פסח הוא חג החירות הלאומית. מרד החשמונאים לא פרץ כתוצאה מן השאיפה לריבונות לאומית אלא כתוצאה מאבדן החירות האישית לחיות על פי אמונתנו. כשניסה להשתלט לא רק על המרחב המדיני אלא גם על חופש המחשבה , הדעה והאמונה היהודית, הביא על עצמו האח היווני הגדול את הצרה הזו.

הדת – כידוע, אינה אלא אופיום להמונים. יש נתינים פרימיטיוויים הזקוקים לו. האח הגדול ישלוט באספסוף הדתי באמצעות מריונטות עם זקנים. מי שיסטה יזומן לשימוע אצל הקומיסר אוילנאיבי. לו אני במקום הרב מלמד, הייתי פותח את ישיבת הר ברכה מחדש, במקום היחיד שבו ניתן לשלב מדים צה"ליים עם חירות המחשבה – כלומר בכלא שש. תהיה זו יחידת העילית החשובה ביותר בתולדות צה"ל. היחידה שהצילה את צה"ל מעצמו.

אין זה מפתיע שבמדינת האח הגדול הפוסט דמוקרטית, מתאגדות מפלגות המרכז בכדי לחוקק את החוק הביומטרי. התדהמה ממעללי 'רב המאבטחים', דמות ממסדית לעילה ולעילה, האונס צעירה על גדות הירקון – אינה במקומה. הוא לא אנס למרות תפקידו הממלכתי אלא דווקא בשל התפקיד.

מה קורה כאן? כיצד הופכת המדינה שאמורה לשרת אותנו, לבריון הפולש לפרטיותנו, לאמונותנו, לגופנו.

בשביל מה כל המשחקים הביומטרים המתוחכמים הללו? לא חבל על הכסף? אם אתם כבר מרשים לעצמכם להשתמש בגופי נגד רצוני בכדי לסמן אותי – אז תקעקעו לי מס' על הזרוע וזהו – לא יותר פשוט?

הרימו ראש מעבר ללטקס ולסופגניות, הביטו בנרות הללו, ניצוץ קטן, תזכורת של חירות בחושך הרודני שהולך ואופף אותנו בלי שנרגיש.

עוד מעט יגלה נתניהו שאין הוא מצליח לקדם את ה"התנתקות 2 " שלו בשל ההתנגדות האידיאולוגית בתוככי מפלגתו. ביבי כבר מבצע סקרים הבודקים את האפשרות לפרוש מן הליכוד עם קבוצת השבשבות האידיאולוגיות המקיפות אותו ויחד עם אהוד ברק ושאול מופז, להקים את 'קדימה ב' – או שמה נקרא לה 'גירוש 2'. שוב נראה טורי רובוטים צייתנים עם דגל ישראל על המצח – גוררים נשים וילדים, מפוצצים בתי כנסת, חופרים גוויות מבתי עלמין.

כזכור, כבר סלל נתניהו את הדרך לפרישת מופז וחבורתו באמצעות חוק מופז. חברי קדימה החרימו את דיוני הכנסת בטענה צודקת מאוד לפיה, לא ייתכן שהרוב ינצל את כוחו כדי לשנות את כללי המשחק לפני שהסתיים - כלומר לפני הבחירות. "חוקי משילות" קראו לזה. מה שהחברים מ'קדימה' לא הבינו הוא שהם עצמם, בלהיטותם לטרנספר את היהודים, מרכזו את כל הכוח הפוליטי בישראל ויצרו את מדינת הכוח הפוסט דמוקרטית שבה מהלך שכזה מתאפשר ופועל עכשיו נגדם. מעתה, אין יותר משמעות למה חושב האזרח. שלטון הטכנוקרטיה המרכזית מעל לכל, ההכנה המנטאלית הכשירה דור שלם לראות בעצם קיומה של הרודנות החדשה, ערך עליון, הכשירה דור שלם לציות לשם ציות ומעתה כל שנותר הוא לסמן את הרובוטים בקעקוע ביומטרי.

מרגע שהריחה התקשורת את ליטרת בשר המתנחלים המושלכת אליה, הפך שרון לאתרוג. כלבי השמירה של הדמוקרטיה הפכו לרוטוויילרים של הגרוש ולמאדירי מנהיג המרכז הנחוש. זה עבד מצוין בשביל שרון וקשה להאמין שנתניהו יעמוד בפיתוי לבצע מהלך דומה. כל המערכות יגבו את נטרול הדעות והערכים של רוב האזרחים, שכזכור בחרו ימין. כפי שעשו עם שרון, הם ידחקו את ביבי ליצירת מן חור שחור במרכז שישאב אליו אל כל חסרי הערכים ויבטל את הדעה, את האנושיות. כבר היום אנו חיים בדיקטטורה חסרת פרצוף. האם מישהו מרגיש שלדעה שלו יש בישראל משמעות? האם מישהו חש שבאמת נותנת לו ה"דמוקרטיה" הישראלית אפשרות להשפיע על גורלו? מישהו יודע להגיד היום מה ההבדל בין ביבי, ציפי, אהוד, שאול.....

כשכל שלושת הרשויות, השופטת המחוקקת והמבצעת, אלו האמורות לאזן זו את זו, ומעל כולן הראשות החזקה ביותר – כלומר הראשות המשדרת, כשכולן מגבות זו את זו נגד הרוב היהודי/מסורתי/ימני, הן יכולות בהחלט להשיג את מבוקשן הפוליטי – כלומר את חורבן ההתנחלויות והמתנחלים, אך את המחיר משלמת בין השאר האזרחית שנאנסה על ידי המאבטח של הרמטכ"ל.

אם אתה מתגורר ברח' רמב"ן בירושלים, כבר התרגלת לשיירת הסירנות הנכנסת ויוצאת כל העת מבית ראש הממשלה. מאז רצח רבין הפכו מנהיגי ישראל למעין חונטה ברפובליקת בננות. שיירות אין סופיות של מאבטחים, ורכבי שרד וג'יפים מפוארים, מהבהבים בכחול מזעזע וטסים בחלונות אטומים. איפה בן גוריון, עומד על הראש בבגד ים על חוף תל אביב עם מאבטח אחד ויחיד לצידו ואיפה אנחנו. כל התנועה נעצרת, כל הצמתים נחסמים, נתקלתי פעם בנהג מסכן שלא קלט מה קורה וכמעט התעלף כשניסה לחצות את הצומת בירוק ומצא עצמו פתאום מול בריון במדים הנראה כמוכן לחסלו בכל רגע. מעניין מה יקרה אם דייר ברח' רמב"ן יפנה לבית המשפט בעתירה נגד הפרת חוק שעות המנוחה עם כל הסירנות הללו. "כבוד השופט – ראש הממשלה טורד את מנוחתי בניגוד גמור לחוק, אם הוא זקוק לסירנות, יתכבד ויגור במקום אחר..." נו באמת – במדינת הכוח הפוסט דמוקרטית, שום שופט לא יתייחס ברצינות לעתירה שכזו. המאבטחים הללו חיים בתחושה חזקה של ריחוף מעל חוקי האזרחים הפשוטים. לא האזרחים ומערכות השלטון שבחרו לשרתם ולמען איזה יעד משותף ונעלה, אלא האזרחים למען יעד נעלה שהוא השלטון עצמו ומערכותיו. מה מתחולל בנשמתו של מאבטח בכיר הגדל במערכת כזו? כשהאור האדום מעולם לא נועד אליך, כשהאזרחים מפנים לך את הדרך, לא משום שאתה בא להצילם, אלא פשוט מתוך פחד. אך טבעי הוא, שמעט אלכוהול, חושף את היפוך הערכים הנחקק בנפשו של בוגר המערכת הזו. לא אני למען האזרח. האזרח, או במקרה שלנו - האזרחית - למעני ולמען סיפוק יצריי.

שמרו את הנרות דולקים, מאירים את הפינות שמהם מתגנבים ומכרסמים במה שנותר מחירותכם. אל תצטרפו למאגר הביומטרי.

*פורסם ב nrg