"אני בעל הבית פה!" - צעק ח"כ אחמד טיבי שאיבד את עשתונותיו. כששמעתי את המשפט הזה יוצא מפיו הבנתי שבעצם איני צריך לומר יותר דבר.

איני צריך להזכיר שהאיש היה עוזרו ויועצו הקרוב של הארכי רוצח שהרג יותר יהודים מכל אדם אחר מאז מלחמת העולם, יאסר ערפאת יימח שמו וזכרו – כלומר איני צריך להסביר שבשארה בהגדרה הוא סייען טרור ורצח, איני צריך להזכיר היכן נמצא הכפיל הפוליטי שלו – עזמי בשארה, איני צריך לומר כלום - טיבי כבר חשף עצמו בפני הציבור טוב יותר מכל מה שיכולתי לומר וממילא עודד בן עמי סגר את הדיון שבאמת כבר התפוצץ לגמרי. ובכל זאת לשתוק מול המשפט הזה – לא יכולתי. לקחתי את המיקרופון ממש אל תוך הפה – כי חששתי שמנמיכים אותי באולפן בתל אביב – ואמרתי לטיבי – "זאת ארצי ואתה לא תהיה פה".

אחמד טיבי הגדיר בדיוק את הקו שבין הערבים שמוזמנים לחיות איתנו כאן בכבוד הדדי ועם כל זכויות האדם שמגיעות להם, לבין אלו שיאלצו ללכת בדרכו של עזמי בשארה. הוא עצמו הגדיר זאת בצורה מדויקת ופשוטה. "אני בעל הבית כאן". אם אתה מבין שהעם היהודי חזר לארצו משום שהיא שלו והוא בעל הבית כאן – אהלאן וסהלאן- נחיה פה בשכנות טובה ובכבוד. אם אינך חושב כך, אם אתה מפתח כל העת תקוות להקים כאן מדינה ערבית במקום המדינה היהודית – נראה לך את הדרך החוצה. העובדה שבשארה וטיבי ההם המנהיגים הבולטים בציבור הערבי אינה מבשרת טובות. אני יודע שהציבור הערבי, כמו כל ציבור, מכיל בתוכו צדיקים בינוניים ורשעים. כן – גם צדיקים. בכלל – אני מאמין בגזע האנושי – ככלל אנשים מבקשים להיות טובים. אני חושב שהאשמה בהקצנה ברחוב הערבי ובעובדה שסייען טרור ורצח כמו אחמד טיבי הופך למנהיג הבולט ברחוב הערבי – היא בראש וראשונה אשמת היהודים, לא אשמת הערבים. כי היהודים עצמם שכחו מדוע בכלל הגיעו לכאן. הישראלים מסתובבים היום בתחושה שהארץ בכלל שייכת לפרא-האציל ה"פלסטיני" – שאת הלגיטימיות לגזלת האדמה בפלסטינית בשיח מוניס (רמת אביב) הם אולי יצליחו לקנות בחורבן ההתיישבות ביש"ע. הישראלים עצמם העלו את הרוצח ערפאת לדרגת אברהם אבינו (פחות או יותר) אז מה כבר אפשר לצפות מטיבי... הישראלי צריך את הערבי כדי לשכוח שהוא יהודי. כי אם אי אפשר להיות ערבי ישראלי, זה אומר שרק יהודי יכול להיות ישראלי ואנחנו נשארים תקועים עם הזהות הישנה שחשבנו שנפטרנו ממנה. זה כמו "סינדרום העד" הנוצרי. הנוצרים דאגו תמיד שלא להשמיד לגמרי את היהודים – כפי שעשו במאות הראשונות לקבוצות אתניות גדולות מהם שלא הלכו בתלם – משום שהיו זקוקים ליהודים בכדי לאשש את זהותם הנוצרית. בדיוק כאן, בתוך התסביך הישראלי הזה, בתוך הסדק הזה נכנס אחמד טיבי ועדת החנפנים היהודים שמאפשרת לו לירוק עלינו כבר עשרים שנה. זו גם הסיבה שלא שפטו את בשארה על ריגול חמור ופשוט אפשרו לו להימלט. הדבר האחרון שרצו כאן זה משפט מתוקשר של מנהיג הציבור הערבי, משפט שבו תינתן לבשארה ההזדמנות לומר – חבר'ה, אתם ניסיתם להפוך אותי בעל כורחי לישראלי, נתתם לי זכויות, נתתם לי דמוקרטיה, מקום בפרלמנט, כבוד מלכים ותנאים מפליגים – 'נא באוזן' (סליחה) אני לא ישראלי, אני ערבי ואני גאה בזה שכיוונתי את הקטיושות של חיזבאללה הישר לבתיכם. החוצפה של טיבי נובעת מכך שהאיש החכם והערמומי הזה קלט היטב את משבר הזהות של היהודים. הוא יודע שהם תמיד ייתנו לו חסינות משום שהוא מחזיק בידיו את המפתח לזהותם הישראלית המדומיינת. ופתאום בא לו פייגלין כזה – משוחרר מכל התסביך הזה, יהודי שהוא פשוט יהודי שאומר לו – מר אחמד (וזה עיצבן נורא את עודד בן עמי) – אני פשוט יהודי ואתה פשוט ערבי, בלי מסיכה ישראלית ובלי מסיכה "פלסטינית" – ופתאום כל השקר הזה שממנו נבנתה הקריירה של טיבי – נשמט תחת רגליו והוא מאבד את העשתונות.

טיבי הוא ממש לא הבעיה שלי. כשהישראלים יתייצבו מאחורי הזהות שלהם לא יהיו יותר שום בעיות, לא עם ערביי ישראל ולא עם אלו שמחוצה לה. מי שמסוכסך עם עצמו מסוכסך עם שכניו ולהיפך. טיבי הוא הבעיה של הציבור שאותו הוא מייצג. כי כשהוא ושכמותו ממשיכים לייצג את כלל הציבור הערבי, אזי גם לצדיקים שבהם, אלה שבאמת רוצים לחיות כאן בשלום בדיוק כפי שיהודים חיים בשלום כל השנים במדינות לאום זרות, גם הם נצבעים בצבע של מי שטוענים להיות "בעלי הבית כאן". ואם אינך יהודי ואתה אומר ליהודים במדינתם ש "אתה בעל הבית כאן" – תרצה או לא תרצה, אתה מכריז מלחמה.

*פורסם ב nrg