22.08.2017
 

ביטחון

אימג'ן בחדר הביטחון

 

את כל מה שהיה לי לומר על הנעשה בדרום, כבר אמרתי בעבר. אתמצת זאת במשפט אחד. עד שלא נהיה מסוגלים להגיד בפה מלא "זו ארצנו!", כן – גם עזה, עד שלא נכריז על ריבונותנו בכל שטחי ארץ ישראל שבידנו, אין לנו שום פתרון אמיתי למצב שם.

ואל תשאלו אותי מה הפתרון שלך לערבים. גם כי כבר הסברתי בפרוטרוט אין ספור פעמים מה הפתרון (עידוד הגירה) וגם כי זה לא באמת מעניין את מי ששואל. כי השאלה אינה מה הפתרון אלא מה נקודת המוצא. אף אחד לא הורג ילד אחד כדי להשתמש באיבריו להציל ילד אחר. יש עקרונות שמהם אי אפשר לזוז. אם אנחנו מבינים שזו ארצנו – שזו נקודת המוצא – שלא מוותרים עליה – שאם צריך אז נלחמים עליה – ואז, סביב נקודת המוצא הזו מחפשים פתרונות דמוגרפיים, דמוקרטיים וביטחוניים – אז ניתן להתמודד עם הבעיה של הירי בדרום ועם כל שאר האתגרים. אבל אם התבלבלו אצלנו הסיבה והמסובב, האמצעי והמטרה – אז באמת אין פתרון לבעיה בדרום. לכן התנגדתי למבצע עופרת יצוקה, טענתי שלוגית ניתן רק להפסיד בו כפי שאכן היה. אני מבין שלמדינת ישראל וצבאה לא יכול להיות פתרון מתוך התודעה הקיימת, מלבד עוד ועוד מיגונים. כשנהיה מוכנים לשינוי תודעה, הפתרון בדרום יהיה קל, פשוט ובטוח והנה השחתתי כבר יותר מדי מילים על העניין הזה אז בואו ונדבר על עניין אחר לגמרי.

*

כשעמדתי השבת בבית הכנסת ועקבתי אחר קריאת התורה בפרשת 'קרח' – נזכרתי במרכס ואנגלס. קורח היה האוטופיסט הראשון. מה בסך הכל דרש קורח? שוויון מעמדי!

גוַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל ה'. " (במדבר ט"ז)

על פניו תלונתם נשמעת צודקת והגיונית. מה פתאום שהמשרתים בקודש ייבחרו על בסיס משפחתי פרוטקציונרי ויקבלו את התפקיד רק משום ששפר עליהם גורלם להיות בני אהרון אחי משה, הרי כולם קדושים! מה ההתנשאות הזו?!

ומה טען מרכס? מדוע מי ששפר גורלו ונפל בידו הון (קפיטל) כל שהו, ישלוט לנצח וישעבד את מי שאין בידו את הכרטיס הזה לג'ונגל הקפיטליסטי. הרי כל בני האדם נולדו שווים!

טענת השוויון הזו, אינה מגוחכת כלל. חז"ל מלמדים אותנו שלעתיד לבוא עתיד קורח לשוב ולעלות לגדולה. בין מזמורי תהילים נמצא את אלו המיוחסים לבני קורח וגם האר"י הקדוש בוחר להבליט דווקא את הצד החיובי הזה באישיותו. יש צד של אמת בטענת קורח ובכלל בטענות השוויון של השמאל, אך זו טענה אוטופית, טענה שמתייחסת למציאות לא רלוונטית. לעתיד לבוא, כשישתנו סדרי בראשית, כשזאב יגור עם כבש, גם רעיונות השוויון לא יאיימו על ההבדלות המקיימות את העולם ומונעות ממנו לחזור לתוהו ובוהו. מי שמפתה את ההמונים לנהוג כאילו כבר הגיעו אותם ימים מוביל תמיד לאסון.

קורח טען טענה חיובית – "כל העדה כולם קדושים", אולם פסוקים אחדים אחריו, כבר נשמע הדהוד הדברים אצל המעגל השני והשלישי – יגהַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר  כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם-הִשְׂתָּרֵר". דתן ואבירם כבר לא טוענים שום טענה חיובית. התיאוריה האוטופית היפה, כשהיא נתקלת במציאות הופכת מיד לשקר נורא וכפיות טובה שקשה להעלות על הדעת. את מחנה הריכוז הנורא של מצריים, את השעבוד הכבד ביותר האפשרי, את הטבח השגרתי של ילדי ישראל הם מכנים – ארץ זבת חלב ודבש ואת כל מסע החירות הפלאי בהנהגת משה הם מכנים צעדת מוות שכל תכליתה רדיפת שררה.

זה נגמר במוות ובמגפה קשה.

ומרכס? מי הם המעגלים השניים והשלישיים של הוגי הקומוניזם?

סטלין, מאו, פול פוט –תרוצחי ההמונים הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית, ערמות בלתי נתפסות של גולגולות ואימה.

זו דרכה של אוטופיה המיושמת טרם זמנה. כל חזיונות ה"שלום" של אוסלו ניסו לאכוף על המציאות המבדילה בין לאומים וארצות, אוטופיה המוחקת את ההבדלות. אין יותר עמים וגבולות – כתב אז שמעון פרס בספרו המזרח התיכון החדש, ממש כמו ב 'אימג'ן' של ג'ון לנון. האזור כולו הפך בחזונו של פרס למרחב חדש הסוגד לאלוהי המסחר והממון המשותפים לכל.

לזמרים מותר לדמיין דמיונות אוטופיים. כשמנהיגים עושים זאת משלם הציבור את המחיר הכבד.

את פרי הבאושים של אוטופית אוסלו של השמאל, אוכלים שוב תושבי הדרום בחדרי הביטחון.

 

*פורסם בnrg

 

 

 

מאמרים אחרונים מאת משה פייגלין

מאמרים אחרונים בנושא

תפילות
משה פייגלין/29.09.2012
חזון למעריב
משה פייגלין/24.09.2012
סוד הדין והרחמים
משה פייגלין/13.03.2012
אצלי הוא כבר זכה
משה פייגלין/09.02.2012

מנהיגות יהודית   מרכז שטנר 7 , קומה 2, גבעת שאול ירושלים   טל. 1-800-200-613