במאמר תחת הכותרת "בלי פינוי ובלי פיצוי" (הארץ, 1.1.10), מציע ד"ר אלכסנדר יעקבסון לקבוע תאריך יעד שבו תיסוג ישראל מיהודה ושומרון ותפקיר את תושבי האזור היהודים שיישארו בביתם, לחסדי הריבון החדש. יעקובסון מבין נכון, שגירוש כעשרת אלפים תושבי גוש קטיף, אינו ישים כשמדובר במאות אלפי תושבים. גם אם כל המערכות ישתפו פעולה עם הרעיון הנפשע הזה, לישראל פשוט אין את הכסף לכך. לכן – בקריצה שובבה, משליך הד"ר החביב את יהבו על הרצחנות המוכרת של שכננו. "הם יהפכו את חיי היהודים שם לבלתי אפשריים" - מסביר יעקבסון בלשון מכובסת – "אך בשביל זה יש את חוק השבות...".

מן הסתם אנו צפויים לחזות בהנהגת יש"ע, כלומר ב "ולרשטיין את זמביש", צצים שוב כמו 'המפטי דמפטי' מעל לראשי כל התמימים שנקראו ליטול חלק בהנהגה, כלומר לחפות על מחדלי העבר ולסלול את שובם לעמדות הכוח. ההנהגה הזו תילחם שוב את המלחמה הקודמת ולייתר דיוק את הסבתא של המלחמה הקודמת. כלומר הזמבישים לא מסוגלים לקלוט שהסדק הציוני של פרס אלון וגלילי, הסדק דרכו נדחקו אלון מורה, בית אל ועפרה – כבר נסגר מזמן. גם דלתה הפתוחה של התנועה הרוויזיוניסטית  - הדלת בה נכנסו כל יישובי הגל השני  - גל ראשית ימי הליכוד – גם הדלת הזו סגורה על מנעול ובריח. אבל ביש"ע ממשיכים להילחם, לא על התיישבות, אלא על דעת הקהל, כאילו אותה רוח ציונית ממנה שאב גוש אמונים את הלגיטימציה שלו – עודנה קיימת. וכך, עם הרבה אהבה, עגבניות שרי, ביקורי 'פנים אל פנים' – ובכיות קורעי לב מול הרובוטים הצה"ליים – הוחרב גוש קטיף. עכשיו נוכח תוכנית ההפקרה הקורמת עור וגידים, יגויסו יחצ"נים במיליונים, ושוב על בסיס הגיון 'סבסטיה' יסבירו כמה יש"ע חשובה לביטחון, כמה התושבים נחמדים וכמה לא יפה להפקירם. הם ינהלו שיח של תחנונים, שינמיך את ערכם של המתנחלים, ימצב את הדה לגיטימציה שנעשתה להם, יקבע סופית את מעמדם האזרחי הנחות ויבטיח שגם את הפיצוי שקיבלו מגורשי הגוש, איש לא ייתן להם.

רק את האמת הפשוטה, איש במועצת יש"ע לא יגיד.

המחויבות המרכזית -  ויש אומרים היחידה -  של המדינה לאזרחיה – היא המחויבות הביטחונית. אם מדינת ישראל אינה מסוגלת לעמוד בחוזה הבסיסי שיש לה עם אזרחיה שמעבר לקו הירוק, זה בסדר גמור – אבל בדיוק כמו שכשאחד מבני הזוג מבקש לפרק את החבילה – יש לכך מחיר, כך גם כשמדינה מבקשת לפרק את החוזה הבסיסי בינה לבין אזרחיה, יש לכך מחיר. היא אינה יכולה ללכת עם כל הרכוש המשותף. למתנחלים שבנו את בתיהם כחוק ושילמו במיסיהם ובחייהם עבור קבלת ביטחון מן המדינה  מגיע לקבל עכשיו את השקעתם בחזרה.

רוצים ללכת? אין בעיה – תחזירו את מה שלקחתם בכדי לספק את התחייבותכם הבסיסית. תנו למתנחלים את הנשק שנרכש בכספי המיסים שלהם, בכדי שיוכלו מעתה, להגן על עצמם, בעצמם.

דרישה כזו של הנהגת המתנחלים – תחשוף את הרציונל האמיתי שמאחורי תוכנית ההפקרה, כלומר שימוש במחבלים על מנת לאלץ את היהודים לברוח. דרישה שכזו תהפוך את השיח שייווצר עם גילוי התוכנית לשיח של זכויות במקום לשיח של תחנונים.

אינני משלה את עצמי שמישהו באמת יחלק למתנחלים שיחפצו להישאר, את חלקם היחסי בהשקעה הישראלית באמצעי לחימה. סביר להניח שבסופו של דבר גם שיח מסוג זה לא יועיל ואם התוכנית הנואלת הזו אכן תעלה על פסים מעשיים  - היא גם תבוצע. הנהגת יש"ע וישיבות ההסדר תבוא אז על סיפוקה משום שהממשלה השאירה את צה"ל מחוץ לויכוח הפוליטי ולא עשתה בו שימוש נגד אזרחים... אף חייל לא יסרב ולא יניף שלט – הכל יהיה פשוט נפלא...

אחרי שהבנו מה צפוי מן השלטון ומה צפוי מהנהגת יש"ע, נשארה רק השאלה הקטנה, מה אם כן נותר לנו לעשות בכדי למנוע את הטירוף הזה.

התשובה הפשוטה היא שכל מי שעוד חלם על כך שניתן לעצור את הנסיגות מבחוץ – בין אם בשכנוע ובאהבה, בין אם בהפגנות ובמאבק נחוש – צריך להבין שיש רק דרך אחת למנוע את הנסיגה ולשנות כוון. הדרך הזו היא לתפוס את השלטון. מי שמנהיג הוא הקובע והגיע הזמן שנבין זאת. בימים אלה נפתחה בפני הציבור האמוני הזדמנות פז לעבור להנהגה.

בנימין נתניהו פתח במפקד חברים חדש לליכוד. הוא עושה זאת בכדי לחזק את כוחו מול המתפקדים האידיאולוגיים הרבים בתנועה. ממש לא אכפת לו מה קורה במפלגות הימין הקטנות. נתניהו מבין שבסופו של דבר, המכשול היחיד לתוכנית ההפקרה שלו נמצא בתוך מפלגת השלטון.

"אתם אינכם יודעים עד כמה גדולה השפעתכם", הסביר השבוע יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ יריב לוין, כשנאם ב'דינר' השנתי של 'מנהיגות יהודית' – "אני לא רוצה לחשוב לאיזה שפל היינו מתדרדרים אלמלי הקבוצה האידיאולוגית הגדולה שלכם בתוך מפלגת השלטון".

כל מי שעתיד המדינה וההתיישבות יקרים לו, צריך למהר עכשיו ולהתפקד. התפקדות המונית של ציבור נאמן תבטיח את התנגדות הליכוד לתוכנית ההפקרה. אבל ההתפקדות הזו תעשה משהו חשוב הרבה יותר. כסאו של נתניהו מתנדנד. סיפורי שרה הם רק קצה הקרחון.

אינני יודע כיצד לעצור את תוכנית ההפקרה, אבל מי שיתפקד עכשיו -  יוכל לדאוג לכך,

שמנהיג הליכוד הבא -  לא ימשיך אותה.

*פורסם במקור ראשון