבא כמו גם המכס לה' והשוני ביניהם.

במשך אלפי שנות גלות, העם היהודי היה מנותק מניהול חיים מדיניים. בחזרתו לארצו לפי קריאת ההנהגה הציונית, שהתבססה על ערכי העולם המערבי ולא על ערכי היהדות המקוריים, לא אזר עמנו עוז ליישם את ערכי היהדות בהנהגת מדינתנו. לכן, נאלץ להשתמש כבסיס ערכי להנהגתו המדינית בערכי העולם המערבי כפי שהם באים לידי ביטוי באמנות שונות, החלטות האו"ם וכדומה. יישום ערכים אלו, אינו מתאים למציאותו המיוחדת של העם היהודי, מה שגורם לנסיגתו של החלום הציוני כולו והעמדת קיומה של מדינה יהודית בספק. יישום ערכי היהדות המופיעים בדוגמאות דלעיל, מפרשתנו, ובאלפי מקומות אחרים בתנ"ך ובמקורותינו האחרים בהנהגת המדינה, תוך התאמתם למציאות הנוכחית ומורכבותה, יחלץ אותנו מבין המיצרים הנוכחיים ויביא ישועה גדולה לעם ישראל ולעולם כולו.