|
המאבק נגד הגירוש והעקירה הגיע אל פרשת דרכים, ויש שיאמרו - מבוי סתום. המבוי הסתום הוא בזירה הפוליטית - בכנסת, במפלגות; פרשת דרכים – מפני שעדיין יש דרך פתוחה למאבק, אבל זאת דרך אחרת, בכיוון אחר.
התמוטטות החזית שגוש קטיף ומועצת יש'ע ניסו להקים בכנסת, כמו גם ירידת הסיכוי למשאל-עם, אינה באשמתם. ניתן לומר, שהן פעולות הרחוב , במטרה ליצור אוירה צבורית ולתת דחיפה לפוליטיקאים, והן העבודה הפוליטית בקרב המפלגות והח'כים, נעשו בכשרון רב. על גבי הנייר המאמצים האלה הוכתרו בהצלחה – באותו הרף עין שבו החליטו נתניהו, לבנת, כץ ונווה שלא להצביע בעד ההתנתקות. בזה הרגע רוב סיעת הליכוד היה נגד שרון, ומכאן ועד לאכיפת משאל עם או בחירות הדרך נראתה סלולה. היה זה כאלו פורום-החווה של שרון ופורום-יש'ע שיחקו משחק-מלחמה, זה מול זה, ופורום יש'ע הצליח לתמרן את חייליו כך, שפורום החווה מצא את עמדתו בסכנת נפילה. ואז, ברגע המכריע, נתגלה שבעוד אשר חיילי פורום-החווה היו ממשיים, חיילי הליכוד היו ... מקרטון. העמידו אותם במקום הנכון, אך מישהו עשה "פו", והם נפלו. נתניהו לא היה צריך אפילו ל-"פו", הוא הפיל את עצמו בעצמו והוכיח שוב, שלא רק שהוא אינו מנהיג, אלא שכל הדיבורים על חולשת אופי, על נטייה להכנס לפאניקה ולאובדן קור רוח ושיקול דעת, היו נכונים. מאותו הרגע, כדי להציל את עצמם, שבו השרים בזחילה עלובה ומבישה להיות כבשים בחוות החיות של שרון. אולם, הקוראים יכולים להתנחם: לא הפסדנו שום דבר ממשי בעקבות המפולת בליכוד, מפני שהכל היה מלכתחילה בש.ק.ר. לא היה כל סיכוי שמשאל העם יהיה על פי רוב מיוחס, ובמלים אחרות – הוא היה מוכרע בקולות הערבים, ואנחנו ראינו בכנסת, איך מופעל הקול הערבי. הח'כים של שרון רצו אל החכ'ים של העבודה וביקשו שהללו ירוצו אל החכים הערבים, אל אחמד טיבי, למשל, וישכנעו אותם לשנות ברגע האחרון את הצבעתם כדי "להציל" את הנסיגה מעזה והשומרון. ואכן, כך היה. הערבים הצביעו כפי ששרון רצה, וכך היה שם בפועל ציר שרון-אחמד טיבי. ואחמד טיבי, כידוע, הוא זרועו הארוכה של ערפאת. כך בדיוק היה הציר הזה פועל במשאל העם, וכתוצאה מזה היו נאמני א'י גם אוכלים את הדגים הסרוחים, וגם מגורשים מן העיר. לפעמים, כך אומרים, האלוהים מעניש את האדם ע'י מילוי משאלתו. לפחות מן העונש הזה ניצלנו. גם חסדיו של נתניהו היו מלכתחילה מפוקפקים ביותר. לפני כמה ימים התפרסם, שבאחת מנסיעותיו לארה'ב הוא התחייב בפני קונדוליסה רייס לתמוך בהתנתקות. ואכן, המסר שלו היה אך ורק "אחדות הליכוד" ו"אחדות העם", שאותן ביקש להציל ע'י עריכת משאל עם, שיתן גיבוי רחב להתנתקות. הוא אמר זאת במפורש, אך כרגיל אנחנו לא רצינו לשמוע. בארה'ב התבטא "עזה הלכה", וכאן אמר שבמשאל העם הוא יעשה נפשות בעד ההתנתקות! והוא אינו יחיד. הזמינו לטלוויזיה את ח'כ כחלון, השייך לאלה שמכונים "מורדים", ומפיו שמענו שגם הוא היה תומך בהתנתקות, כלומר בהיפרדות מחבלי ארץ ישראל, אלולא היתה חד-צדדית. במלים אחרות", חתימת המחבלים מתוניס חסרה לו! אפילו בשמאל רבים כבר חדלו לדבר על "שלום" אחרי כ-1500 "קרבנות-שלום", אבל "המורד" כחלון עדיין תקוע באוסלו! וגם כחלון אינו יחיד. אהוד יתום, עמוד תווך בקרב "המורדים", התבטא בדומה, ואפילו עוזי לנדאו, איש היושרה והעקרונות, גם הוא התבטא בפומבי, שלו היה לנו צד ערבי שאתו ניתן להגיע להסכם, גם הוא היה בעד "וויתורים כואבים", צמד מלים שאינו אלא לשון נקייה לעקירת יישובים וגירוש תושביהם. אז מי נשאר לנו נאמן לארץ ישראל? רובי ריבלין וכנראה גם מיכי רצון? ואולי עוד אחד או שנים מבין "המורדים"? אמור מעתה, שזה כבר אינו רק שרון. המגיפה אחזה בחלקים גדולים של הליכוד, ולכן וגם מנתניהו, לבנת, שלום או נווה לא היינו נושעים. השתבשות השכל הישר ואבדן המצפן הפוליטי והמוסרי נתגלו אתמול באיש ליכוד אחר, שהיום מכהן כנשיא המדינה. ב"איפטאר", סעודת הפסקת צום הרמדן, שערך לערבים היתה לו יציאה – שהוא מכבד את העם הפלסטיני בדאגתו לשלום מנהיגו ערפאת. תארו לכם שנשיא ארה'ב היה "מכבד את העם הערבי בדאגתו לשלום בן לאדן"... ועדיין ערפאת רצח בנו יותר, הרבה יותר, ממה שבן לאדן עולל לאמריקנים. משה קצב, נשיא ישראל, הוא דגם מייצג של מה שמתחולל ברוב האליטות בליכוד. נותר רק לקוות שהמחלה הזאת, של ניוון הרגש והמוסר וגם התבונה המדינית, עוד לא התפשטה שם בקרב המוני החברים. מכל המקובץ יוצא, שהדרך שהלכו בה גוש קטיף ומועצת יש'ע, דרך השדולה הפוליטית המגובה בארועי רחוב – חסומה. ובמלים אחרות, על לוח המשחק שבחרו יו'ר יש'ע בנצי ליברמן והמזכיר המדיני יהושע מור יוסף - קבלת דין הרוב הדמוקרטי המכני, ולא חשוב איך הושג, על הלוח הזה הגענו לשח-מט. עפ'י כללי המשחק האלה תקריב מועצת יש'ע את יש'ע – למען "אחדות העם" וגוש קטיף יתפנה מרצון - למען השמירה "על שלמות הצבא". ושניהם יעשו זאת למען "השמירה על הדמוקרטיה". נותרו בעם שני גורמים שאינם קונים את המליצות האלה: הרבנים שחתמו עם הרב שפירא, ולהבדיל – השמאל הקיצוני, כאשר מדובר בזכויות הערבים. שניהם גורסים, שיש ערכים ששום רוב אינו יכול לפגוע בהם, מפני שיש מיגבלות על מה שהמדינה מותר לה לעשות – אפילו ברוב, אפילו עפ'י חוק. הרבנים שפירא ואליהו, ולפניהם הרב גורן ז'ל, העמידו את מצוות יישוב ארץ ישראל בדרגה אחת עם מצוות אחרות, כגון שבת, וממילא כפרו וכופרים בסמכותה של המדינה לגזור גזירות הפוגעות במצווה זו ולא כל שכן שגוזרות על חיילים ופקידים לעבור על מצווה זו. והנה, התפיסה הזאת, שיש ערכים שהם מעל להכרעת רוב, שהרוב אינו רשאי כלל לדון בהם, היא גם תפיסתם של שלומי אמוני הדמוקרטיה. זו הדמוקרטיה בעצמה האוסרת על הרוב לפגוע בחופש הביטוי, למשל. וזו הדמוקרטיה, אליבא השמאל הקיצוני, שאינה מאפשרת אפילו לרוב לגרש ולעקור ערבים. וזו הדמוקרטיה, לדעת האקדמאים מן הימין שחתמו על גילוי הדעת הקורא לחיילים ולפקידים להימנע מלהשתתף בעקירה ובגירוש – האוסרת מעשה מתועב כזה לא רק כשהוא מכוון נגד ערבים, אלא גם כשהוא פוגע ביהודים. כאן, בנקודה הזאת, נפגשים רבנים העומדים על בסיס ההלכה עם חילונים העומדים על בסיס הדמוקרטיה. אך למרבה הצער, את המפגש הזה החמיצו מועצת יש'ע ואנשי גוש קטיף, שאחרי התמוטטות החזית שהקימו בכנסת לא נותר להם כל מרחב תימרון. מה יגידו המתנדבים שהם שולחים מבית לבית, להצביע במשאל עם? אין משאל עם. מה יגידו, אם אינם מוכנים לומר לעם: א. בואו בהמוניכם לעצור את צבא-הגירוש, ב. אל תתנו יד, בכל תפקיד שהוא, לפשע הלאומי והאנושי הזה? מי שאינו מוכן לומר ולעשות את אלה – משול כיום למי שהרים ידיים ויצא מן המשחק. היו זמנים שבהם קראנו לשרון "להתעשת", הגיע הזמן לקרוא לאנשי גוש קטיף ולמועצת יש'ע – התעשתו! ערוץ 7
1.11.2004
|
