22.08.2017
 

כלכלה

הוא לא בוגד

הסיפור של דב וייסגלס שניסה להעביר את שכונת נוף ציון הירושלמית לידיים ערביות, צריך ללמד אותנו דבר מה.

וייסגלס זה היה איש סודם של ראשי ממשלות, החזיק בתפקידי מפתח וייצג את ישראל במשאים ומתנים בין לאומיים רגישים ביותר. לכאורה, אדם בכיר שכזה, הפועל להעברת לב ירושלים לזרים, צריך להיחשב כבוגד אצל כל ישראלי הזוכר את הסיסמא "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". וכולנו זוכרים.

אבל וייסגלס לא ניסה להסוות את פעילותו, לא מצא לנכון להסביר מהיכן נובעים קשריו עם ה"פלסטינים", האם היו אלה הם שפנו אליו – או שמא הוא היה בכלל היוזם של כל הניסיון הנואל הזה והוא שפנה אליהם. למותר לציין שגם את חלקו בעסקה השמנה שעמדה על הפרק , לא ראה לנכון וייסגלס לגלות.

והוא גם לא היה צריך. התקשורת הישראלית לא רודפת אחריו וכמובן גם לא הפרקליטות ומכוני המחקר. איש אינו מרים גבה, איש אינו תמה, שום 'קרן נויבך' לא תישאל שאלות מביכות ביומן הבוקר, שום גבי גזית בגלי צה"ל, שום מכון "ישראלי" ל "דמוקרטיה" – לא יתהה על הדמוקרטיה שנותנת לבכירי ישראל לנהל משא ומתן עם האויב בבוקר – ולעשות עמו עסקים בערב – על אותו שטח בדיוק...

הסיבה העמוקה למצב המוזר הזה, היא שבאמת וייסגלס אינו בוגד. הוא לא בוגד, לא משום שבכל מדינה נורמאלית לא היה נחשב לכזה. הוא לא בוגד משום שבישראל 2011 , אין מהות שניתן לבגוד בה – לפחות לא אצל המעמדות הקובעים.

מאז שהכריז בן גוריון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, התבררו מושגי ה"יהודית" ו"ארץ ישראל" כקלישאות חסרות משמעות. היהודית הפכה לדמוקרטית וארץ ישראל הפכה להתנחלות. המעמדות הקובעים עיקרו את יהדותה של המדינה מכל תוכן ואת קדושת הארץ הפכו לכל היותר לשטחי ביטחון ונדל"ן. לבסוף קיבל גם העולם את העמדה הזו ואינו מוכן לקבל יותר את זכותה של מדינה יהודית להתקיים, כשהיא עצמה אינה רואה עצמה כמדינה יהודית...

רק אז נזעקו מנהיגי ישראל המועמדים פתאום למעצר בבירות אירופה, והחלו להבין, שבלי המהות היהודית – אי אפשר להצדיק את קיומנו כאן והשמיעו קול זעקה. אבל לקולות הללו אין שום סיכוי לעמוד בפרץ משום שכאמור, את תהליכי הדה לגיטימציה של ישראל כמדינה יהודית - לא הגויים התחילו – אלא היהודים, ודווקא אלו מן המעמדות הקובעים – כלומר המעמדות של וייסגלס.

אם מותר לאדם שבעבר ייצג את ישראל, למכור שטח בתוך עיר בירתך לגורם ריבוני זר וחוץ מכמה מתנחלים איש לא עושה מזה עניין, ברור שגם ישראל אינה רואה, לא ביהדות ולא בריבונות היהודית בארץ ישראל מהות כל שהיא שיש לשמר. מכאן קצרה הדרך למסקנה שתביעת הצד שכנגד על הארץ – הצד שכן רואה בה ערך מקודש – צודקת בהחלט. במצב עניינים זה, שום "הסברה" לא תואיל מול שפת הגוף הישראלית שאומרת בפשטות – ירושלים וארץ ישראל אינם שלנו, משום שאנו בעצם, כעם, כלל לא קיימים.

הטענה הזו שבעבר שמענו מעזמי בשארה – וכמובן גם מאינטלקטואלים מהאקדמיה הישראלית, נשמעת פתאום הגיונית לאור התנהלותה של ישראל.

מה אנחנו רוצים מוייסגלס, או מענת קם, או מכל בוגד פוטנציאלי אחר. הרי אי אפשר לבגוד במשהו שאינו קיים...

*פורסם במקור ראשון

 

מאמרים אחרונים מאת משה פייגלין

מאמרים אחרונים בנושא

תפילות
משה פייגלין/29.09.2012
חזון למעריב
משה פייגלין/24.09.2012
סוד הדין והרחמים
משה פייגלין/13.03.2012
אצלי הוא כבר זכה
משה פייגלין/09.02.2012

מנהיגות יהודית   מרכז שטנר 7 , קומה 2, גבעת שאול ירושלים   טל. 1-800-200-613