הימים הללו מזכירים לי יותר מדי את שנות השלושים. את האופטימיות העולצת שלאחר מלחמת העולם (הראשונה) מחליפות רוחות רעות של שנאה ואנטישמיות. אט אט נכנע העולם הנאור לאופנה החדשה. פוליטיקאים חלשים משלימים עם הטרנד החדש. יהודים מפחדים ומסתגרים בשכונותיהם, אירועים אנטישמיים אלימים הופכים דבר שבשגרה הממסד מסביר שזה גל עכור שיחלוף ורק קומץ ז'בוטינסקים מסתובבים באירופה וזועקים – שואה מתקרבת.

לעיתים נדמה לי שאני לא ב2010 אלא ב1938. כנער ניסו ללמד אותי ששוב שואה לא יכולה להתרחש משום שיש לנו מדינה. אל קו המחשבה הציוני הזה הצטרף הדטרמיניזם הציוני דתי לפיו תהליך הגאולה מובטח וגם אם יש בו עליות ומורדות – אין הוא יכול להיעצר. תמיד ניחמתי את עצמי שמדינת ישראל אמנם יכולה להביא על עצמה סבל, אך עצם קיומה מובטח. היום אינני חושב כך יותר. הגאולה אולי מובטחת, אבל באחד המורדות בדרך העולה אל גאולתם של ישראל, אנו בהחלט עלולים לאבד את המדינה -  ובמחיר נורא.

לכל שואה פיסית קדמה דה-לגיטימציה וזה-הומניזציה של היהודים. גם ההמן ההוא וגם ההמן שלנו פועלים במישור התודעתי/פוליטי קודם שהם מוציאים לפועל את תוכניות ההשמדה שלהם. אי אפשר היה להרוג לנו ששה מליון קודם ששללו מהם את כבודם ואת זכויות האדם הבסיסיות שלהם בעיני הבריות. אח"כ ניתנה הרשות למשחית והכדור כבר התגלגל. הרבה יותר שמאני חושש מהצורר הפרסי, אני חושש מהאווירה שהוא יוצר, מיצירת הלגיטימציה הבין לאומית להצפה חוזרת של "שאלת היהודים".

הביטו על פרשת מבחוח. אם זה לא היה כל כך רציני זה יכול היה להיות מצחיק. אבל כל העולם הנאור עסוק בציד השוטרים ובהגנה על הגנבים. מה זה אומר על האופן שבו אנו נתפסים כיום בעולם? וברזולוציה רחבה יותר – אם לשרים הבכירים ביותר של ישראל, ממתינים צווי מעצר בבירות אירופה, אם משטרות נאורות מחפשות אחריהם משל היו פושעים בין-לאומיים, פיראטים, מה זה אומר על מדינת ישראל? זה אומר שאנו ספינת פיראטים המשייטת על זמן שאול ושכל המקדים להטביעה הרי זה משובח.

נוח לו לאזרח הישראלי לטמון את ראשו בחול ולהשאיר את הטיפול בצרה הזו לראשי המדינה. אם אין לו לאזרח שלנו חזות יהודית, אז גם בחו"ל הוא עדיין יכול להרגיש די בטוח. אבל זהו בדיוק סינדרום 1938. האיום כל כך נורא, עד שזה לא נתפס כבעיה שלי, אפשר להתעלם...

אבל זו ועוד איך הבעיה שלנו. כדאי מאוד לקרוא ברצינות את סיפור המגילה כדי להבין מה עורר את המן של אז, כדאי מאוד להאזין ברצינות להמן דיניג'אד שלנו כדי להבין מה מעורר אותו. סיפור המגילה מתחיל במשתה שערך אחשוורוש לאחר שאסר על עולי בבל את המשך בניית בית המקדש היהודי. לכבוד האירוע הזמין המלך את יהודי שושן לחגוג עם כלי המקדש השדודים – והיהודים ששמחו מאוד על ההזמנה, רצו ראשונים למסיבה. ובמילים פשוטות – הם שכחו מי הם, רצו להיות פרסים טובים, שמחו על ההזדמנות להתחכך במלכות הפרסית ומשם התחילה ההתדרדרות.

מי שמביט בקריקטורות הדר שטרימיות רואה כיצד היהודי הגרמני המתבולל מעורר בעמלק הגרמני את אותו תיעוב.

ומה אומר המן דיניג'אד שלנו? הוא אומר שאין לו בעיה עם היהודים, יש לו בעיה עם הציונים. " מאוד מצער מה שעשו הגרמנים ליהודים" – מצקצק המן דיניג'אד בלשונו – " אז שימצאו להם האוסטרים והגרמנים איזו חלקת אדמה באירופה, לא על חשבון הפלסטינים...". ובינינו –  משרד החוץ של ה 'סינגפור של המזה"ת' – כפי שמגדיר אותנו נשיא המדינה, מתקשה קצת להסביר מדוע המן המודרני טועה. אם איננו מדינה יהודית אלא מדינת כל אזרחיה – כפי שטוען אהרון ברק, אז איזה זכות יש לנו להתנהג כאחרוני הקולוניאליסטים, לכבוש ולגרש עם אחר מאדמתו ב'שיח מוניס' – רמת אביב?

"אה – זה הכל בגלל המתנחלים, נפרק אותם והכל יסתדר" חושבים בתל אביב. גם יהודי גרמניה חשבו שזה הכל בגלל ה'אוסט-יודן' – יהודי המזרח, הפולנים. "נראה לגרמנים שאנחנו לא הם והכל יסתדר..." לפני כשנה נתקלתי בראיון עם ניצולי שואה 'יקים' שעדיין מאמינים שהזוועה שחוו היתה נמנעת אילולי האוסט יודן...

"ומה עם כל הדתיים שנרצחו בשואה? האם חסרה להם זהות יהודית?

בעיני זו בכלל לא שאלה של חילוניים ודתיים. דתי בחו"ל מתכחש ליהדותו לא פחות מחילוני בארץ – אולי יותר. מדובר בשני צדדים של מטבע הבריחה מהזהות -  שמביאה עלינו את ההמנים שבכל הדורות.

אבל הרי לנו זה לא יכול לקרות כי לנו יש את צה"ל... אינני מאמין בצבא שאבד לו הצדק. צבא שכזה אינו יותר ממחסן גרוטאות ענק של נשק מודרני.

אנחנו מאוד אוהבים להישען על צה"ל, על נשקנו המשוכלל ועל הטכנולוגיה המתקדמת שלנו. אבל כשאבד לנו הצדק – שום דבר מכל אלה לא יושיענו. פורים היה מקרה מוצלח שבו התהפכה הגזרה מאבל ליום טוב. אבל היו גם אירועים פחות מוצלחים בהיסטוריה שלנו. כדאי מאוד ללמוד היטב את המגילה כדי להבין את העיקרון שהביא למהפך ההוא. זה עשוי לעזור לנו מול ענני הגזרה המתקדרים שוב מעל לראשנו.

*פורסם ב nrg