לפרשת ראה – סובלנות דתית ביהדות

עיון בהקשר בו מופיעים פסוקים אלה יוכל להוסיף לביאור העניין. לאחר ההודעה על הברכה והקללה ונתינת הברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל עוברת התורה לצוות "אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ אשר נתן ה' אלוקי אבותיך לך לרשתה..." זאת אומרת שביעור עבודה זרה מהארץ היא אחת המצוות הראשונות הצריכות להתקיים עם הכניסה לארץ. ובהמשך אומרת התורה "לא תעשון כן לה' אלוקיכם. כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה." המשמעות הפשטנית של הדברים היא, שאנו לא נעשה כך בעבודת ה' שלנו להקטיר ולזבוח בכל מקום שיעלה בדעתנו אלא רק במקום "אשר יבחר ה'".

נקודת ההבחנה, אותה מדגישה פרשתנו בין עבודה זרה ובין עבודת ה' היא יכולתם של עובדי אלילים להקטיר ולזבוח בכל מקום לפי ראות עיניהם לעומת עבודת הקרבנות שלנו הצריכה להיעשות במקום אשר יבחר ה'. (מובן מאליו, שישנן אבחנות נוספות שאינן מודגשות כאן.)

בזה נוכל להסביר גם מדוע ביעור עבודה זרה מופיעה כאחת המצוות הראשונות לביצוע עם הכניסה לארץ. יכולתם של עובדי אלילים לבטא "דבקות ואדיקות" בעבודתם על ידי הקרבת קורבנות בכל מקום, יש בה כדי לסבור, שאכן "צדיקותם" גדולה. אצלנו עבודת הקורבנות הנובעת מהחיבור הכלל ישראלי לריבונו של עולם, צריכה לעשות על ידי הכלל דווקא, ממילא אין אפשרות שכל אחד יקים לעצמו במה. זו סיבה נוספת לצורך בביעור עבודה זרה מהארץ בכניסתם של בני ישראל אליה, כדי לשרש כל מחשבה טובה על עבודה זרה וזו גם הסיבה להדגשה על חשיבות עבודת ה' רק במקום "אשר יבחר ה'". לא כל אחד יבחר לו מקום ולאחר מכן גם צורת עבודה, מצוות וכו', רק על פי הבחירה האלוקית נעבוד את ה', כולנו כאיש אחד בלב אחד לאבינו שבשמים כמו במעמד הר סיני שנאמר שם "ויחן שם ישראל נגד ההר", ויחן לשון יחיד, אומר רש"י כאיש אחד בלב אחד.

לעיון במאמר פרשת ראה משנת תשס"ג לחץ כאן