29.03.2017
 

פוליטיקה

העז והמרצפת

ציפיות לאווירה חגיגית בישיבת הפתיחה של וועידת הליכוד החדשה, התנפצו באחת. ברור היה שבתנאים שנוצרו - בין אם בשוגג ובין אם לא בדיוק בשוגג - לא ניתן יהיה להצביע, לא בהצבעה חשאית ולא בהצבעה גלויה. לרוב חברי המרכז לא היה כלל מקום באולם. בשלב מסוים הציבה המשטרה מחסומים ומנעה כניסת חברי מרכז נוספים – פשוט מטעמי בטיחות.

ניסיונות השכנוע לדחות את הכינוס באופן מכובד לא הועילו ובתוך אווירת החשדנות הקשה שנוצרה, שימש הניסיון לבצע בכל זאת 'כאילו' הצבעה, כניצוץ בחבית אבק שריפה. צעקות פרצו מכל עבר. חברי מרכז וותיקים כחדשים דתיים וחילוניים - והם לחלוטין צדקו. טוב שלמפלגת השלטון יש מרכז השומר על עצמאותו. אם היתה מתקיימת הצבעה ביום א', מפלגת השלטון – ולמעשה כל הפוליטיקה הישראלית - היו הופכות כלי ריק וחסר משמעות, סוג של ליברמן או ש"ס. אין דוגמה טובה יותר לדמעות הקוזאק הנגזל מאשר הניסיון להאשים מאוחר יותר, את ה"פייגלינים", בכל המהומה.

*

"מפלגת כל מתנחליה" – צקצקה זהבה גלאון והחרו החזיקו אחריה שלל עיתונאים ופובליציסטים. וזה נכון, אחוז הכיפות מקרב חברי המרכז בלט מאוד. הכיפות הסרוגות והשחורות חיות בליכוד בכפיפה אחת עם כל החברים. הם לא מהווים רוב, ממש לא. אבל הם שם והם דומיננטיים ולארי שביט זה מאוד מפריע. ובכן רבותי – תתרגלו. לא הפריע לכם שראש המפלגה הגדולה בישראל נבחר בקולות הכפר עיסאוויה. אתם לא מתאמצים ייתר על המידה לבדוק מי הם בדיוק מתפקדי מפלגת העבודה. ייתכן והציבורים המהווים את חוד החנית של מחנותיהם הם הראשונים להתפקד ולציבור נותר רק לבחור בין מפלגת "כל מתנחליה" למפלגות "כל ערבייה".

*

טוב עשה ראש הממשלה כשמנע את הקדמת הבחירות. כבר ביום ראשון פרסמתי את התנגדותי להקדמה הזו. מאז הגירוש של שרון, לא נתקלתי במהלך פוליטי רב משמעות כמו הקדמת הבחירות, שאיש אינו מצליח לתת לו הסבר של ממש. כמו בבדיחה עם הרבי והעז, הכניסו לכולנו את עז הבחירות ועכשיו כשמוציאים אותה מהבקתה הלאומית, מכנים זאת "תרגיל מבריק". תרגילים הם כמו מרצפות – ככול שהם מבריקים יותר, כך גוברים הסיכויים להחליק ולשבור את הראש. להוצאת העז של הבחירות יש מחיר כבד, קוראים לו ממשלת אחדות עם 'קדימה' והעומד בראשה.

*

כלל לא ברור לי לשם מה זקוק ראש הממשלה לקביים של 'קדימה'. תמיד התנגדתי באופן עקרוני לרעיון ממשלת האחדות. ממשלת אחדות היא סוג של קרטל בשוק הרעיונות. אתה קונה (כלומר בוחר ב) מפלגה לשם הגשמת רעיון אחד, ואחרי ששילמת (כלומר שלשלת את הפתק) אתה מגלה להפתעתך כי כוח הקניה שלך התנדף משום שהיצרנים בשוק הרעיונות (המפלגות) תיאמו ביניהם מחירים ומסמסו את כוח הקניה שלך.

ממשלת אחדות היא פטנט מוצלח של פוליטיקאים לעקיפת הדמוקרטיה.

התמיה גוברת עוד יותר נוכח זהות הפרטנר. 'קדימה' היא מפלגת השחיתות האולטימטיבית, לעומד בראשה לא היה שום סיכוי לחזור ולהקימה על רגליה ונכון היה לתת לה לנפוח את נשמתה האלקטורלית. צריך וניתן היה למצוא סיבה אחרת לביטול הקדמת הבחירות. יש משהו אצל מנהיגי הימין שמביא אותם לחיפוש לגיטימיות בשדות זרים. רבין, עם ממשלת מיעוט הנסמכת על הקולות הערביים, ביצע את המהלך האסטרטגי של אוסלו ולא חלם כלל לקרוא לליכוד להצטרף לקואליציה שלו. נתניהו, עם הממשלה הגדולה והיציבה ביותר זקוק לקביים הללו של ברק ומופז - ממש כמנחם בגין עם משה דיין ועזר ויצמן. את מחיר המרקחת שנרקחה אז בזכות החיבור הזה, אנו משלמים כיום בחשבונות החשמל שלנו והלוואי ובזה יסתכם מחיר אשליית השלום המצרי.

*

אבל למצב שנוצר יש גם צד חיובי. ראש הממשלה קיבל בחינם חיזוק של 28 מנדטים חסרי זהות לקואליציה בראשות הליכוד. מופז כחומר ביד היוצר. השאלה היא מה הדינמיקה שמתכוון נתניהו ליצור. האם 'קדימה' תצורף לקו של הליכוד או שחלילה יהפך הליכוד לקדימה 2. נתניהו יכול לכוון את הקואליציה לאן שליבו חפץ. הוא יכול להסדיר את נושא גבעת האולפנה ולספוג בקלות את מקהלת השמאל שתצפה בעיניים כלות בטרף החורבן הנשמט מציפורניה. נתניהו יכול גם לפעול בצורה אחראית ונטולת פופוליזם בנושא גיוס החרדים – כלומר לפעול להגדלת מסגרות הגיוס המיוחדות עבור הציבור הזה. לחילופין יכול רוה"מ לנהוג כאריאל שרון ולדרוס את המרחב האלקטוראלי שהביאו לשלטון. ראוי שנזכור כי כשהוקמה 'קדימה', צהלה ושמחה התקשורת נוכח ה "תרגיל המבריק" של שרון שנראה היה כי הנחיל לליכוד מכה שלא יוכל להתרומם ממנה. כבר אז טענתי כי 'קדימה' היא תופעה חולפת משום שככול שקר, גם למפלגה צריך להיות מצוף מינימאלי של אמת כל שהיא כדי להמשיך ולהציף את הגחמות האישיות מעל גלי המציאות. כך גם טענתי לגבי 'שינוי' של האב, וזה גם יהיה בהמשך הדרך, סופו של הבן.

*

המצב משול עכשיו לכדור בפסגת ההר. הוא יכול להתגלגל במהירות לאחת משתי האופציות המנוגדות. קדימה החליקה על פני ה"תרגיל המבריק" של שרון, שברה את הראש ועכשיו היא נתונה לחסדי נתניהו. לנתניהו הבן, יש ראיה היסטורית ועומק הבחנה ששרון לא ניחן בהם. הוא מבין היטב מהם היסודות האלקטוראליים האמיתיים שלו ומהי משענת קנה רצוץ קצרת מועד. מראות של חורבן נוסח עמונה יבטיחו לו את תרועותיה הקצרות של התקשורת, אך מחירם יהיה סיום דומה לזה של קדימה ואולמרט. למען המדינה והמשך שלטון הליכוד ונתניהו - מוטב שיתגלגל הכדור לכוון הנכון.  

*פורסם במקור ראשון 

 

מאמרים אחרונים מאת משה פייגלין

מאמרים אחרונים בנושא

דמעה אחת
נחמה גרוס/26.09.2006
"הנה היא לאה"
נחמה גרוס/31.08.2006
שידוכים
נחמה גרוס/16.08.2006
ט"ו באב – חג של אהבה
נחמה גרוס/10.08.2006
הקול הפנימי
נחמה גרוס/25.07.2006

מנהיגות יהודית   מרכז שטנר 7 , קומה 2, גבעת שאול ירושלים   טל. 1-800-200-613