השגנו מפות ישראליות ישנות, ואיתרנו בדיוק את הקטע שבו עובר העורק הראשי מתל אביב לירושלים, מחוץ לגבולות הקו הירוק. חשבנו אפילו להכריז שם על מדינה...

נזכרתי באפיזודה הזו כשהתבשרנו על פסיקתו המתבקשת של בג"צ בעניין כביש 443.

אינני מבין על מה יצא הקצף. מה כבר ההבדל בין כביש 443, לכביש 557 שבו נרצח לפני שבוע מאיר חי הי"ד? זה בשטחים וזה בשטחים. פה נוסעים ישראלים ושם נוסעים ישראלים. אם לערביי שכם וטול כרם פותחים מחסומים בידיעה ברורה שהדבר יעלה בחייהם של ישראלים, למה לא לעשות זאת גם ב 443 עבור אוכלוסיה קטנה בהרבה?

האמת היא שמבחינה משפטית טהורה, על פי העקרונות שנקבעו עד כה, החלטת בג"צ הגיונית ומתבקשת. אולם הבא נודה על האמת. כל הסיפור כאן הוא שכאן מדובר בדמם של מתנחלים וכאן מדובר באותה אשליה כאילו גדרות ההפרדה - מחד, והכבישים העוקפים שסללנו לערבים - מאידך, מכניסים את הישראלים שבתוך הגדר, למרחב מוגן. ב'צופים' – שם התחוללה ההתגוששות המצולמת מול פקחי ההקפאה, כמו גם באלפי מנשה הסמוכה, עוברת גדר ההפרדה בגב היישוב. מתברר שחרב ההקפאה והאיום בחורבן מונפת על כולם.

ייתכן כי אילו צפו בייניש ופוגלמן את התגובה הציבורית הצפויה להחלטתם, היו מקבלים החלטה אחרת. בעבר – לא היה עולה על הדעת שחברי כנסת מן הליכוד יגישו הצעות חוק המכוונות במישרין נגד הבג"צ. היום הפך הבג"צ בעיני רבים – לאויב העם, פשוטו כמשמעו. כפי הנראה – ממרומי היכל הנאורות הדשן – לא כל כך מבינים את עומק התיעוב שה"עליונים" הללו הצליחו ליצור בקרב מעגלי אוכלוסיה הולכים ומתרחבים.

אני מסופק אם בסופו של דבר יעלה בידם של לוין, בן ארי וח"כים אחרים לשפר במשהו את מארג הכוחות בבית המשפט העליון. אך גם אם יצליח הלחץ הציבורי "להרגיע" מעט את כנופיית הנאורות – הרי שמבחינה מהותית לא פתרנו דבר. ההחלטה המקוממת האחרונה, הינה סימפטום בלבד למחלה עמוקה ויסודית שאין לה שום קשר לנפשות הפועלות. זה לא ברק וזה לא בייניש. זו העובדה שלמרות שפורמאלית הכרזנו עצמאות בתש"ח, המשכנו לקבל על עצמנו את משפט האומות ומוסרן. העובדה שכיום, בתי משפט בישראל מתירים את דמם של יהודים ומקפידים בחרדת קודש על זכויות אויביהם – היא תוצאה מתבקשת מעניין זה. לא העכבר גנב – החור גנב.

הפתרון צריך להיות הרבה יותר יסודי ומהותי. מדינת ישראל צריכה חוקה יהודית הקובעת באופן ברור את יעודה את אופייה ואת זכויות האדם שבה כמדינה יהודית השואפת להתקיים על פי עקרונות תורת ישראל ומוסר הנביאים. אולפנו לחשוב שישראל צריכה להיות יהודית ודמוקרטית – כלומר ששני המושגים הללו עומדים בסתירה. את השקר הזה ניצל אהרון ברק בכדי לרוקן מכל תוכן את יהדותה של המדינה. לאחר שפרש, הודה ברק במפורש כי אין הוא רואה בישראל מדינה יהודית אלא מדינת כל אזרחיה. האמת היא שמדינת ישראל אינה יהודית ודמוקרטית אלא מדינת כוח פוסט דמוקרטית. רק מדינה יהודית באמת, יכולה גם להיות מדינת חירות אמיתית לאזרחיה – כלומר דמוקרטית באמת. ישראל היא דמוקרטית משום שהיא יהודית. ככול שהיא מאבדת את יהדותה – כך היא מאבד האזרח את חירותו. החוקה צריכה להסדיר בחירות אזוריות בישראל כפי שמקובל ברובן הגדול של הדמוקרטיות בעולם. כך תוכלנה הקהילות בישראל לשוב ולהיבנות לאחר שאוחדו כולן עם קום המדינה, לקהילת מפא"י הגדולה. כל קהילה תחליט על צביונה הציבורי וחזקה על ישראל שרובם המוחלט יבקשו לשמור על זהותם. גם ברמת אביב ביקשו לסגור את הקניון בשבת – כשרק נשאלו.

בית המחוקקים יבחר מתוכו – על פי קריטריונים ברורים - פורום שישמש כבית משפט עליון לחוקה שיהיה הפוסק האחרון בשאלות הנוגעות לאופייה של המדינה וגבולותיה. כך תוחזר לעם הריבונות שנשדדה ממנו בעורמה על ידי מערכת המשפט והתקשורת.

החוקה תבהיר כי גבולות ההבטחה הם הגבולות הטבעיים של מדינת ישראל. במפות המצריות, איתם יש לנו הסכם שלום, אילת מופיעה כאום רש-רש המצרית. מסתבר שאפשר לנהל בכפיפה יחסי חוץ מבלי לכופף עקרונות יסוד – אם רק רוצים. החוקה תכיל חוק שבות לקרקעות. על כל חלק מהארץ המובטחת, שיפול בידי צה"ל כתוצאה מפעולה הגנתית, תוחל מיד הריבונות הישראלית המלאה. הפתרון לאוכלוסיה שאינה יהודית ואינה מקבלת את ריבונותו המלאה של העם היהודי על ארצו – הוא הגירה מסודרת ומכובדת.

חוקה שכזו – תביא בין השאר, לשלום. האפשרות ההפוכה היא, להמשיך ולצפות כיצד הריבונות שהשארנו לאנגלים ולתורכים על מערכת המשפט שלנו, הולכת ומתפשטת אל כל מרחבי חיינו – מ 443, אל כביש מס' 1.

*פורסם במקור ראשון