לפרשת כי תצא – המצוות ככלי להנהגה

מהעשירות במצוות היא פרשת כי תצא. עשרות מצוות עשה ולא תעשה מופיעות בה. הפעם נתמקד בשתי מצוות, שנראות כמסוגלות לגשר בין העולם העתיק למציאות המודרנית בה אנו חיים, מצוות שילוח הקן ובניית מעקה לגג.

במצוות שילוח הקן, מוטל עלינו להימנע מלקחת, מקן ציפור מזדמן בטבע, את האם עם הבנים, הגוזלים או הביצים. בימי קדם, כאשר המזון לא היה מצוי בשפע והיה על האדם להזין את עצמו בדרכים רבות ומגוונות, ההימנעות מלקחת את האם המגינה על קינה עם בניה הייתה ערך חשוב, שהיה בו כדי לסגל באדם מידות טובות של רחמנות וחמלה כמו גם התחשבות בצורכי הקיום של מיני בעלי החיים המקימים ומגדלים את הדור הבא. (מה שאמרו חז"ל במסכת ברכות "האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו", הכוונה לשלול ממצוות הקב"ה נפעלות רגשית כרחמים, אבל יש במצוות כדי לנטוע רחמים בלב מקיימיהן). בימינו, בחברה המודרנית, האדם אינו מחפש את מזונו בטבע, לכן, אין במצווה כדי לגרום לו להתגבר על צרכיו למזונות וקיומה המעשי הוא ארכאי משהו, אבל העיסוק ברקע הרעיוני של המצווה, גם בעת הזאת, יש בו כדי להפנים בנו רגשות חמלה וחשיבות קיומם של מיני בעלי החיים.

מצוות בנית מעקה לגג רלוונטית כיום כמו בימי קדם. תכליתה הייתה ועודנה להגן על עצמנו מסכנת נפילה מגג אלמלא נבנה לו מעקה. כמו כן ניתן להקיש ממצווה זו לצורך בהגנה מסכנות אחרות, שיוצר האדם כבורות, קירות רעועים, חומרים מסוכנים, כלים מכניים וכדומה.

בהסתכלות כוללת על שתי מצוות אלו, נוכל ללמוד מהן את החיבור בין הזמן העתיק ותקופתנו המודרנית. החיפוש אחרי מכנה משותף בין התקופות ועל פיו לקיים את המצוות, שנקבעו אז ומקוימות עתה יאפשר מבט עדכני על התורה כולה. לפי הבנה זו נוכל לפתח את הבסיס להתאמת מציאותנו עם המציאות העתידית, כאשר מצוות התורה ומקורותיהן המחשבתיים והתפיסתיים יקראו לדגל ההנהגה של העם היהודי ובהמשך ליצירת בסיס ערכים להנהגת המין האנושי והעולם כולו. 

לעיון במאמר פרשת כי תצא משנת תשס"ג לחץ כאן