אילו היו התמונות וקטעי הסרטים מחורבן המאחזים, מתארים החרבת כפרי בדואים או בתים בלתי חוקיים בגליל, כבר היתה הארץ – כמרקחה.

עמוס עוז היה רץ לבנותם מחדש במו ידיו, התקשורת היתה משמיעה כל העת ראיונות עם הילדים שהושלכו ממיטותיהם והערבים עצמם היו מבינים את הרמז ומציתים אש בכל היישובים המעורבים, בגליל ובנגב – בכל הארץ בעצם.

אבל ילדים יהודים העומדים בפיג'מות בקור של אפס מעלות מול ביתם החרב – ספרי תורה המתגוללים בבוץ בין חורבות בתי הכנסת – כל אלה הם לא 'ניוז'.

בשמאל לא חסרות מחלוקות – אישיות ואידיאולוגיות כאחד. אבל מול הימין והמתנחלים כולם חזית אחידה. אין "קיצוניים" בשמאל. אתה יכול לקבל תקציבים ממשלות זרות על מנת לפעול באופן ישיר נגד מדינתך ובעד אויביה המוצהרים, אתה יכול לארגן הפגנות אלימות מידי שבוע, לסקול את חיילי צה"ל באבנים ולהביא לפציעה מצטברת של למעלה מ 700 (!) חיילים ושוטרי משמר הגבול, אתה יכול לסרב לשרת, לעבור על חוקי המדינה – להשתולל ככול העולה על רוחך – אם אתה איש שמאל ונלחם את מלחמת הפירוק והנסיגה שלו – אתה בתוך הקונסנזוס. מקומך שמור לך סביב השולחנות העגולים, באקדמיות, בטלוויזיות ולמרבה האירוניה – גם במפגשים עם המתנחלים עצמם.

לעומת זאת אם אתה מיישב במסירות את ארץ ישראל אבל לא בדיוק על פי אותו גוון ואידיאולוגיה מבית מדרשה של ישיבה כזו או אחרת – אז אתה לבד. לא תמצא שם למחרת החורבן את העמוס עוזים שלנו, את מורי הדרך הרוחניים. הרב של הזרם הזה יפחד לבוא ולתת עידוד ולגיטימציה למאחז של אנשי הזרם ההוא ולהיפך.

כשהוחרב ביתו של נתי עוזרי הי"ד על תכולתו, והאלמנה והילדים הושלכו אל הלילה החברוני הקפוא, מצאתי עצמי שם עם קומץ אנשים. איש מראשי ההתיישבות ומנהיגיה הרוחניים לא הגיע. בעיני זו הסיבה העמוקה לכך שמי שראו עצמם במרכז הקונסנזוס והחוק עברו באלפיהם בדיוק את אותו גיהינום שנים אחדות אח"כ.

הפחד מלתמוך בזכויות הבסיסיות של מי שהוא נתפס כקיצוני ממך משתק את כולנו. לא צריך להסכים לתורת המלך ולתג מחיר כדי לעמוד לימין משפחות שהבעלים מגורשים מביתם בצו שמיועד למחבלים , ואחרי כן נאשמים בריגול. כתושב יו"ש אני מרגיש מבויש שאנו מתייחסים כך אל עצמנו.  מה הפלא  שזהו גם היחס שאנו זוכים לו בסופו של יום מצד הפוגרומצ'יקים בשטח ומצד כלל החברה הישראלית. היחס כלפי המתיישבים הוא השתקפות של יחסם כלפי עצמם. אם ראשי הציבור והרבנים לא מרימים את ספר התורה מבין ההריסות , ובונים אבן אל אבן את מאחז אביחי –בעצם אנו אומרים ברגליים שכשמדובר ב"קיצוניים" הללו אז התועבה שנעשתה בהם היא לגיטימית, מדוע שכלל הציבור בישראל יחשוב אחרת.

אגב – אם קולנו כן יישמע, ורגלינו כן יראו על חורבות הבתים, מקוששים מחדש אבן אל אבן, סביר שגם ההערות הנכונות באשר להתנהגות התושבים בעת מצוקה, ימצאו אוזן קשבת.

בינתיים – נושבת הרוח הרעה ובכל שבוע מופיעים הגדודים השחורים באישון ליל ונוגסים בעוד בית ומשפחה. כששלח אהוד ברק את הכוחות להחריב את רמת גלעד, הערכתי בפני התושבים שנתניהו לא יאפשר זאת. "יש לו פריימריס בעוד חודש" – אמרתי – " הוא לא יעשה לי עכשיו את תעמולת הבחירות". "את המאחזים שאינם זוכים לגיבוי מן ההתיישבות הוותיקה, הוא מעריך – ולצערי בצדק – שהוא יכול להחריב כבר עכשיו בלי להזיק לעצמו, אתכם עוד לא ולכן עד ל 31 בינואר אתם יכולים לישון בשקט". הדברים נאמרו במרומי רמת גלעד בפני קהל רב שהתלבט אם להישאר במקום או לשוב לביתו. בדיעבד הסתבר שברק ניסה לגנוב את חורבן רמת גלעד בלי ליידע את נתניהו והערכתי הייתה מדויקת.

כיום אני מעריך כי הלחץ בו נתון ראש הממשלה לקראת הבחירות הפנימיות עשוי להביא  לכך שחוק ההסדרה יאושר עוד קודם ל – ז' שבט 31 בינואר. אם אכן כך יקרה, יתברר בדיעבד כי הפריימריס לראשות הליכוד והתייצבותי מול נתניהו, הצילו בינתיים את מגרון ואת גבעת אסף.

אולם גם אם נזכה וכך אכן יקרה, יהיה זה ניצחון זמני בקרב המאסף אותו מנהלת ההתיישבות מאז חתימת הסכמי אוסלו. כיום, איש כבר לא זוכר שאת 'נווה דקלים' הקימה מפלגת העבודה ואת 'יצהר' הקים הליכוד. נתניהו מכריז על כוונתו להקים מדינה "פלסטינית", בכל שבוע מושלכות משפחות יהודיות מביתן, העיר היחידה המוקמת ביש"ע היא 'וואהאבי" ובדרך לעבודה עוברים המתיישבים בידוק במעברי גבול בינלאומיים לכל דבר.

חוסר היכולת של מנהיגי הימין והמתנחלים, "לפרגן' ולגבות זרמים שונים בתוכם, שלא לדבר על הצבת אלטרנטיבה רעיונית ומנהיגותית לכל הכוון אליו נסוגה הציונות - משחק לידי השמאל ומאפשר לתהליך אוסלו להימשך באין מפריע.

כדאי לזכור שבגוש קטיף לא היתה שום עתירה של שלום עכשיו ושום בעיה חוקית לא איימה עליו. הרוחות שאיימו על נווה דקלים עודן מאיימות על עפרה ובית אל, מגרון וגבעת אסף -  עם חוק ההסדרה או בלעדיו.

*פורסם במקור ראשון