נתונים מרשיעים

נתפרסם, שכל מוסדות הציבור ביישובים הנטושים אמורים להימסר באמצעות הבנק העולמי – למחבלים; משרד ראש הממשלה הדליף מחקר מוזמן, לפיו כל עוד ישראל שולטת על ציר פילדלפי, היא תישאר אחראית לרצועה מבחינת המשפט הבינלאומי. מטרת ההדלפה שקופה: להכשיר את הלבבות למסור את הציר לידי המצרים,וגם את שדה התעופה דהנייה וגם נמל ימי, וכך השתלת הסרטן בגופנו תהיה מלאה; שר החוץ האמריקני פאול התבטא: ההתנתקות היא צעד הפתיחה במסגרת מפת הדרכים. היא תביא לנסיגה מכל השטחים; סולנה, הממונה על ענייני החוץ באיחוד האירופי, הודיע : אלף – נאמן כחות צבאיים פלסטינים, בתיאום עם מצרים. בית – ששרון לא ישלה את עצמו , זה לא ייגמר ברצועת עזה, זה ילך עד הסוף; ישראל הקיזה דם עשרות שנים, ובלבד למנוע התערבות בינלאומית . עכשיו שרון מזמין כחות בינלאומיים, בנסיון נואש למנוע השתלטות אלקאידה וחיזבללה. פת'ח וחמאס כבר קטנים עלינו; בינתים, הצבא מכין התנחלות-דמה כדי להתאמן עליה לפינויים אלימים. זה יהיה בוודאי ליד כפר הדמה הערבי, שבו מתאמנים בלוחמה נגד מחבלים; ומכינים חקיקה, שתאפשר מעצר מבוגרים וילדים ביחד, וחקיקה שתהפוך לעבירה פלילית כל התכנסות של שלושה אנשים, עליה מעיד שרנסקי כי שכמותה פיארה בעבר את חוק העונשין של סטלין; 10,000 חיילי מילואים יגוייסו לצורך מיבצע ההתאבדות לדעת. הכל מוכן, ורק עוד בעייה אחת, אחרונה, מטרידה את השר לבטחון פנים, גדעון עזרא: איך הופכים קטינים מתחת לגיל 12 לברי עונשין, איך מכניסים גם אותם לתוך מחנות המעצר המוקמים והולכים? ובחזית הפנימית שרון וחבורתו מתחברים בגלוי, עד הסוף, עם מפלגת העבודה. בקולותיה הושג הרוב לנסיגה, בקולותיה יאושר התקציב. בכנסת כבר קיימת בפועל קואליציה חדשה - ליכוד-שרון עם העבודה ומרץ, נגד האופוזיציה – ליכוד-לנדאו והאחרים. פילוג הליכוד, וכנראה גם פילוג המפד'ל , היו לעובדה.

בשנת 1939 , סמוך מאד לפרוץ השואה, נאם ז'בוטינסקי בוורשה והמשיל לשומעיו משל בקרון, המלא אחד עשר מליון יהודים, והקרון מתגלגל אל התהום. ומה עושים האנשים בתוך הקרון, שאל ז'בוטינסקי אחד קורא עתון, אחד שר, אחד מעשן סיגריה – כאלו מישהו הרדים אותם בכלורופורם.

האם גם היום, לקראת ההצבעה הגורלית מישהו סימם את הראשים בכלורופורם, חומר ההרדמה לפני ניתוח של הימים ההם? לא ולא! בקרון הזה נוסעים בהכרה מלאה. ולראייה, ערב ההצבעה באו דבריו של הרב עובדיה, שבפירוש אינו איש א'י השלמה, שנאמרו בפשטות ובבהירות: התכנית – סכנת נפשות. במקום צה'ל יבואו הטרוריסטים. אשקלון, אשדוד ונתיבות ייכנסו לטווח הטילים. "כאלו מפנים להם מקום ואומרים להם: בואו תעשו שמות". וגם "יבואו הטרוריסטים ויגידו  ידנו רמה, הברחנו אותם מגוש קטיף, מחר נעשה את זה בחברון, מחר בבאר שבע". ועוד אמר הרב: "אלו שנמנעים גם הם אנשי עוון. כמו שאדם רואה נער טובע בנהר, ואומר לעצמו: אני נמנע. מה זה נמנע? אתה תגרום לו למות.אתה יכול להציל אותו, למה אתה שותק?"

וזה מעלה בכל העוצמה את השאלה האישית: מי ומה הם מצביעי הליכוד, העלולים לכרות למדינה ולמפלגתם את הקבר, חלילה, בהצבעתם? מה מניע אותם? מה מתרחש בנפשם? כיצד הפכו להיות "בני חושך" למרות העובדות המרשיעות, הפוסלות את תכנית שרון, הניצבות מול עיניהם באור מסנוור? בידיעות אחרונות הם הופיעו, עם תמונותיהם . הבטתי בהם וניסיתי להבין.

לבד מכמה מהם, שאודותיהם אינני יודע דבר, מצאתי שלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה הם השמאלנים בליכוד. חלקם, כמו מאיר שטרית, ציפי ליבני ושרון הצעיר, הם מאז ומעולם, במוצהר, בשמאל, במחנה השלום. הם לא הסתירו זאת מעולם, הם לא שינו את דעותיהם, קשה לבוא אליהם בטענות, לבד מטענה אחת: האם יש בכך מן היושר הציבורי, להסתופף בצילו של מצע – מצע הליכוד - הנוגד את השקפתם? אבל היום, נוכח הבגידות הגדולות – זה כסף קטן . אח'כ יש בסיעת הליכוד בכנסת שמאלנים שהיו נסתרים, ורק עכשיו יצאו מן הארון. ראש וראשון בהם אהוד אולמרט, שכמו דן מרידור ליבם מזמן בשמאל ורק לצורך הקריירה, למשל ראשות העיר ירושלים, עיר ימנית מאד, הסתירו והיסוו את דעותיהם. כנראה, שלקטגוריה הזאת שייך גם שרון האב. רק עכשיו, בנאומו בכנסת ובפרסומים עתונאים שמאלנים נתגלו אמירות שלו מלפני שנים רבות, החושפות מפא'יניק  מובהק, שהשיל מעליו את התחפושת הימנית רק לאחר שהגיע באמצעותה למטרתו: ראשות הממשלה. זה מסביר, כיצד הצליח לסגל לעצמו בן לילה את כל דפוסי המחשבה ומטבעות הלשון של השמאל – כיבוש, אלג'יריה, דמוגרפיה, וכל כיוצא בזה. אני מניח שגם יובל שטייניץ שייך לכאן. הוא הגיע לליכוד מ"שלום עכשיו", הלך כיברת דרך אל "הבטחוניזם" אך עד לארץ ישראל לא הגיע.

הרוב  הגדול שייך לקטגוריה השניה, לכדאיניקים. מרביתם, לפחות, 16 מתוך 22 מחזיקים בג'ובים – שרים, סגני שרים, ראשי וועדות. מי יודע, מה הן דעותיהם באמת, ומי שואל?

האב-טיפוס שלהם הוא שאול מופז, וכמוהו גדעון עזרא, שעלו מבחוץ על עגלת המפלגה המנצחת. הביטו בפניהם, האמורים להיות הראי של הנפש, ותראו – קלסתרון. מחר שרון יגיד "אחורה פנה – קדימה צעד", ותשמעו אותם מגלגלים את לשונותיהם בכיוון ההפוך באותה ההבעה הסתמית, הריקה, הלא-אומרת-כלום, על פניהם. אינני רוצה לנקוב בשמות נוספים, הם אינם שווים את זה: מלככי פינכה, עבדים נרצעים, אספסוף פוליטי. גם הם, מחר ישרוק להם האדון,  וכבר יכשכשו בזנבותיהם וירוצו בשקיקה לכיוון ההפוך. אין להם בעייה. הם חפים מעקרונות, חפים ממחשבה, חפים מרגשות. רק חוש אחד יש להם, להבחין מאיזה צד הלחם שלהם מרוח, וזה מספיק להם.

מי שמגונה בעיני, את מי שהייתי מציב ברשימת הקלון, זו הקטגוריה השלישית. אלה הדמויות הציבוריות שכמו שאנחנו מכירים את דעותיהם ואת רחשי ליבם מימים ימימה, הם בימין, וגם היום לא תשמעו מהם שעבר עליהם מהפך אידיאולוגי שמאלני: בנימין נתניהו , צחי הנגבי, סילבן שלום, דני נווה, לימור לבנת, ישראל כץ.  בהצבעה על ההתנתקות הם הגיעו אל צומת חייהם הפוליטיים. הצבעתו של מי מהם עם שרון, ואפילו הימנעותו, כאשר תהום גלוייה וחשופה מול עיניו ושום כלורופורם אינו מרדים אותו – זה סופו הפוליטי כמנהיג במחנה הלאומי, אחרי זה – הוא נותר כמזוזה שנפסלה. שישה האנשים האלה, בידם גורל האומה, וזה אמור בראש וראשונה על בנימין נתניהו. לו חברו הללו אל אנשי הכבוד והעקרונות במפלגתם – דמויות כעוזי לנדאו, ראובן ריבלין, נתן שרנסקי, יולי אדלשטיין, גדעון סער, מיכאל רצון, גלעד ארדן, איוב קרא, יחיאל חזן ואחרים – שישה פלוס שבעה עשר או שמונה עשר – האסון היה נמנע. גם המדינה וגם המפלגה גם הדמוקרטיה היו נשארות שלמות. שרון היה נאלץ לסגת מתכניתו האובדנית או שהיו נערכות בחירות חדשות. דיקטטורת-השלום ששרון הולך ומשליט על המדינה היתה מתפוגגת.

ערוץ 7
24.10.2004