הערבים מתחילים להישבר!

זהו הזמן לשנות כיוון בהסברה ולהתחיל לדבר על כניעה ערבית צפויה

במשך השנים האחרונות, ובמיוחד בחודשים האחרונים, עסוקים אנו יותר ויותר בחולשותיה של החברה הישראלית במאבק מול האויב הערבי. עיסוק זה כולל     ניתוח דעת הקהל המושפעת מתעמולת השמאל והתקשורת המנסים להחדיר בנו את   ההכרה שלא נוכל להחזיק מעמד מול מתקפת הערבים, בודאי שלא לנצחם ושלנו   אין אלא להיכנע כניעה מדינית. חוגים אלו מנסים להלך עלינו אימים במלחמה כוללת צפויה, באיומי אש"פ להגברת הטרור וכו', מתוך תקווה שהחברה        הישראלית תמשיך להיכנע.                                              

והנה פרסם עיתון "הארץ" (משה הס,20  בפברואר 2001) סקר שערכה           אוניברסיטת ביר-זית בקרב 1200(!) בתי אב פלשתינאיים. בין יתר הנתונים   המעניינים העולים מן הסקר, יש לציין את הנתונים הבאים:%75"  מהנשאלים   (%84 מהנשאלות) ענו שהם סובלים מ'קשיים פסיכולוגיים ונפשיים' כתוצאה    מהמצב הפוליטי והכלכלי.%17  מכלל הנסקרים היו מהגרים לחו"ל לו ניתנה    להם ההזדמנות. בקרב גברים צעירים 1822- השיעור הוא יותר מכפול (%38),   ובקרב נשים בגילאי 2327- עומד השיעור על 28.%" (אנו מודים לישעיה       אופרטס על שהעיר את תשומת לבנו לידיעה).                              

עיתון "הארץ" הביא את נתוני הסקר על מנת לשכנע את קוראיו עד כמה        "מסכנים" הפלשתינאים, כמובן. לנו, הרוב היהודי, חשוב הסקר מסיבה שונה   לחלוטין.                                                            

הנצחון אפשרי ואיננו רחוק                                             העובדה החשובה שעולה מסקר זה היא, שדווקא הערבים מתחילים לגלות סימני   חולשה במאבק. הידיעות על אנרכיה קרובה ב"רשות הפלשתינאית" אינן כה      חשובות כמו הידיעה שהפרט הפלשתינאי ? ברחוב, בעיר ובכפר ? מעיד על עצמו שהיה מוכן להגר לחו"ל לו אך ניתנה לו הזדמנות שכזו (יש להניח שלא כל מי שחושב כך, היה מוכן להודות בדבר בפני הסוקרים ? ומסיבות מובנות).      

ובכן, בעוד עסוקה החברה הישראלית בחולשותיה שלה, מתברר שהערבים מגלים   סימני חולשה הרבה יותר גדולים. חשיפת נתוני הסקר איננה חשובה על מנת    לאמץ את רוחם וכוח עמידתם של מתיישבי יש"ע. מתיישבי נצרים, כפר דרום,   חברון ופסגות, אינם זקוקים לחיזוק מסוג זה.                           

נתוני הסקר אמורים להוות בסיס ליציאה למתקפה נפשית-רוחנית-תודעתית      ומתוך כך הסברתית, שתפנה את תשומת ליבה של התודעה הישראלית מעיסוק      בחולשותיה ובעיותיה שלה, לעיסוק בחולשות האויב, והפנמת ההכרה שהנצחון   אפשרי ואולי אפילו איננו רחוק.                                        ונהפוך הוא                                                           עלינו, הציבור האמוני, מוטל להשתמש בכל במה ציבורית אפשרית, בכדי       להתחיל להחדיר את ההכרה שהערבים עומדים בפני כניעה. הכרה זו חייבת      לחדור לתודעה הישראלית, על מנת שהרוב היהודי יוכל לעבור ממגננה נפשית   ותודעתית למתקפה.                                                    

עלינו להסביר שהלחץ הנפשי, הצבאי והכלכלי על ערביי יש"ע, מתחיל לתת את  אותותיו, ואם רק נמשיך בו ולא נרפה, נגלה להפתעתנו שדווקא הם, הערבים,  עומדים בפני כניעה, ולא עם ישראל.                                    

זהו הזמן להתחיל לשנות את הלכי הרוח בחברה הישראלית ולעבור למתקפה      הסברתית שכזו. זהו הזמן וזוהי הדרך להעביר את הכדור לצד השני של המגרש  ולומר בקול צלול ובוטח: הערבים הם שייכנעו לבסוף והשאלה שנותרה היא רק  "מתי".