29.03.2017
 

פוליטיקה

סוד גלוי

 

 

המסקנה הפשוטה שצריך להסיק מכישלון הימין השבוע, היא שאת ההכרעות הגורליות, האסטרטגיות, מכריע רק אדם אחד - ראש הממשלה.

דרך מרכז הליכוד, חברי הכנסת, שרי הממשלה – ובמידה מסוימת גם דרך מפלגות הלוויין – ניתן לשפר את תנאי הנסיעה בקרונות. ניתן לקבל עוד כביש פה ועוד גן ילדים שם. וזה חשוב. אבל את כוון הנסיעה ניתן לשנות רק מהקטר – רק מתפקיד ראש הממשלה. כשמגיעים להכרעה שמשמעה שינוי כוון, ראש הממשלה אינו יכול להתחמק מהכרעה, וכשהוא מכריע, תמיד יתברר שהקרונות שמחוברים אליו ילכו איתו.

הקרונות הללו אינם רק השרים וחברי הכנסת. הקרונות הללו הם כל המחנה הלאומי – ובראש וראשונה המתנחלים עצמם.

חוק ההסדרה הוא חוק שמשמעו שינוי כיוון, כזה שראש הממשלה חייב לקבל עליו אחריות, והיה מי שדאג לכך שיבין זאת.

הקולות שנשמעו השבוע מכוון בית המשפט העליון באמצעות השופט מצא וח"כים מקורבים, היו חד משמעיים. לא ניתן לחוקק את חוק ההסדרה כיוון שקודם לכן צריך להחיל את החוק הישראלי על יהודה ושומרון. כלומר בית המשפט העליון אמר לנתניהו, דע לך שאם אתה לא עוצר את הדבר הזה, אנו ניאלץ אותך להמשיך עד להחלת הריבונות. אנו לא ניתן לך להתייחס לחוק הזה כאל עניין טקטי – עניין של גזרות שהציבור אינו יכול לעמוד בהן. אנו מאלצים אותך כבר עכשיו לראות בו עניין אסטרטגי מהותי – אתה צריך לבחור בין סיפוח לבין גירוש.

למישהו היה ספק כיצד נתניהו יבחר?

מעל כל המאבק למען חוק ההסדרה, ריחף כל העת סוד גלוי, מסוג הסודות שכולם יודעים אותם אך איש אינו מעז לדבר עליהם. הסוד הוא שכל עוד אתה עומד על כתפיו של ראש הממשלה ואין לך תחליף, אתה יכול לעשות כל דבר בכדי לשכנע אותו – אבל שום דבר בכדי להכריח אותו. אם אין לך אלטרנטיבה אחרת אתה יכול לשלוח אלפי מסרונים, לשבות רעב, לאיים איומי סרק – בסופו של יום אתה תיאלץ לקבל את דרכו של ראש הממשלה.

לשמאל – לעומת זאת – יש ועוד איך כדורים במחסנית, נתניהו כבר טעם את טעמם ועוד לא דיברנו על הלחץ הבין לאומי שעתיד היה השמאל לעורר.

הכרעתו של נתניהו בין הימין המנוטרל לבין השמאל הלוחמני היתה צפויה וברורה.

שנים אחדות לאחר חורבן קהילות גוש קטיף וצפון השומרון, חורבן שנתניהו הצביע בעדו, ביקש ממנו נשיא המדינה להרכיב ממשלה. נתניהו לא ניצח בבחירות, בשל מלחמתו בח"מ הוא דווקא הפסיד בהן לטובת ציפי לבני. פרס העדיף את נתניהו רק בגלל סיבה אחת – כל מפלגות הימין, כולל נציגי המתנחלים הבולטים ביותר, המליצו עליו להרכבת הממשלה. אפשר לומר באירוניה שבגלל מלחמתו בפייגלין – נתניהו כמעט והפסיד את השלטון ומי שהצילו היה כצ'לה...

האם היתה לו לימין ברירה אחרת? האם עדיף היה להשאיר את מפתחות ההנהגה בידיה של לבני? ככל הנראה לא היתה ברירה אחרת, אבל חשוב להבין שכאז כן עתה – זהו בדיוק כוחו של נתניהו. כפי שבחרנו בו אחרי שתמך בגירוש ההוא, כך נמשיך ונבחר או נתמוך בו, גם אחרי שהוביל לגירוש הנוכחי, פשוט משום שאין לנו אלטרנטיבה אחרת.

זו בדיוק הסיבה למלחמה הבלתי מתפשרת והתמוהה של נתניהו בי, מלחמה שכמעט ועלתה לו באיבוד השלטון. נתניהו מבין היטב בדיוק את הנקודה הזו – הוא מבין שכוחו נובע מכך שאין לו אלטרנטיבה והוא מבין היכן נמצאת האלטרנטיבה המהותית היחידה הנראית באופק.

כשמביאים בחשבון את הקולות שנגנבו בבחירות האחרונות לראשות הליכוד, מתברר שזכיתי בכשליש מקולות הבוחרים. מזל מועלם – כתבת מעריב - דיווחה כי בצהרי היום היה נתניהו משוכנע כי הוא הולך להפסיד. נתניהו טעה, הוא לא עמד להפסיד אולם אילו היו ממסד המתנחלים ומעצבי דעת הקהל שלהם מתייצבים לצידי – ניתן היה להגיע לכ40% מקולות הבוחרים ולבסס את תודעת האלטרנטיבה האמונית לראשות התנועה. ובמילים פשוטות – מי שטרח לקרוא למתנחלים להישאר בבית ו"להצביע מהכורסא", מי שטרח לתקוף ולזלזל באלטרנטיבה האמונית מעל דפי העיתונות הסרוגה – לא הותיר השבוע לשרים שום ברירה אחרת מלבד ליישר קו עם ראש הממשלה.

*פורסם במקור ראשון

 

 

 

מאמרים אחרונים מאת משה פייגלין

מאמרים אחרונים בנושא

דמעה אחת
נחמה גרוס/26.09.2006
"הנה היא לאה"
נחמה גרוס/31.08.2006
שידוכים
נחמה גרוס/16.08.2006
ט"ו באב – חג של אהבה
נחמה גרוס/10.08.2006
הקול הפנימי
נחמה גרוס/25.07.2006

מנהיגות יהודית   מרכז שטנר 7 , קומה 2, גבעת שאול ירושלים   טל. 1-800-200-613