לפרשת ואתחנן – מוסריות פרטית וכללית

נשים לב לתנאים שמציבה התורה לבני ישראל בהגעתם לארץ ישראל: כאשר ה' יתנם לפניך דהיינו לאחר הניצחון על שבעת עממים וירושת ארצם "החרם תחרים אותם לא תכרות להם ברית ולא תחנם" לכאורה תנאי זה הוא כללי לעם ישראל כולו, אך התורה מוסיפה ומבארת את החרם, "ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך". החרמתם של יושבי הארץ נוגעת בראש ובראשונה לחיים האישיים של כל פרט מישראל, בהימנעותו מלהתחתן בם. משמעות הדבר היא, שתורת ישראל אינה מאפשרת הפרדה בין מעשיו האישיים של אדם ובין מעשיו כציבור הדברים כרוכים אלו באלו. לכן, אין החרמה במובן לאומי יכולה להיות מנותקת מחיי משפחתו של היהודי זוהי משמעות הפרשנות התורנית להחרמת שבעה עממים.

הגישה היהודית קובעת במקומות רבים, כמו בדיני נאמנות עדים בדיני חזקות ועוד נושאים רבים, שתקצר היריעה מלפרטם כאן, את היחס הישיר בין מעשיו האישיים של אדם לערכו המוסרי. על פי תפישתנו אין אפשרות לבעל תפקיד ציבורי הנוהג באופן שאינו ראוי בחייו כפרט, לטעון כי בחייו כאיש ציבור ינהג אחרת "בתוקף מעמדו". רעיון חשוב זה יוכל להיות נלמד מפרשתנו ואם היה נוהג גם בציבוריות הישראלית הייתה איכות השלטון משתפרת עד למאוד. לקיומה של הנהגה יהודית למדינה יהיו תנאים רבים, אין ספק שזה יהיה אחד החשובים בהם.

לעיון במאמר פרשת ואתחנן משנת ה' תשס"ג לחץ כאן