29.05.2017
 

פוליטיקה

פוחדים מבשורתם

בסיום מאמרו "המפץ של פייגלין", חוזה עבורי אמנון לורד את אחת משתי האפשרויות הבאות: או שאנהיג את הליכוד עם כ 35 מנדטים או שאהפוך ל 'אורי אבנרי' של הימין .

האמת היא שהאפשרות השנייה קוסמת לי יותר. אחרי ככלות הכל – מאז אוסלו, הולכים כל ראשי הממשלות בישראל בנתיב שהתווה אורי אבנרי. את הרעיון להקים בלב ליבה של ארץ ישראל מדינה לעם הערבי המומצא, את הרעיון הגאוני הזה לא שמענו לראשונה – לא בנאום בר אילן ולא בנאום הווירטואוזי בפני שני בתי הקונגרס...

כך שאילו יכולתי להיות אורי אבנרי של הימין – הייתי בהחלט קופץ על המציאה. אלא שמפאת מיעוט כישורי, אאלץ ככול הנראה להסתפק באפשרות הראשונה ולהנהיג בע"ה בבוא העת את הליכוד.

לורד משוכנע שכשזה יקרה, יאבד הליכוד את יכולתו להקים קואליציה. לורד הוא אינטלקטואל וראוי שישאל את עצמו ממה בדיוק הוא פוחד. בכנס חברי מרכז שנערך השבוע בקיסריה, הזכרתי את העובדה, שגם אבי פרחן - שנכח במקום ובעבר גורש על ידי בגין מניסנית, גם חברינו שגורשו על ידי שרון מגוש קטיף וגם המאוימים כיום בגירוש ממגרון תחת ממשלת נתניהו החוסם את חוק ההסדרה – כולם נעקרים מבתיהם באמצעות פתקי מח"ל. כדאי לו ללורד לשאול את עצמו ביושר, מה הרבותא הגדולה בקואליציה ליכודית חסרת בשורה, שבאין חזון, נגררת שוב ושוב אל חזונו של אורי אבנרי.

אבל נתעלם מהשאלה הטורדנית הזו ונתייחס לעצם הטענה לפיה הליכוד בראשותי לא יוכל לשלוט.

ההיפך הוא הנכון. ליכוד בראשותי, לא רק שיזכה ברוב גדול, אלא גם יקים קואליציה רחבה והחשוב מכל, יתחיל סוף סוף להנהיג את המדינה – פשוט משום שידע לאן.

לורד אינו לוקח בחשבון, לא את הצימאון הגובר למשמעות יהודית מחד, לא את המצוקה הקיומית הגוברת מאידך – שילוב של דה לגיטימציה עולמית  יחד עם חוסר יכולת לתת מענה לאיומים על מרכזי האוכלוסייה בישראל, מעזה ומטהראן כאחד.

לורד מעדיף להתייחס אל המציאות כסטטית ומתעלם מהכוון אליו היא מתפתחת ומחוסר יכולתה של מנהיגות (כל מנהיגות) שאינה אמונית,  להתמודד עם האתגר הזה, כמו גם עם אתגרים אחרים חינוכיים וחברתיים.

לי בכל אופן, ברור, שהדרך להנהגת הליכוד קשה וארוכה הרבה יותר, מאשר הדרך משם -  להנהגת המדינה. תמיד טענתי (טענה שתמיד התבררה כנכונה) שהליכוד כמפלגה עממית אותנטית, מייצג נאמנה את כלל הציבור. אם כשליש מחברי הליכוד כבר השתחררו מהקיבעון שמבטא לורד ובחרו באלטרנטיבה האמונית להנהגת מפלגתם, משמעות הדבר היא שזהו פחות או יותר המצב כרגע בקרב כלל אזרחי המדינה -  כלומר אנו בנקודת מוצא מצוינת להמשך. למי ששכח נזכיר, כי שאול מופז דילג בקלילות למפלגת השום דבר של שרון, ברגע שחלפתי על פניו בסקרים שבוצעו לקראת הפריימריס לראשות הליכוד והנה הוא עומד לו עכשיו בראש המפלגה הגדולה בישראל. וסליחה על הנודניקיות – אבל הסיבה לכך שקדימה היא המפלגה הגדולה וניצחה למעשה את הליכוד למרות שבכל הסקרים שקדמו לבחירות דגדג הליכוד את ה 40 מנדטים, היתה הוצאתי מהמקום אליו נבחרתי ברשימת הליכוד לכנסת. "אפקט פייגלין ההפוך" הודו אז בפליאה בעיתון 'הארץ', שכמו לורד התקבעו עד אז בתעמולתם ומשוכנעים היו שדווקא כשפייגלין בפנים יפסיד הליכוד מנדטים. בשונה מהשמאל, לורד עודנו מסרב להכיר במציאות, משום שאת כל עיגוליו הוא מסרטט סביב המקום בו נעוץ החץ של נתניהו. "פייגלין הוא לא ליכוד" – מסביר לורד – "משום שהוא מהות אחרת מנתניהו"... ומסגיר בכך שעל אף שחיצונית נטש את השמאל, מהותית עדיין חי הוא בתודעה שבה למנהיגים יש מפלגות ולא להיפך.

קוצר היריעה אינו מאפשר לי להשיב לעומקן על טענות הבל שונות שהעלה לורד כנגדי מבלי שטרח להפנות אלי ולו שאלה אחת בעניינן. אינני מעודד צעירים דתיים להשתמט מגיוס, זהו קשקוש גמור. אני רואה בצבא ערך עצום ובגיוס קיום מצווה חשובה. אולם אם משימתו המרכזית של צה"ל תוגדר שוב כגירוש יהודים מחבל ארץ שלם, אעדיף זמנית לשרת את מולדתי במקום אחר. אני חולק על ההנחה שהגיוס הדתי כשלעצמו מקנה לסרוגים את הלגיטימציה המיוחלת והגרעין החילוני שמארגן מח"ט גולני מוכיח זאת. אכן הצבת המפקד מעל הא-לוהים והמוסר הטבעי – מתועבת בעיני ואני מאמין שאמנון לורד מסוגל להפעיל את יכולתו האינטלקטואלית בכדי להבין שהדברים אינם סותרים זה את זה.

אינני אנרכיסט. עבור לורד והמקום ממנו בא, היומרה לתיקון עולם מובילה בהכרח ל "עולם ישן עדי יסוד נחריבה". "תיקון עולם במלכות ש-די" הוא ההיפך מזה.

אינני מבין מניין לקח לורד את הרעיון לפיו אני מתנגד ללאומיות. שוב -  ההיפך הוא הנכון. אכן לאומיות ערומה מערכים שמעבר לה, עלולה לגלוש לפאשיזם – זה נכון. אני מקווה שכתיבתו המרתקת של לורד בנושאים אחרים נערכת בצורה מקצועית יותר.

ובכל זאת יש בו במאמרו של לורד התקדמות חשובה. לראשונה מעז כותב מרכזי בעיתון המחזיק בעיקר התודעה של האינטליגנציה האמונית, להתייחס לאלטרנטיבה האמונית כאל אפשרות ריאלית.

הציבור היחיד המחזיק בקרבו את היסודות ליציאת ישראל מהמשבר, פוחד פחד מוות מבשורתו שלו וממי שמעז לנסות ולבשר אותה. כלל לא מפתיע אותי שדווקא הכותב שלא הגיע מהסביבה הסרוגה, הוא זה שמסוגל בכלל להתחיל ולהתמודד עם האפשרות הזו. בכך מצטרף לורד לאינטלקטואלים מן השמאל שכמובן תוקפים ומשמיצים אותי אך אינם מתעלמים מן הבשורה והפוטנציאל -  אינטלקטואלים כמו ירון לונדון שכתב על "המנהיג היחיד המעורר השראה בפוליטיקה הישראלית", אברום בורג: "היחיד שמאתגר את המסגרות הפוליטית בישראל" – ואחרים.

בסביבה ממנה הגיע לורד קיימת תודעת הנהגה חזקה מאוד. שם מבינים שהשילוב של חזון, מנהיגות והתמדה – תמיד בסופו של דבר מנצח.

אם איננו רוצים לראות כיצד צה"ל עם כל הכיפות, בתי משפט עם כל השופטים הדתיים, והתקשורת הסרוגה והאיכותית ביותר- נשטפים כולם בסבב הבא של קיום חזונו של אורי אבנרי – מוטב שנתחיל להתגייס לקידום הניצחון הזה במקום לתקוף אותו.

*פורסם במקור ראשון

 

 

מאמרים אחרונים מאת משה פייגלין

מאמרים אחרונים בנושא

החופש הגדול
משה פייגלין/14.07.2008
כאן לא איראן (אבל גם לא סדום)
יוני גולדבלט-לבב/28.02.2008
לבטל את חוק חינוך חובה
מיכאל פואה/06.01.2008
שכר ומהות בחינוך
משה פייגלין/18.11.2007

מנהיגות יהודית   מרכז שטנר 7 , קומה 2, גבעת שאול ירושלים   טל. 1-800-200-613