הכל התחיל עוד מס' שבועות קודם לכן. אני לא יודע מי הגה את הרעיון הגאוני הזה, אבל הוחלט שבשבת פרשת 'ויחי', מיד לאחר התפילה, תיערך באולם השמחות של בית הכנסת השכונתי – תחרות הצ'ולנט הטוב ביותר בקהילה. אני יודע שצריך להגיד 'חמין' – אבל מה לעשות ומדובר בקהילה שרובה עולים אנגלוסקסים והם לא אוכלים חמין, הם אוכלים צ'ולנט.

ההכנות לקראת התחרות החלו זמן רב קודם לכן. לכולם בעצם היה ברור מי הם המועמדים לזכות. במשך השנים כולם הרי אכלו אצל כולם ומן המפורסמות הוא היכן נמצא הצ'ולנט הכי שווה. ובכל זאת המתח לקראת ההתמודדות הלך וגאה. אפילו רב הקהילה בכבודו ובעצמו הכריז שבכוונתו להתמודד – כנגד כל הסיכויים – ולא נמנע מלנצל את מעמדו ואת דרשות השבת שלו כדי לקדם את הבחירה במעשה ידיו.

שמועות עקשניות דיברו על 'דילים' שמתרקמים בין המתמודדים (המתמודדות בעיקר)  ועל חשש כבד לאי עמידה בטוהר הבחירות.

וועדה מיוחדת התכנסה כדי לארגן את התחרות והאתגר שעמד בפניה לא היה פשוט כלל ועיקר.

למי בכלל תהיה זכות בחירה?

האם הצו'לנט של כל מתמודד ישא את שם יוצרו להתפאר?

כיצד תתנהל ההצבעה – ועוד בשבת?

עוד ועוד בעיות ותהיות הצטברו על שולחן הוועדה שעסקה בנושא יומם ולילה.

בקהילתנו כמה מנייני תפילה בשבת. יש את המשכימים ומתפללים כבר בשבע וחצי. ויש את המניין הקבוע בשמונה ורבע, ויש את מניין הצעירים שאינם באים לבית הכנסת לפני תשע וחצי. אני משאיר לכם לנחש באיזה מן המניינים אי אפשר למצוא מקום ובאיזה צריך להמתין למניין...

בכל אופן – כל המניינים היו צריכים להתקבץ באולם השמחות - קומה מתחת - לקראת התחרות ולכן האריך הרב בדרשתו כדי ששני המניינים הגדולים יסיימו פחות או יותר יחדיו את תפילת השבת.

לאחר התפילה ירד קהל רב, ובתוכו דמויות שאינך רואה בכל שבת בבית הכנסת, ועוד דמויות שכלל לא זיהיתי, אל אולם השמחות.

בפתח האולם עמד בני – ה"שריף" השכונתי – ובצמוד אליו תיבת קלפי מפוארת, סגורה וחתומה בשלל עטיפות ססגוניות ואיזוליאורבנדים.

על שולחן ארוך ארוך מכוסה מפות וקישוטים, ניצבו להם עשרה סירים מהבילים על גבי פלאטות שבת שהושאלו מחברי הקהילה הנדיבים. מעל כל סיר התנוסס מספר כך שלכאורה לא ניתן היה לזהות מי הטבח האחראי ליצירה הריחנית.

כמובן שרק לכאורה כי פה ושם היו מתמודדים שניהלו מערכת בחירות לא הוגנת ולחששו למקורביהם – "הסיר שלי זה מספר כך וכך, בסיר ההוא אל תיגע זה של ההוא... הרב אפילו נתן רמזים בגימטריות מפולפלות ואפילו עבר על חוקי הבחירות בצורה ישירה יותר.

אחרי שנערך הקידוש – נטלו הנוכחים צלחות וכפות פלסטיק ופנו לטעום מן הסירים. לכל הנוכחים נתנה זכות בחירה. לא היתה שום הדרה או אפליה בין תושבי המקום לאורחים מן החוץ, בין נשים לגברים, ילדים ומבוגרים, יהודים ותאילאנדים.

הסדר היה מופתי. לפני כל סיר עמדה אחת מחברות הקהילה (לא האחראית לתכולה) והניחה מנה קצובה של צ'ולנט בצלחתו של הבוחר. לצד הקלפי עמדו שורות שורות של פתקים עם מספרי הסירים וכל בוחר, ביציאתו מאולם השמחות יכול היה להכניס לתיבה שני פתקים עם מספרי הצ'ולנטים המוצלחים ביותר – לטעמו.

יש טוענים כי נצפו מקרים של הצבעות כפולות אולם מדובר ככול הנראה בהשמצות בלבד. בני האימתני שעמד בפתח שמר כל העת על טוהר הבחירות.

לאחר ההצבעה פנו התושבים לסעודת השבת בבתיהם והתיבה החתומה נלקחה אחר כבוד לביתו של רואה חשבון מכובד – אחד מחברי הקהילה.

במוצאי שבת, מיד לאחר ההבדלה, התכנס קהל רב לפתיחת התיבה ולספירת הקולות.

המתח היה קשה מנשוא.

הספירה התנהלה באיטיות ובדייקנות.

והתוצאה?

נו- טוב ברור שציפי ניצחה.

"נראה לי" – אמר לי בני עם הודע התוצאות – "שהמשפחה שלכם לא שולחת את הפייגלין הנכון מול ביבי..."

*פורסם בnrg