לפרשת כי תבוא - הביכורים כשורש הקיום

בשני מקומות מופיע ציווי זה בתורה, בפרשת משפטים מופיע חצי פסוק המצווה על הבאת הביכורים ובפרשתנו ישנה אריכות גדולה בתיאור המעשה וקריאת פרשת ביכורים.

מדוע קיימת חלוקה לא שוויונית זו בין שני המקומות? מדוע מופיעה בפרשתנו אריכות גדולה בעניין קריאת פרשת ביכורים? גם בדברי חז"ל במשנה ובתלמוד אנו רואים הלכות רבות העוסקות בזכאות לקריאת פרשת ביכורים, מי מביא וקורא, מי מביא ואינו קורא, הסיבה לקריאת פרשת ביכורים ועוד. מהו עיסוק נרחב זה בקריאת פרשת ביכורים? לא מצאנו עיסוק כדוגמת זה במצוות אחרות ביחס לקריאה בנוסף למצווה עצמה.

להסברת הדבר נעיין במצות ביכורים שהייתה נוהגת בזמן בית המקדש. נצטווינו להעלות את הפירות, שמבכירים בשדותינו למקדש ולתת אותן לכוהנים. מצווה זו קוימה בשמחה, בטנא נאה, תוך שירת מזמורים וכו'. המיוחד בדבר הוא, שהיהודי המעלה את הביכורים היה מעלה אותם משדהו הפרטי, שהצמיחה את פרי עמלו במשך השנה עד לזמן איסוף הפירות. כמובן, אסיף הפירות לו חיכה החקלאי, במשך השנה, הוא רגע משמח ובפרשת ביכורים אנו רואים את ביטויה של שמחה זו באמירת התורה "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך".

בפרשת ביכורים, אותה קורא המביא מתוארות הנסיבות שהביאו את בני ישראל לארץ ישראל, המאבק של יעקב אבינו עם לבן הארמי, הירידה למצרים במתי מעט ואחרי כן היותם לעם גדול, ההשתעבדות למצרים ומתוך השפל הזה "ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו...ויוציאנו ה' ממצרים..." בהמשך לתיאור זה מודיע מביא הביכורים "ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש. ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'..."

נוכל לקבוע, שעיקר הבאת הביכורים מוסברת בקריאת פרשה זו, בה מכריז על עצמו מביא הביכורים, שאמנם זהו פרי עמלו אבל מקור השפע הזה, הוא מי שהביא את אבותיו אל הארץ הזו ונתן לו את האדמה אשר הצמיחה את יבולה. זהו תוכנה של מצוות ביכורים המחוברות אל נתינת הארץ לנו על ידי ה' אלוקינו וההיסטוריה העברית הקדומה המתבטאות בקריאת פרשת ביכורים בזמן הבאתם. בלי קריאת הפרשה הופכת הבאת ביכורים לשמחה חקלאית בלבד.

אם ננסה לאמץ מצווה זו לעידן הנוכחי יהיה עלינו להתחבר, תחילה, אל המקורות הרעיוניים של המצווה ועל בסיסם להרכיב את השמחה החקלאית בתנובת האדמה. שמחה ביבול בלי קישור אל נתינתה האלוקית של הארץ, יש בה מסר מנותק משורשי קיומנו כאומה וכפרט ובלי שורשים אין קיום. 

לעיון המאמר פרשת כי תבוא משנת תשס"ג לחץ כאן