עם ערכיו ומשאליו

בדיון על משאל העם הנערך לאחרונה בציבוריות הישראלית ביחס לתוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה יש לברר היטב מה התועלת ומה הנזק העשויים לצמוח ממשאל כזה.

ראשית, כמו שקבעה תנועת מנהיגות יהודית, גם אם משאל עם יאמר "כן" לתוכניתו של ראש הממשלה, הרי שעדין אין לאיש סמכות לנשל ולגרש יהודים מביתם אפילו תמורת פיצוי כספי, מעשה זה עומד בניגוד למוסר הטבעי ובודאי לערכי היהדות וכל מי שייטול בו חלק ייזכר לדיראון עולם.

בהסכמה לקיום משאל עם טמונה גם הצדקה לעריכתו וקבלה מראש של התוצאות, זה דבר שאינו ראוי. לכן ברור, שבכך אנו משלמים מחיר ערכי, כאשר אנו מסכימים לעריכת משאל כזה, גם אם היינו בטוחים, שהעם ישלול את תוכנית ההתנתקות.

טענה נוספת העלה חברנו מיכאל פואה, מנכ"ל מנהיגות יהודית, במאמרו בנושא, שעריכת משאל עם תמנע קרע בעם, שכן אם יתבסס גירוש היהודים מחבל קטיף ושאר רצועת עזה על אישור באמצעות משאל עם, הרי שיהיה בזה מתן לגיטימציה ציבורית לפשע המוסרי ובכך נמנע מלחמת אחים או קרע בחברה הישראלית ותישמר לכידותו של העם חרף מימוש התוכנית הרעה כמו בימי מנחם בגין ז"ל והחרבת חבל ימית.

סבורני שטענה זו אינה מבוססת דיה. אני מזמין את מי ששכח את ימי חורבן ימית, לעיין בספרה המרתק והכואב של הגברת עליזה ויסמן על תהליך גירושם של תושבי חבל ימית היהודים ורצח האופי הציבורי, שנעשה להם, כאשר נחשבו על ידי התקשורת לסחטנים הדורשים פיצויים מופקעים ונכונותם לפגוע בחיילי צה"ל רק כדי להגדיל את גובה הפיצויים. באותם ימים הוקעו המגורשים עד כדי כך, שבמועצה אזורית בנגב סירבו לקבל לבתי הספר את ילדיהם של "גונבי" הקופה הציבורית, ששוכנו באופן זמני בבית הבראה עד ליישובם מחדש וכמובן לא היה שם בית ספר. בל נשלה את עצמנו, הפגיעה הפנימית במרקם החברתי כתוצאה מפינוי יהודי רצועת עזה וצפון השומרון תהיה קשה עם משאל ובלעדיו. כמובן, בפינוי כזה לא יהינו אוהבי הארץ לפגוע בנפשם של חיילי צה"ל המפנים, חס וחלילה, אבל טראומה קשה כזו לא תוכל להיעלם רק בגלל, שאומרי ההן רבו על השוללים במשאל עם וגלי ההשמצות התקשורתיים הצפויים למתנגדים לפינוי למרות האישור במשאל, כמו גם התעמרות המשטרה והמחלקה היהודית בשב"כ לאוהבי הארץ, יבטיחו את המשך קיומו של הקרע החברתי.

למרות כל זה, סבורני כמו חברי, שבמציאות הנוכחית נכון להעביר את שאלת "תוכנית ההתנתקות" למשאל עם. הסיבה החשובה ביותר לדעתי זו היא, שבפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית בארץ ישראל בתקופה המודרנית, יצטרך העם היהודי להתמודד עם ערכיו ומשמעותה האידיאולוגית של ישיבתו בארץ ישראל. התמודדות כזו, בלי מעורבות של נושאים אחרים כמו בבחירות לכנסת, היא ערך גדול בפני עצמה ולעניות דעתי, העם יישאר נאמן לערכיו ולתרבותו העברית וידחה את תוכנית הבריחה מרצועת עזה וצפון השומרון.

ביחס לליקוי הערכי והמוסרי, שבעריכת משאל עם כזה, הרי שהתודעה הישראלית הנוכחית המוזנת בעיקר מאמצעי התקשורת מתקשה לקבל מגבלות להחלטה של רוב העם על ידי משאל בגלל ערכים ומוסר. לדידה של תודעה זו כל מה שעובר חקיקה ובית משפט, הרי הוא כאילו קיבל הכשר מוסרי. נכון שזהו עיוות ערכי אפילו לפי ערכי העולם המערבי, שכן אין בתי המשפט אמונים על כל ערכי המוסר אלא על שפיטה ויישום של חוק במובן הטכני, אבל שם נמצאת כיום התודעה הישראלית ומשם, יתכן שבאמצעות המשאל, נצטרך להעלות אותה לתודעה מוסרית ויהודית ואז יוכל העם היהודי לשלול קיומו של משאל עם כזה באופן עקרוני אבל, כמובן, שאז לא יהיה צורך במשאל כזה.

יתרון נוסף בקיומו של משאל עם הוא, כמובן, במידה וננצח, שאז ככל הנראה נוכל לסלק את רעיונות העוועים בדבר קריעת חלקים מארצנו והסגרתם לידי מי מאומות העולם באופן סופי ויתאפשר לנו להחיל את הריבונות היהודית על כל חלקי הארץ, שבידינו. יתכן, שאם בסופו של דבר, ניגש למשאל עם יוכל הדבר גם לקצר תהליכים בחילופי המשמרות בין הציונות למהפכה האמונית.