|
קראתי את חוק ההתנתקות, שקובע כי מי שמתנגד לפינוי מביתו הופך לפושע
והולך לכלא. מי שיכנס לשטח צבאי סגור בעת הפינוי ייכלא שלוש שנים. בפעם
הראשונה בחיי, אני נתקל בממשלה שאינה רוצה לשכנע אותי בצדקת דרכה. היא רוצה
להשיג את מבוקשתה על ידי הפחדה. אין לה דרך להתמודד עם אזרחיה הסבורים שהיא
טועה טעות יסודית, אלא באיומים. שמעתי רבות על ממשלות כאלה, אך מעולם לא
חשבתי שאחיה תחת מרות ממשלה כזאת.
אומר את האמת: חשתי לרגע את הפחד. חשבתי על אשתי והילדים: מה הם יעשו בלעדי, בלי פרנסה? באותו רגע חשבתי שאולי אשאיר את המאבק הזה לאחרים. באותו רגע גם הבנתי, כי אני נשמע כמו כל אותם אזרחים מן השורה במזרח אירופה שהסבירו, לעצמם ולילדיהם, למה הם לא מתנגדים, למה הם לא מוחים. ובאותו רגע הבנתי בדיוק מיהו אריאל שרון ומיהם אותם פקידים אלמונים שחיברו את החוק הזה. זה האיש, שרצו לומר עליו פעם, שהוא הצ'רצ'יל הישראלי? הוא מזכיר לי את אריך הונקר.
גם אם לא הייתי סבור שההתנתקות היא פשע נגד העם היהודי, הייתי גומר אומר להיכנס לשטח הצבאי הסגור אם החוק הזה יחוקק. כי אני לא מוכן לפחד. איני מוכן להפוך להיות אזרח ששומר על החוק, לא מתוך כבוד, אלא בגלל שמאיימים עלי. פושעים צריכים לפחד מהחוק—לא אני. הדמוקרטיה אינה אובדת כשגנגסטר עולה לשלטון: היא אובדת כשהגנגסטר מתחיל לפזר איומים, והאיומים עובדים בגלל שהאזרחים מפחדים. מי שאוהב את החירות—אסור לו לפחד.
אז יאללה, אריק, קדימה גדעון עזרא. אני בז לכם ולאיומים שלכם. קחו אותי כבר עכשיו. הכתובת שלי היא הגילגל 10 מעלה אדומים, איני מתחבא בשום מקום. תכניסו אותי מאחורי סורג ובריח. אקח איתי לשם את הצדק, את החירות, ואת הנאמנות לעם היהודי. כן, כן, מהרגע שאתם כולאים אותי, אני אגדיר אותם ולא אתם. זהו הכח המיוחד, הנתון לאסירי מצפון. אשמור עליהם שם למען ילדי. ואתם תאבדו אותם לנצח, גם אם תחפשם בכל העולם.
|
