ראש הממשלה החליט אתמול להקים גדר לאורך חלקים מגבולנו עם מצרים, וציין שהסיבה להקמת הגדר היא "שתבטיח את אופיה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל", והבהיר שהכוונה לעצירת השטף המתגבר של מהגרי עבודה לא חוקיים מאפריקה ושאר העולם שנוהרים לישראל דרך הגבול הלא-מגודר.

נציגת אחד מארגוני "זכויות האדם" הגיבה לכך היום במאמר ב-YNET. היא ציטטה את המשפט הנ"ל של ראש הממשלה והגיבה אליו במילים:

"כנותו של ראש הממשלה נובעת מאובדן הבושה הכולל שבו לוקים מנהיגינו: לא עוד איצטלה בטחונית, אלא גזענות ברורה ולא מתנצלת."

וזו תמצית הבעיה. בעוד שכל עמי העולם זכאים כמובן מאליו למדינת לאום משלהם כחלק מזכויות האדם הבסיסיות שלהם, יש רבים, כולל בינינו בישראל, שבעיניהם היהודים לא זכאים לכך, ומכאן שהרצון לשמר את המדינה היהודית ככזו הוא לכאורה גזענות.

יש לשים לב שהפעם לא מדובר בכלל בערבים וב"שטחים כבושים", אלא שלילה של הזכות הבסיסית של היהודים לקיים מדינה יהודית.

השלילה הזאת נובעת משני מקורות:

אחד הוא האנטישמיות הישנה והמוכרת, בהופעתה המודרנית כאנטי-ישראליות, כלומר תמיכה אוטומטית בכל מי ומה שפועל לרעת המדינה היהודית.

השני הוא התופעה המכנה את עצמה "ליברליות נאורה" וביטויה המודרני ביותר, ה"רב-תרבותיות", שבולטת במיוחד במערב אירופה, שבה זה בא לידי ביטוי בתמיכה של אירופים בהגירה מוסלמית לאירופה בהיקפים שיביאו בוודאות את קץ התרבות האירופית-נוצרית תוך עשורים מעטים אלא אם התופעה תיבלם בהחלטיות. ה"נאורים" האלו, מסיבות נפשיות או אחרות, רוצים לראות את ארצותיהם מוצפות במהגרים זרים מארצות "העולם השלישי", ומנסים ככל האפשר למנוע דיון ציבורי בתוצאות הצפויות מכך, בין השאר ע"י האשמת כל מי שלא מסכים איתם, ב"גזענות".

אלו מקרב הציבור היהודי כאן בישראל ששותפים לשלילה הזאת של הזכות לקיים מדינה יהודית, הם אלו מבינינו שיש להם רצון עז וגלוי להשתייך לאירופה, מכל בחינה אפשרית, תרבותית, חברתית, פוליטית, ו"גאוגרפית", ושרצון זה גובר אצלם בבירור על עובדת היותם יהודים. אלו שמבחינתם זה שאנחנו כאן זו מין תאונה הסטורית. המוקד התרבותי שאליו הם נושאים את עיניהם זו אירופה, וחלקית גם ארה"ב שזה דבר דומה. רובם, בבירור, אשכנזים, ואלו שלא, כנראה היו רוצים להיות אשכנזים, ואז להיות אירופים, ומאותה סיבה.

אלו אנשים שהרצון שלהם להשתלב, להזדהות, ולזכות בידידותה של אירופה, המודרנית וה"נאורה", מביא אצלם לשילוב בין שני הדברים שהזכרתי, בין המחלה האובדנית החדשה של "רב-תרבותיות" ו"ליברליות נאורה", שאותה הם מייבאים ומאמצים אוטומטית מאירופה כמו כל דבר אחר, מרעיונות פוליטיים ועד גסטרונומיים, והמחלה האובדנית הישנה והמוכרת מהגולה של יהודים שרצו מאד להתבולל ולהזדהות עם הגויים, להיות כמוהם, או לפחות להתקבל על ידם, ו"להיות ככל העמים", לא יהודים.

זו הבעיה הבסיסית שלהם, וממנה נובע כל השאר, מהדרישה לסגת ל"קוי 67", דרך "מדינת כל אזרחיה", ועד האימוץ הנלהב של ילדי העובדים הזרים מתוך כוונה ברורה להביא לכאן כמה שיותר זרים.

נ.ב: אני, כידוע, לא נגד מודרניות, ליברליות, או נאורות. זה שמישהו מגדיר את עצמו "ליברל נאור" עוד לא אומר שיש לו בעלות על ההגדרות האלו, ואני די בטוח שתומס ג'פרסון ובנג'מין פרנקלין למשל היו מתרעמים אפילו יותר ממני על המשמעות המעוותת שניתנת כיום למושג "נאור", וכן, כפי שציינתי בעבר והבאתי לדוגמא את יפן, ניתן בהחלט לקיים חברה מתקדמת פתוחה ליברלית וסופר-מודרנית בלי לוותר על הייחודיות התרבותית-לאומית המובהקת שלה, וזה נכון בהחלט גם עבורנו, כמו שישראל מוכיחה בכל יום.