אופי המאבק

בפרשת "כי תבוא", שנקראה שלום בבתי הכנסת נאמר "בית תבנה ולא תשב בו, כרם תיטע ולא תחללנו... פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת". לקראת אותה שבת ביקשו אנשי היישוב עפרה לצעד מרחיק לכת עד כדי כך? לי המשילו משל: לו הצטרף האיש ל"יהודים המשיחיים,, ושמם היה מחלק מקדמות, האם היו מניחים לו לבוא לבר-מצווה"!?

ללמד, שהפער הוא בתפיסת היסוד. כנגד אנשי עפרה יש מי שראיית ארץ ישראל  כערך רוחני-דתי, שאינו פתוח למו'מ, המצוי מחוץ למגרש הפוליטי, אינה מובנת לו. ציבור זה קיבל בהבנה סירוב של צוערים דתיים – עפ'י הנחיית רבנים - לשרת ביחד עם בנות,  מפני שהשאלה נראית דתית במהותה. לא כך סירוב של דתיים לציית לפקודת גירוש של יהודים בא'י, הנתפס כפלישה מסוכנת של הדת לתחום הפוליטי: "אנחנו מאבדים את הממלכה" – יצאה הסיסמא מלשכת  רוה'מ (שמעון שיפר, ידיעות אחרונות 3.9.04) .

האמנם?  ומי מדבר ?  אותו שרון, שב-74 ' אמר לחיילים שקיבלו פקודה למנוע נסיון התנחלות בשומרון:   "זוהי פקודה בלתי מוסרית ולפקודות מסוג זה חייבים לסרב?" או השרון שהדריך את הצבא ב-75': "אם החייל מרגיש שהפקודה שניתנה לו היא בניגוד למצפונו, עליו באופן אישי להתייצב בפני מפקדו, להסביר לו זאת, ולהיות מוכן לשאת בתוצאות"?  האם גם הוא ביקש, בשעתו, "לאבד את הממלכה"?

עוד זאת: כשהמליץ שרון על סירוב אישי, הוא לא עשה זאת מנימוקים דתיים. הוא היה לפה לחוגים חילונים רחבים, שגם אצלם ארץ ישראל היא ערך עליון. שרון אמנם היה ל"אחר", אך לא כך המחנה שהיה עימו, ולכן צפויות לשרון הפתעות גם מצד חיילים שאינם חובשים כיפה.

התגובות העזות והקיצוניות בקרב מתנחלים רבים על תופעות של "בגידה" בתוך המחנה מלמדות, שהביטוי "קרע בעם" אינו סתם מליצה. עיין ערך רדיפת ההוגנוטים הפרוטסטנטים, שבעטיה הפסידה צרפת לטובת שכנותיה מאות אלפים מן המוכשרים, המשכילים והחרוצים שבבניה. קרע בעם גם אינו נגרם בהכרח ממלחמות-דת . במלחמת האזרחים בארה'ב נתנו למעלה מחצי מליון את חייהם על מחלוקת לאומית שלא היתה במהותה דתית. אצלנו עומדת להתפרץ מתיחות גדולה, המחוללת כבר עכשיו התנתקות פנימית בתוך העם. במצב הזה, הגם שלשכת ראש הממשלה כל כך חרדה  - עדיף המסלול הבלתי אלים, אפילו אם פירושו שאנשים נצורים ומאויימים יתגוננו ע''י סנקציות חברתיות קשות ויקראו לחיילים שלא לפגוע בהם אף בניגוד לפקודות שיקבלו, וזאת  עפ'י הדגם של "אי ציות בלתי אלים" שפותח בדמוקרטיה האמריקנית במאבק לזכויות השחורים ונגד המלחמה בווייט-נאם.

וכי מה העלו חכמי  הלשכה ויועצי החווה על דעתם, שמנהיג יהודי יעקור יהודים מארץ התנ'ך ללא כל כאבים? באמריקה, מסירת טכסס למכסיקו, למשל, היתה גוררת מלחמת אזרחים. כאן , תודה לאל, אין איש, אף בין המיועדים לגירוש, שמעלה זאת על הדעת. ובכ'ז - הצפייה שהתחליף, הקרוי התנגדות- בלתי-אלימה, יהיה גם אסטתי ומנומס, מעין "מהפכה שלא  דורכים בה על הדשא", היא מוגזמת.

חברים יקרים, גירוש היהודים מחוף עזה והשומרון הוא מעשה ברברי ובלתי אנושי, העוקר משורש את חזון הנביאים והציונות  גם יחד. אל תצפו, שפעולה מכוערת ומבישה לא תעורר תגובה כואבת ומכאיבה. ואם בעימות הגורלי הזה תיחסך לנו לפחות שפיכות דמים – דיינו, גם אם התגובה לא תנעם לאניני הטעם ולנקיי הדעת במשרד ראש הממשלה.