|
כשהודיע ראש הממשלה, כי יערוך בירור עם השר יעלון, עלו וצפו אצלי זיכרונות קצרי טווח מן הפריימריס האחרונים בליכוד. למי ששכח, נזכיר כי נתניהו אינו ראש ממשלה בשל ניצחונו בבחירות, אלא על אף כישלונו בהן.
אולמרט שכזכור דשדש עם כאפס אחוזי פופולאריות – הבטיח לליכוד ניצחון מוחץ ללא כל מאמץ והדבר התבטא היטב בכל הסקרים שקדמו לבחירות. אולם, מהובלה דו ספרתית של הליכוד, בכל הסקרים מול קדימה, הצליח נתניהו לדרדר את הליכוד לתבוסה צורבת מול ציפי לבני. מה שהבריח את הציבור מנתניהו היתה ההיסטריה וחוסר היושרה שהפגין מול אחד ממאה ויותר המתמודדים לרשימת הליכוד לכנסת – כלומר הח"מ. מצביעי הימין דילגו מהליכוד אל ליברמן ומפלגות הקצה, מצביעי המרכז חזרו לקדימה ואילו חלק הארי פשוט התייאשו ונשארו בבית. אילולי ההתגייסות של מפלגות הימין לעזרתו – היתה היום ציפי לבני ראש הממשלה, ואילו הליכוד – היה מובל סוף סוף על ידי מנהיג חדש. השבוע התברר שנתניהו לא למד דבר מכישלונו והוא ממשיך בדיוק באותה דרך. הניסיון של נתניהו להלך אימים על בכירי תנועתו ולקבוע עם מי מחברי הליכוד מותר להם להיפגש ועם מי לא – הוא ניסיון פתטי המעיד כי ההיסטריה ההיא עדיין שם. נתניהו ימשיך לדרדר את תנועתו על מזבח המאבק בפייגלין.
מי שקרא את ספרו של יעלון והאזין להרצאותיו בשנה האחרונה, לא יכול היה למצוא בדבריו למתפקדי הליכוד ממנהיגות יהודית - חידוש כל שהוא. המסקנה המתבקשת היא שמה שעורר את הדרמה הם לא הדברים שנאמרו אלא הפורום בו נאמרו.
התמיהה הגדולה היא בעצם – למה?
הרי דבריו של יעלון נגד ארגון 'שלום עכשיו' מייצגים את תחושות רובו המוחלט של הציבור בישראל. אם נתעלם ממשרדי החוץ האירופאים שממנים את ארגון המלשינונים הזה, הרי שהמיעוט הישראלי השולי שעודנו אוהד את אופנהיימר וחבר מרעיו, מעולם לא הצביע לליכוד ותמיד ימשיך לתקוף את נתניהו. מדוע נעמד נתניהו לצד אותם אחוזים בודדים וכנגד רובו הגדול של הציבור שהצביע עבורו?
את התשובה כולנו מכירים היטב. נתניהו נלחם בי, ועכשיו גם מול בכירים בליכוד שאינם מתיישרים עם המגמה הזו, בכדי לסמן את עצמו ואת הליכוד בהנהגתו, כעושה דברם של אותם "וירוסים" שהשתלטו על החברה הישראלית ושעבורם אני מהווה סדין אדום. ביבי לא איבד למעלה מעשרה מנדטים מתוך שלומיאליות פוליטית. נהפוך הוא. הוא עשה זאת בעיניים פקוחות. האויב של אויבי הוא ידידי – אומר הפתגם ולנתניהו חשוב מאוד להיות ידידן של ה"אליטות". "נסתפק ב - 35 מנדטים" הודה ביבי ברגע של גילוי לב בראיון שנתן לליאור שליין – "העיקר שפייגלין יהיה בחוץ".
כלומר הסיפור האמיתי כאן הוא לא פייגלין וגם לא נתניהו. הסיפור האמיתי הוא הידוק אחיזת האליטות בגרונה של החברה הישראלית.
הסיכול הממוקד שחוטף הגורם הרציני והאמיץ ביותר בממשלה, בעקבות המפגש עם הקבוצה האידיאולוגית המשמעותית ביותר בליכוד, הוא שלב הכרחי בהמשך תהליך הנסיגות וההתפוררות הישראלית. מנהיגים אמיצים שאינם מתיישרים עם דרכן של האליטות, זוכים לאותה מתקפת וירוסים קטלנית שהרמטכ"ל בדימוס מקבל עכשיו מנה גדושה ממנה.
למעט הרצון המשותף והכנה להציל את מדינת היהודים,שום ברית פוליטית לא נכרתה ביני לבין יעלון. יש בינינו הבדלים רעיוניים מעניינים שבבוא העת נברר אותם. בוגי מייצג חזרה לערכי הציונות הישנה והטובה. לדעתי זה הכרחי – אבל המציאות כבר הוכיחה שזה לא מספיק. לכן בכוונתי להמשיך ולהתמודד על ראשות הליכוד והמדינה.
אלא שהשר יעלון הוא אחד הגורמים היחידים העשויים להחזיר כיום את המדיניות הישראלית למסלול של שפיות. לא נוכל להציל את המדינה בלי אנשים כמותו. אם כתוצאה מן הבליץ שנערך בו עכשיו – יעלון יתקפל ויישר קו עם נתניהו, יעשו כך כל השאר ואנו נידונים להמשך של הובלת ישראל על ידי פרשני התקשורת, כנופיית שלטון החוק ושאר זרועות ה"וירוס". יש רק דרך אחת למנוע את הסיכול הממוקד הזה – ביעלון ובכל גורם חיובי אחר בהנהגת הליכוד, שנותן לישראל סיכוי לשרוד.
על כל אדם אחראי בישראל להתפקד לליכוד ולעמוד לצידם של המנהיגים הנאמנים לדרכו ההיסטורית של המחנה הלאומי.
כשהדחפורים יעלו על עופרה ובית אל – זה כבר יהיה מאוחר מדי.
* פורסם במקור ראשון |
