"והיה כאשר דמיתי לעשות להם, אעשה לכם!"

להבנת עומקה של תורה - לשבת פרשת חיי שרה ה'תשס"ה

מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, שבורא העולם כרת ברית נצח עם אברהם אבינו ע"ה והבטיח לו ובעיקר לזרעו אחריו את כל ארץ-ישראל "מנהר-מצרים עד הנהר הגדול, נהר פרת" (בר' טו:יח). מפורסם לא פחות, שהתורה אוסרת עלינו למסור לזולתנו שטח מארץ-ישראל או להפקירו אפילו לחיית השדה (ראה למשל את דברי רמב"ן [ספר המצוות, מצוות עשה ששכח אותן הרמב"ם ממצוות עשה כפי דעת הרמב"ן, מצוה ד]: "שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו לאברהם, ליצחק וליעקב. ולא נעזבה בידי זולתנו מן האומות או לשממה…". על-פי עקרונות אלה ניתן להבין את התנגדותם של יהודים נאמנים למדיניות ההינתקות של ממשלת ישראל, מדיניות אשר פירושה לא רק עקירת יהודים מבתיהם בחבל מחבלי ארץ-ישראל ועקירת יישובים יהודיים מעל אדמת ארץ-ישראל, אלא גם הפקרת השטח המדובר "לזולתנו מן האומות".

מפורסם פחות, שהתורה מצווה כי עם כניסתנו לארץ-ישראל עלינו להוריש (רש"י: להוריש – לגרש) "את-כל-יושבי הארץ" מפנינו. היא מנמקת את ציוויה באומרה: "והורשתם את-הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את-הארץ לרשת אותה" (במדבר לג:נב-נג). עוד מוסיפה התורה אזהרה חמורה:

ואם-לא תורישו את-יושבי הארץ מפניכם,
והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וצררו אתכם על-הארץ אשר אתם יושבים בה
(שם, פסוק נה)

ואם לא הבינונו בעבר את המלים "לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם" או את המלים "וצררו אתכם על-הארץ" – באו אירועי ארבע השנים האחרונות ("מלחמת אוסלו") והבהירו לנו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שה"שיכים" וה"צנינים" אינם אלא שבבי הברזל המועפים לכל עבר כאשר המחבל האויב מפוצץ בתוך האוטובוס או בכניסה לקניון  את מטען הנפץ אשר לגופו ומפיל בנו חללים. היום, אין ספק, יודעים הכל מהן "הצרות" שהם "צוררים אותנו על-הארץ…".

יש גדולי תורה החולקים על דברים אלה וקובעים שהפסוקים המובאים לעיל מסוף ספר במדבר מכוונים אך ורק כנגד שבעת העממים, אשר אבותינו נתקלו בהם בהיכנסם לארץ. עממים אלה נעלמו מזמן מעל מפת האיזור, ומכאן שאין התורה מכוונת את דבריה לערבים היושבים בארץ בדורנו. אולם, התורה (דברים ז:א-ה) מדברת מפורשות על שבעת עממים אלה, ועליהם היא אומרת:

כי יביאך ה' א-להיך אל-הארץ אשר-אתה בא-שמה לרשתה,
ונשל גוים-רבים מפניך: החתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי והחיוי והיבוסי –
שבעה גוים רבים ועצומים ממך;
ונתנם ה' א-להיך לפניך – והכיתם! החרם תחרים אתם, לא-תכרות להם ברית, ולא תחנם…

את פקודת ההשמדה הטוטלית הזאת מנמקת התורה בזו הלשון:

כי-יסיר את-בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים…(שם, פסוק ד)

ההבדל בין שני דברי התורה הללו ברור: בספר דברים מדברת התורה על שבעת העממים וגוזרת עליהם השמדה טוטלית מידי בני ישראל הנכנסים לארץ, וזאת בשל מנהגי העבודה הזרה השגורים אצלם, ואילו בספר במדבר מדברת התורה כללית על כל יושבי הארץ שניתקל בהם בשובנו אליה. התורה אינה גוזרת עליהם השמדה טוטלית, כי אם גירוש בלבד, וזאת – בשל הסכנה שיהוו הנותרים שלא יגורשו בכל הקשור לאחיזתנו בארץ. הוא אשר אמרנו – שני עניינים שונים לחלוטין.

ובספר במדבר (לג:נו), מוסיפה התורה על אזהרתה –"וצררו אתכם על הארץ…" – עוד שלב אחד, והוא: "והיה כאשר דמיתי לעשות להם, אעשה לכם!" מהו "אשר דמיתי לעשות להם"? הוא הגירוש, או בלשון ימינו –"הטרנספר". ומהו "אעשה לכם"? הוא תכנית ההינתקות, אשר כבר הבינו כי היא תכנית טרנספר ליהודים. שהות של שלושים ושבע שנים ניתנה לנו מאז מלחמת ששת הימים כדי שנתעשת ונבין את אשר עלינו לעשות. שלושים ושלוש שנים חלפו – לא הבננו דבר. אדרבה, היינו נכונים לחלוקת ירושלים חו"ח. ואז באה עלינו "מלחמת אוסלו" במשך ארבע שנים נוספות, ועדיין לא הבננו דבר. ולכן באה עלינו עתה תכנית ההינתקות של ממשלת ישראל – לטרנספר יהודים מעל אדמתם בארץ-ישראל. עלינו לשמוח כי ריחם עלינו הקב"ה הגביל את התכנית לחבל עזה ולצפון השומרון. יכול היה להיות גרוע בהרבה.