לפרשת תולדות – ידה הנעלמה של האישה

בפרשתנו ניתן למצוא את פעולתה של רבקה מאחורי הקלעים של המאבק בין יעקב ועשו, שכידוע התחיל עוד בטרם לידתם כדברי הפסוק "ויתרוצצו הבנים בקרבה".

תחילה נעיין בפרשה ונברר כמה שאלות הצצות ועולות תוך כדי קריאתה. בתיאור היחסים בתוך המשפחה נאמר "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב". תיאור זה מתקשר היטב לרצונו של יצחק לברך דווקא את עשו ולא את יעקב.  בברכה שיצחק דימה לתת לעשו אך בפועל בירך בה את יעקב  נאמר "ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש..." זו ברכה שעיקרה עוסק בשפע חומרי. כאשר עשו בא לבקש את ברכתו ונתבררה ליצחק הטעייתו במתן הברכה נאמר "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד".

מדוע חרד יצחק? מה הסיבה שרבקה משחקת תפקיד ראשי בהטעייתו של יצחק וממריצה את יעקב להתחזות לאחיו כדי לקבל את הברכה? שאלות אלו מתחזקות נוכח העובדה, שבסוף הפרשה מברך יצחק את יעקב בלבד בברכה העיקרית, באומרו לו לפני צאתו לפדן ארם, "ואל שדי יברך אותך והיית לקהל עמים. ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוקים לאברהם" נמצא, אם כן, שיצחק רואה ביעקב את ממשיך דרכו. מהי, לאור זה אהבתו לעשו?

יצחק, רואה את הדבקות בה' כעבודה רוחנית בעיקרה, לפחות ביחס לעצמו. זו הסיבה להיותו הפחות פעיל בין האבות. לכן, אין הוא זקוק לשפע חומרי ולתפישתו גם בנו ממשיך דרכו, יעקב, אינו זקוק לשפע זה, מכאן שאת ברכת השפע החומרי אין צורך לתת ליעקב. תפישה זו גורמת ליצחק לאהוב את עשו, שהוא כמשלים אותו, את יצחק.  רבקה אימנו, שהיא הדמות הפעילה בבית רואה את כל התהליך הזה וגורמת להעברת ברכתו של יצחק ליעקב כי "אם אין קמח אין תורה". יעקב, הצפוי להתמודדויות רבות בבית לבן, עם עשו אחיו ועוד, זקוק לברכה זו. לא זו בלבד, עם ישראל צריך גם את הכוחות החומריים כדי לממש את תפקידו בין האומות. לאחר שיצחק מבין את התהליך, כאשר עשו מביא לו מציידו, מתברר לו, שגישתו לפיה אין צורך בשפע חומרי בעבודת ה' אינה יכולה לשמש בסיס להנהגת העם הנבחר. רואה עצמו כאילו הנהגתו הייתה שגויה, לכן הוא חרד חרדה גדולה עד מאוד.

בפרשה זו, על פי הסברנו זה, מקבל המושג קידוש החומר ממד נוסף, לפיו אין די בקידוש החומר על ידי מעשים טובים, אלא ראוי ונכון להשתמש בחומר כדי לקדשו ולמטרה זו, נכון אפילו לאסוף את החומר ובלבד שלא יהפוך איסוף החומר למטרה אלא יישאר אמצעי להעלותו לקדושה.

לעיון במאמר לפרשת תולדות -  השאיפה למצוינות, משנת תשס"ד, לחץ כאן