|
מדינת ישראל ותקשורתה עורכת לערפאת, שר"י [שם רשעים ירקב] לוויה מתמשכת על פני עשרה ימים. עוד נשמע את דברי הבלע של מנהיגי העולם בראמללה המהדהדים מצפון לירושלים, כמו דברי כל הכובשים בכל הדורות שבאו מצפון לירושלים. ויבכו אותו כל בית ישראל. עתיד ערפאת להגיע לירושלים כמו ז'בוטינסקי לאחר התנגדותו של בן גוריון, כמו הרצל.
כמחווה לאחר חלקת ירושלים הבלתי נמנעת כתוצאה ממדינות שרון, מדיניות המשך לברק ולקלינטון ולנתניהו ולרבין. לפחות חלק מגוויתו השאהידית, לפחות מוחו שחדל לפעום, יבוא לשכון ליד בן יומו מ ה 4.11.95 הוא ישכון בהר הרצל ליד קברו של האדם שנרצח ביום שבו מת ערפאת באמת. 4.11.04 . מאז שמת ערפאת כדרך התעללות הפלשתינים בגוויות הם "שותים לו את הדם" ומוקיעים את גווית גיבורים על החומה כדי להרוויח משהו. מנפנפים בכבדו, בליבו וריאותיו. חי האיש. חי חי חי. ערפאת היה דחליל כבר בחייו. היהודים נזקקו לערפאת ולכן החזיקו את הדחליל בחיים, לאחר שהיה חשוב כמת בבירות. הם שלו אותו מתוניס פשוט כדי לא להיות יהודים. ערפאת היה העילה כדי להתפטר מהיהדות כפי שעזה היא עילה כדי להתפטר מחבל קטיף כדי להמשיך בכל הכוח בתהליך ההתכווצות עד להיעלמות. היהודים תיחזקו את ערפאת כדי ללבות את האנטישמיות נגדם. רק לא להיות יהודים-עברים, רק לחזור ולהיות לעבדי הפלשתינים. כי זה מה שיציל אותנו מן הציונות הנפשעת. שוב לא יגיד העולם ציונות היא גזענות. כאשר "מנהיגות יהודית" פנתה לפני חמש שנים במודעות לציבור שתביעתן היתה להרוג את ערפאת המהלך היה מכוון לאזור אומץ כדי להתפטר מן האליל. אי אפשר להגיע למנהיגות יהודית לשחרור לאומי על עוד יש תלות מוחלטת בנוכרי, בוש או ערפאת,קרי או בלייר. על עוד יש תלות נפשית באויב ובהשתעבדות. ערפאת לא מת. עוד לא הרגנו אותו. כל זמן שערפאת חי וקיים בתודעה כאופציה לאומית של יהודים הבוחרים להעלם ולא ננצח. כפי שערפאת היה מת חי או חי מת כל ימי חייו, מת שהצליח להרוג הרבה יהודים כתוצאה מבחירתם להיהרג. כך גם המדינה לעתיד והחברה שהוא מייצגה. עם שהוא דחליל ומדינה שהיא דחליל הם חיים מתים בזכות מושיעיהם מן היהודים. קשה לומר היום שמצב היהודים טוב ממצב המכונים פלשתינים. ככל שאלו מתמלאים הללו מתרוקנים. הלויה של ערפאת יכולה להיות ח"ו מבוא ללויה שלנו. עכשו הרי נפתחו כל האופציות להסגיר את כל חבלי ארץ ישראל ולא רק את חבל עזה. גדול ערפאת במותו מבחייו.
|
