גם הלוויין אופק 9, לא הועיל לבלעם, כדי לראות ממטר - את מה שכל חמור רואה בעיניו. ככה זה כשעינך שתומות – אתה אומנם רוכב על החמור, אבל החמור רואה הרבה יותר טוב ממך.

וזה לא שאינני שותף לשמחת התעשייה האווירית ושאר השותפים להישג הטכנולוגי. אלא שבימנו – מחליפה הטכנולוגיה את המהות. באופן פרדוכסלי – ככול שאנו מתעצמים כלכלית ומתחזקים צבאית – כך אנו נחלשים מדינית.

אז נראה טוב יותר כיצד האיראנים בונים את הפצצה. לוויין ישראלי יחלוף מעל בושהאר בכל חצי שעה במקום בכל שעה ומבטו יחדור גם אל מאבה האדמה – כל הכבוד! באמת כל הכבוד למהנדסים הישראליים. האם המידע הזה יקדם במילימטר את יכולת ההגנה הישראלית?

חוששני שההיפך הוא הנכון. כשהמנהיגות "בוחרת בחרפה בכדי למנוע מלחמה" – כמאמר צ'רצ'יל – היא מקבלת בסוף "גם חרפה וגם מלחמה". היכולת הטכנולוגית הגבוהה, כשהיא פוגשת מנהיגות אמיתית עם חזון ברור – משמשת מכפיל כח משמעותי ביותר. אולם כשהיכולת הזו פוגשת וועד קהילה העסוק כל העת בכיבוי שריפות – היא הופכת לעלה תאנה. נראה שבישראל ההחלטה כבר נפלה ובסופו של דבר תהיה לאיראנים פצצה גרעינית, לחיזבאללה – סקאדים משופרים שמגיעים עד אילת ונמל עזה יפרוק בחופשיות מלאה את מיטב הנשק – משום שלנו אין מה לדאוג - יש לנו טכנולוגיה מתקדמת...

באפריל 2009 – כשלושה חודשים לאחר שנכנס לתפקידו, שחרר ממשל אובמה את בלון הניסוי הראשון שסימן ברורות את האסטרטגיה האמריקנית החדשה במזה"ת. 'ידיעות אחרונות' כינה את האסטרטגיה הזו – "יצהר תמורת בושהאר". כלומר בכדי שאמריקה תעמוד לצד ישראל בחיסול תוכנית הגרעין האיראנית, על ישראל לשלם בחיסול היישוב יצהר. אפילו ההנהגה הישראלית הבינה אז את משמעות הדברים. שוב נקרא היהודי לשלם תמורת האוויר שהוא נושם. כלומר חי בחסד ולא בזכות. על הזכות הטבעית המוקנית לכל אורגניזם חי - הזכות להתגונן ולשמור על עצמו מפני סכנת הכחדה, צריך היהודי לשלם במטבע קשה. והיכן אנו עומדים היום - שנה מאוחר יותר? ובכן היום זה כבר לא יצהר, זה כל יש"ע שהוכנסה להקפאה עמוקה, זו ירושלים שבפועל מוקפאת ומחולקת וזו דימונה – שהממשל האמריקני כבר מכין את הרקע להכנסתה תחת פיקוח בין לאומי. והאם כשהחלפנו את יצהר תמורת בושהאר – ביש"ע, ירושלים ודימונה תמורת בושהאר, האם קידמנו בכך את פתרון הגרעין האיראני?

מסתבר שנוסחתו של צ'רצ'יל עובדת – "בחרנו בחרפה בכדי למנוע מלחמה – ונקבל גם חרפה וגם מלחמה ובתנאים קשים בהרבה.

יש רק דרך אחת בכדי להפוך את הקערה על פיה – והיא להבין שהמצב היום דומה להפליא למצבנו ערב מלחמת ששת הימים, אולם אנו חוזרים על הטעות שעשינו ערב מלחמת יום כיפור. אנו מחפים על רפיסות ההנהגה בקונצפציות צבאיות שגויות המפארות את יכולתנו לספוג את המכה הראשונה. בשונה מיום כיפור

הנסיגה הישראלית וחורבן ההתיישבות בחבל עזה, השיגו בדיוק את התוצאה ההפוכה מזו שהבטיחו לנו שתומי העיניים של הגירוש. במקום חיזוק הלגיטימיות הבין לאומית – איבדנו את כל שייריה של הלגיטימיות הזו. יש רק דרך אחת לחזור ולרכוש את הלגיטימיות הבסיסית לקיומנו ולהבטיח שגם לילדנו תהיה מדינה יהודית. מתקפת בזק בכל האמצעים העומדים לרשות ישראל, על מתקני הגרעין האיראני. ראשי המשטר הקוראים לחיסולה של ישראל צריכים להפוך למטרה בלתי נפרדת מן המתקפה הזו. זה בכלל לא משנה מה תהיינה תוצאות המתקפה. ההנהגה הישראלית חייבת לשנות את כללי המשחק ולהפוך את המשחק בקיומה של ישראל – למשחק כואב מאוד. צריך להכין את הציבור למלחמה – לא לשלום. צריך להשלים מיד את החוסר במסכות גז ולחלקן בדחיפה לכל האוכלוסייה. על כל אזרח בגוש דן לדעת להיכן ביש"ע הוא נוסע בזמן חירום. בעזה ובלבנון צריכים לדעת שמתקפת טילים על ישראל תיפתר על פי דגם רמת הגולן – כדאי להפיץ שם תמונות של הכפרים הסורים הנטושים בגולן. מאז 73, מוכיח הדגם הזה את עצמו כיחיד המביא שלום אמת במקום בו הוא מיושם.

מי שמפנטז כי יוכל להסתתר מפני המלחמה הבלתי נמנעת מאחורי טכנולוגיה מתקדמת – מוטב שיאמץ מהר את המלצת דוברת הבית הלבן – ויחזור לפולין.

*פורסם במקור ראשון