|
מאז ששלפת את יוזמת "ההתנתקות" המפתיעה, וככל שאתה חותר לכפות את תוכניתך בשיטות רודניות על העם - מלווה אותי תחושה פנימית מיוחדת במינה, שעליה אני יכול להודות רק לך. גם בשעותיי הקשות ביותר כלוחם לא התעוררה בי תחושה כזאת. במשך כל שירותי הצבאי חשתי כמרבית האזרחים המשתתפים בהגנת מולדתם מפני אויביה. אני מניח שבן משפחתי, שבתחילת המאה העשרים שרת כקצין פרשים בצבא הבולגרי וגם הקריב את נפשו למען מולדתו הבולגרית, היה חדור באותה הכרה פטריוטית. לא יותר מכך.
בתקופות שהותי בחו"ל התנסיתי אומנם מדי פעם ברחשי לב המזכירים במידה פחותה ועמומה את התחדדות הזהות היהודית, שהולכת ומתעצמת בתוכי כיום ככל שיישובי יש"ע מאוימים יותר על ידי חרב החורבן. הרבה ישראלים הנמנים עם הציבור החילוני מספרים על הצורך פנימי לחדד את הגדרת יהדותם ככל ששהייתם בארצות ניכר מתארכת. כך חשתי גם אני, אך הייתי ונשארתי חילוני באורחות חיי. מעבר לרגש הפטריוטי, ערכי ההגשמה ההתיישבותית ואהבת ארץ ישראל - שאותם ספגתי כנער בערוגות השמאל - אתה הוא זה, שרון, שהצלחת לעורר בי את אותו מימד יהודי עמוק, שהיה רדום בתוכי עד עתה. על כך אני מודה לך, שרון.
כאדם הדוגל בזכויות האזרח ובעקרון כבוד האדם וחירותו, התחלחלתי מלכתחילה מיוזמת העקירה של קהילות יהודיות פורחות. אך ככל שהשיטות הרודניות, שבהן אתה נוקט לצורך האצת חורבנם של יישובי יש"ע, מזכירות לי משטרי עריצות אפלים - מתעוררת בתוכי התודעה היהודית בכל עוצמתה. למרות שספגתי את חוויות הגלות מתוך ספרים ומפי זקני הדור הקודם, מעולם לא הצלחתי להזדהות עם תחושות הרדיפה והניכור שהיו מושרשות בהווי חייהם של יהודי הגלות. גם תקופות מגוריי בחו"ל לא סייעו לי לשחזר תחושה המתקרבת לזו המתוארת בסיפורת הגלות.
מכל החוויות שעברתי בחיי, תוכנית "ההתנתקות" שלך היא זו שהצליחה לחבר אותי לקוד הגנטי שלי, המנציח בתוכו אוצר בלום של זיכרון יהודי. בעיני רוחי אני רואה כעת את בני משפחתי לדורותיהם, החל מהגלות הראשונה, דרך גירוש ספרד וכלה בשיבתם ארצה. מצבר ישראלי, שנטל חלק בהגנה על מולדתו, הפכת אותי ליהודי נרדף שיחרף את נפשו על קידוש השם. "ההתנתקות" מחברת אותי לפנימיות שעליה לא ידעתי. חווית ההתחברות לזהותי היהודית מאפילה על כל תחושה פטריוטית שחוויתי מעודי כישראלי.
את הארץ המבורכת הזאת הפכת לשממה, שבה מייללים זאבי השמאל בתאוותם הטרופה לדם יהודים. בשעה שאתה מכשיר את קלגסיך לביצוע פוגרום בקהילות יהודיות, אני שומע את אבות אבותיי הזועקים ממרתפי האינקוויזיציה, ואני חש בושה נוראה. אין לי ברירה אחרת אלא להיות ראוי לאבותיי שמסרו את נפשם על קידוש השם.
ככל איש ואישה בארץ, שנשמה יהודית עוד נותרה באפם, אינני חושש מלגיונות הקלגסים שלך, אני מצפצף על סרסורי החוק והמשפט הרוקחים גזירות דרקוניות ומשפטי ראווה להכשרת מזימותיך, ואני בז לכל אותם לאגרים, גולאגים ומכלאות, שבתוכם אתה זומם לייסר את אסירי המצפון היהודיים.
כאשר תסתער על קהילה יהודית בראש גדודי הקוזאקים שלך ותצווח: "קדימה לפוגרום!", לנו כבר לא יהיה מה להפסיד. לפחות אנחנו יודעים כעת להבדיל בין יהודי לבין קוזאק המתחזה ליהודי. בין אם הוא חובש כיפה, גיבור ישראל או נושא שם יהודי - מי שמשקר כקוזאק, בז ליהודים כקוזאק ורודף אותם כקוזאק - הרי הוא קוזאק, שדם קוזאקים זורם בעורקיו. גם על זאת תודה לך, שרון.
|
