"יש לנו בעיה בהסברה" – "ההסברה של ישראל על הפנים" – המשפט הזה חוזר על עצמו בשלל וואריאציות. אנחנו פשוט לא יודעים להסביר את עצמנו. ובכן הבעיה אינה חוסר תקציב כפי שמסבירים במשרד החוץ, הבעיה אינה מחסור בישראלים חדי לשון ודוברי אנגלית רהוטה, הבעיה היא שבמקום להסביר את עצמנו אנו מסבירים את האויב.

מתי לאחרונה שמעתם נציג ישראלי רשמי האומר את המשפט הקצר, הפשוט והבסיסי ביותר – "זו ארצנו". בלי "אבל", בלי "וגם", בלי תנאים ובלי התנצלויות – פשוט "ארץ ישראל שייכת לעם היהודי – נקודה". האם אתם יכולים להיזכר במסביר ישראלי רשמי, ראש ממשלה, שר, שגריר – שאמר את המשפט הזה?

הרי כל הררי הטענות בעד ונגד ישראל מתנקזות בסופו של דבר לשאלה הפשוטה הזו – של מי הארץ הזו.

אי אפשר לומר ש'זו ארצנו' ולא סתם 'מקום תחת השמש', בלי להישען על יסודותיך היהודיים, אך ראש ממשלה ישראלי הזולל בפרהסיה נבלות וטרפות בביקור רשמי ברוסיה (לפני חודש) - מתקשה לעשות זאת. כך מוצאים אנו את עצמנו טוענים טענות סרק בדבר ההומאניות הרבה של חיילנו – ואגב כך מסכנים את חייהם לשווא – או הדמוקרטיות הרבה בה ניחנו. אבל לעולם הנאור ממש לא אכפת כיצד צה"ל מתנהג. מה שקובע אם אתה צודק או לא הוא השאלה הפשוטה, של מי הקרקע תחת כפות רגלי החיילים. הפורץ האדיב ביותר עודנו פורץ ומקומו בכלא. וכך הגענו למצב בו שרי ממשלת נתניהו חוששים לצאת מהארץ, צווי מעצר בינלאומיים ממתינים להם באירופה, מחסלי מבחוח מבוקשים בכל העולם, בעוד רוצח ההמונים אחמדיניג'אד מוזמן להרצות באוניברסיטת קולומביה בארה"ב. העמלק המודרני אינו מסביר בהרצאותיו עד כמה הוא הומאני, מה שהוא הסביר זה שהוא צודק והעולם קונה את זה כי ההנהגה הישראלית הבורחת מזהותה היהודית משחקת הישר לידיו.

דכמו העמלק הראשון שתקף את ישראל כשכל העולם עוד נרתע מלהתעסק עם הישראלים שהביסו את האימפריה המצרית, פורר את ההרתעה וסלל את הדרך למתקפה מצד שאר העמים, כך אחמדיניג'אד – הודיע ברבים כי בכוונתו לחסל את ישראל והוא מכין עצמו לכך מבחינה טכנית וראה זה פלא – במקום לאבד את הלגיטימציה למשטרו ולקיומו, דווקא מעל ראשה של ישראל הולך ומסתמן סימן שאלה ענק ומאיים.

שלילת הלגיטימציה לעצם קיומנו הוא הנזק הגדול שגרם לנו ההמן המודרני והוא מסוכן הרבה יותר מהפצצה משום שהוא מחזיר אותנו משנת 2010 לנקודה כל שהיא בשנות השלושים של המאה הקודמת ימי השאלה היהודית. את נזקו הוא כבר גרם, מבחינתו הוא כבר ניצח.

הדלת הפתוחה אליה התפרץ אחמדיניג'אד היא חוסר יכולתה של 'מדינת כל אזרחיה' (אהרון ברק), 'סינגפור של המזה"ת' (פרס), או 'מקום תחת השמש' (נתניהו) להתייצב בגאון מאחורי זהותה ולהצדיק את קיומה. זה פשוט לא צודק להקים סינגפור נוספת על חשבון הפלסטינים ומקום תחת השמש ניתן למצוא באיים הקנאריים במחיר סביר ובלי לגרור את העולם למלחמות אין קץ.

בשבוע שעבר הראנו כיצד ויתר ראש הממשלה על התנאי שניסה להציב, לפיו - על ה"פלסטינים" להכיר בזכותם של היהודים למדינה בארץ ישראל, בתמורה להכרה מקבילה של ישראל בזכותם של ה"פלסטינים" במדינה כזו. בסופו של דבר חזר בו נתניהו מן התנאי אך אבו מאזן נותר בעמדתו ונקודת הפתיחה העכשווית היא, שישראל מכירה בזכות האויב למדינה בארצו של העם היהודי, אך האויב אינו מכיר בזכותם של היהודים למדינה בארץ ישראל.

עוד באותו שבוע התייצב נתניהו בבנייני האומה והודיע כי הוא יעמוד על הכרה פלסטינית במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. הניסיון לאסוף את החלב ששפכת אינו מעורר אמון רב, בעיקר לא כשהוא בא מצדו של נתניהו. אין יותר סוסים באורווה, הם ברחו כשפתחת את הדלתות. האמת היא שעצם ההכרה בקיומו של עם פלסטיני ובזכותו למדינה בארץ ישראל, שוללת את זכותם של הישראלים למדינה כזו. זו לוגיקה פשוטה ומי שמתקשה להאמין בכך יכול לבחון זאת בצורה פשוטה מאוד.

בקשו מנתניהו לומר בפומבי את המשפט הפשוט - 'זו ארצנו'.

הסכנה הקיומית למדינת ישראל אינה טכנולוגית. יש לנו צבא חזק ומיומן. הסכנה היא אובדן הלגיטימציה. כשהתחבקת עם הפורץ על מדשאת הבית הלבן והתחלת לשאת ולתת עמו אלו מחדרי הבית יוכל לשמור לעצמו, החלה הספירה לאחור לעצם ריבונותך על הבית כולו. עכשיו העולם מביט עליך כפורץ ועליו כעל בעל הבית. כדי לזכות שוב בלגיטימציה הקיומית, כדי שלא נתקדם חלילה משנות השלושים לשנות הארבעים, חייבים מנהיגי ישראל להיות מסוגלים לומר בפה מלא – ארץ ישראל שייכת לעם היהודי משום שהיא ניתנה לו על ידי בורא עולם – נקודה.

היא לא שלנו כי אנחנו הומניים, היא לא שלנו כי היינו כאן קודם, היא שלנו כי אותנו בחר ריבון העולם להושיב עליה.

*פורסם במקור ראשון