29.03.2017
 

חברה, מדינה ואמונה

בשורת החירות מההר

"יום חמישי, 6 בספטמבר. 30 אנשי קהיליית המודיעין הישראלית, מובלים על ידי חבר הליכוד – משה פייגלין – וחבורה של מתנחלים, פרצו אל מסגד אל-אקצה, היום בבוקר".

הציטוט המגוחך הזה, כמו רבים אחרים, לא נלקח מאחד ממדורי הסטירה, זהו תרגום מדויק מן האתר הרשמי של הרשות הפלסטינית, לאחר עלייתי הקודמת להר הבית.

יותר ויותר חשתי בשנה האחרונה, שהפכתי למוקד התעניינות של הערבים בישראל – תוך שימת לב מיוחדת בכל נושא הר הבית.

אצל הערבים אין את הרמייה העצמית שלנו. אין אצלם הבדל בין דת לפוליטיקה. כל ילד ערבי מבין בחוש את מילותיו של משורר הקטרוג והאמונה אורי צבי גרינברג – "השולט בהר שולט בארץ – והם יודעים היטב שמי שמתפלל בהר, שייך להר וההר שייך לו. הם מבינים היטב שאם בן הגבירה חוזר לבית, בן האמה מוכרח יהיה להשיב את הגזלה לבעליה.

רצה הגורל ועבור הערבים הפכתי לסמל דרישת הריבונות היהודית הרוחנית בהר – שכאמור עבור הערבים אין שום הבדל בינה לריבונות פוליטית – והם כמובן צודקים.

כרגיל מדי חודש בחודשו זה שנים רבות, עליתי להר כשהפעם מתלווה לעליה שמחה מיוחדת – שמחת חג הסוכות. בני דוד התלווה אלי, אוחז בכתפי – מאז התאונה קל לו יותר באופן הזה.

הנה אנו כאן – בתמונה שצולמה ופורסמה אתמול באתרים ה"פלסטינים".

 mf-dovidf-sukot5773harhabyit

הדבר האחרון שביקשתי לעשות באותו בוקר הוא לעורר פרובוקציה כלשהי. הצטרפתי לקבוצה גדולה שהודרכה הל ידי הרב יצחק לוי.

מיד כשעלינו להר חשנו במתח מיוחד. קבוצת נשים ערביות נעצו בי מבטיהן ועל פי הנחיה כלשהי החלו לקרוא קריאות גנאי אל מול הקבוצה הצטרפתי.

"אתה שם לב מה קורה?" - לחשו באוזני חברי לקבוצה – "אנשי הווקף כל הזמן מצביעים עליך ..." כלל לא התפלאתי אולם התעלמתי מהעניין.

השוטרים האיצו בנו להתקדם, ולאחר זמן לא רב פנה אלי קצין משטרה והודיע לי כי אני מעוכב לחקירה בחשד שהתפללתי בהר. חשתי מתוסכל משום שברור היה לי שהמשטרה חשה בהתעניינות המיוחדת בי, נכנעת ללחץ של הווקף, וממציאה טוענה כדי להורידנו מההר. שקלתי לסרב לדרישת הקצין אולם לא רציתי לספק לערבים את המחזה של גרירתי מההר ונעניתי לדרישתו.

לאחר שמסרתי את גרסתי בצורה מדויקת ורגועה, נדרשתי לתת טביעות אצבע ולהצטלם כאחרון הפושעים. סירבתי לעשות זאת. "אני רשאי לקחת ממך טביעת אצבע בכוח" הסביר לי הקצין. "זה כבר עניינך" – השבתי לו – "אתה יותר חזק" – וכך היה. על הצילום הם כבר ויתרו. לאחר מכן נדרשתי לחתום על ערבות עצמית לכך שלא אתייצב בהר הבית במשך 15 יום ואגיע לחקירה אם אדרש. "את זה כבר לא תוכל לקחת ממני בכוח" הסברתי לקצין. "אם כך איאלץ לעצור אותך ולהביא אותך בפני שופט והוא יחייב אותך באותו הדבר ואף יותר".

"אין שום בעיה" – עניתי – " אני מבקש שיהיה לך ברור – אני כאם בצד של הטובים, לא עשיתי שום דבר רע ואני מוכן להיעצר, ולהיאסר ככל שיידרש. לא אתה ולא שום גורם אחר יכרסם במשהו מחירותי".

לאחר יום לא סימפטי, בין חדרי חקירות ומסדרונות משטרה, הגענו לפנות ערב לבית המשפט.

המשטרה שבטוחה היתה בניצחונה הקל – העצימה את דרישותיה והפעם כבר דרשה הרחקה של 30 יום מההר וערבויות כספיות שונות ומשונות.

"לא אחתום אפילו על שקל אחד" – אמרתי לשופטת, וזו הבינה שאני רציני והיענות כלשהי לדרישות המשטרה תוביל למעצר שווא ארוך מאוד, מתוקשר מאוד – ומאוד לא מחמיא לרשויות.

"לא ברור אם בכלל מדובר בעבירה" – אמרה השופטת בהחלטתה (ציטוט מהזיכרון) תוך שהיא קובעת תקדים חשוב – "ובכלל כיצד אפשר לעצור אדם שהניע את שפתיו". בדברים הללו יצרה השופטת תקדים חשוב המתחיל לסייג את החופש הגמור שלוקחת לעצמה המשטרה לעצור יהודים העולים להר.

"כיון שלא נעברה שום עברה" – המשיכה השופטת – "אני מורה לשחרר את העצור ללא כל תנאי".

"אבל הוא סירב לחתום!" - התעקש נציג המשטרה – "האם על כך שסירב לא מגיע לו הגבלה?"

הקוזאק הנגזל, שגם מנע ממני את זכות היסוד החוקית להתפלל, גם עצר אותי מעצר שווא – כפי שלמעשה הודיע השופטת, גם השפיל אותי בלוקחו בכוח טביעת אצבע, וגם שלל את חירותי לאורך כל היום, מבקש עכשיו להורות על ענשתי בשל סירובי לשתף עמו פעולה…

סוף הסיפור היה שהשופטת גלגלה את המשטרה מכל המדרגות ולאזרחי ישראל נקבע תקדים חשוב מאוד, תקדים האומר – שמרו על חירותכם. אל תתנו להם לכרסם כך סתם בחירותכם. אם לא עברתם עבירה, אינכם חייבים להיעתר לדרישה האוטומטית לשחרור בתנאים מגבילים כל שהם.

שמרו על חירותכם.

בכוונתי להגיש עכשיו תביעה ייצוגית בשם כל העצורים על לא עוול בכפם, כנגד משטרת ישראל.

המלכת הבורא בארמון מלכותו, בבית הקדש שבהר הבית, היא בשורת החירות לאדם ולעולם. כי רק אותו נעבוד – אותו ולא שום בן תמותה.

לא ייפלא אם בעקבות שיבת ישראל למקום המקדש – תחל לפעם שוב בקרבנו, בשורת החירות.

*פורסם במקור ראשון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מאמרים אחרונים מאת משה פייגלין

מאמרים אחרונים בנושא

דמעה אחת
נחמה גרוס/26.09.2006
"הנה היא לאה"
נחמה גרוס/31.08.2006
שידוכים
נחמה גרוס/16.08.2006
ט"ו באב – חג של אהבה
נחמה גרוס/10.08.2006
הקול הפנימי
נחמה גרוס/25.07.2006

מנהיגות יהודית   מרכז שטנר 7 , קומה 2, גבעת שאול ירושלים   טל. 1-800-200-613