22.06.2017
 

חברה, מדינה ואמונה

שמרו על חירותכם

 

"אני מבקש להבהיר" – אמרתי לשופטת – "בכל הסיפור שמתנהל כאן עכשיו, אני נמצא בצד של הטובים, לא בצד של הרעים...".

השופטת (בר אשר) לא יכלה שלא לחייך למשמע הדברים – "זו דרך מעניינת להציג את העניין" אמרה.

"אני מבקש שהדברים ייכתבו בפרוטוקול בדיוק כפי שאמרתי אותם" – התעקשתי – " לא עשיתי שום דבר רע, ולכן לא יעלה על הדעת שאשתף פעולה עם כרסום כלשהו בחירותי כאדם וכאזרח. לא אחתום על שום מגבלה על חירותי, לא על כך שלא אבוא להר הבית, לא על 3000₪, לא על 1000₪ ואפילו לא על שקל אחד... אם המשטרה חושבת שאני אדם מסוכן, אז שתעצור אותי עד תום ההליכים, אם לא, אז שישחררו אותי ".

השמש נטתה לערוב, היה זה סופו של יום רב תלאות שהחל בעליה חגיגית להר הבית, בעיכוב משטרתי מפחד הערבים שזיהו אותי והחלו להתפרע, באיום במעצר ובהבאה בפני שופט אם לא אסכים להשתחרר בערבות עצמית, במעצר ולבסוף בדיון הזה.

כל כך היתה המשטרה בטוחה בעצמה כי בית המשפט יפסוק לטובתה, שעכשיו כבר דרשה שאחתום על הרבה מעבר למה שדרשה ממני קודם לכן.

"האם יש תקנות שאוסרות על יהודים להתפלל בהר הבית?" שאלה השופטת בתחילת הדיון?

"אין לי אותם פה" – ענה נציג המשטרה.

"אז נעשה הפסקה ותיגש להביא" – אמרה השופטת.

"את תראי שהוא לא יביא שום דבר" – אמרתי.

ואכן, עם תום ההפסקה, חזר נציג המשטרה עם כל מני תשובות שניתנו בעבר על ידי היועץ המשפטי וגורמים אחרים, אולם נהלים כתובים לא נמצאו בידו.

"כפי שנוכחנו" – הסברתי – "אין בידי המשטרה נהלים כתובים. כל עניין מניעת תפילת היהודים בהר הבית מבוצע במחשכים, כגנבים בלילה, משום שמדובר בזכות יסוד המעוגנת בחוקי היסוד של המדינה. אמנם בג"ץ קבע כי בתנאים מסוימים רשאי קצין המשטרה במקום למנוע תפילה, אולם המשטרה הפכה את הפרצה הזו לנוהל קבוע וכיון שמדובר בפעולה הנוגדת את החוק, לא ניתן להעלות נוהל שכזה על הכתב. מה שכתוב, כבר אינו שיקול דעת מקומי, אלא הנחיה קבועה - העומדת כאמור בניגוד לחוק".

בסופו של דבר, הורתה השופטת לשחרר אותי ללא כל מגבלות תוך שהיא תוהה כיצד קובעת המשטרה מהי תפילה – "האם יש צורך שיאמר קטע מסידור? או שסתם מלל המוחזק על ידי האומר כתפילה, הוא אכן תפילה?". מדובר בהתקדמות חשובה משום שהמצב היום הוא שהקובע מהי תפילה הוא נציג הווקף הבולש אחר שפתות היהודים העולים להר ומשסה בהם את השוטר העברי המפוחד.

נציג המשטרה נחרד. "אבל הוא סירב לחתום" – ניסה שוב את מזלו – כלומר הקוזאק הנגזל שעצר אותי מעצר שווא, ניסה עכשיו לטעון שעברתי עברה בכך שלא שיתפתי איתו פעולה. אינני יודע אם השופטת פשוט היתה הגונה דיה, או שהבינה שכל היענות לדרישה כלשהי של המשטרה תגרור מעצר שווא מתוקשר ומאוד לא מחמיא לרשויות. מן הסתם היה כאן שילוב של שני הגורמים. סוף הסיפור הסתיים בניצחון חשוב מאוד. באותו יום המליצה שופטת אחרת (במשפטו של חגי וייס שנעצר אחרי מסיבה דומה) כי יש לאפשר ליהודים להתפלל בהר.

הר הבית, מקום המקדש, הוא יסוד חירותנו כפרטים וכאומה. משם אנו ממליכים עלינו ועל העולם כולו את מלכו של עולם. רק מי שהמליך עליו את הא-ל, מי שיש לו א-לוהים – הוא בן חורין אמיתי - חופשי מעולם של בני תמותה. ביסוד הרעיון היהודי עומד רעיון החירות. לכן, טבעי הדבר שבזכות המאבק על ההר, קיבלו אזרחי ישראל במתנה, עוד פיסת חירות שנשללה מהם.

הנוהל הנפסד לפיו כל עצור, נדרש לתת טביעות אצבעות, להצטלם לאלבום המשטרתי ולחתום ערבות לפני שחרורו – בלי שום קשר לצורך המעשי באמצעים הללו, הוא למעשה ניצול ציני של המשטרה את מצבו הקשה של העצור. אין שום סיבה שאדם ישר ישתף פעולה עם שלילה כלשהי של משהו מחירותו.

מאוד קיוויתי שכפי שנהגתי ינהגו גם העצורים הבאים. אי אפשר להפריז בחשיבות העניין.

זמן קצר קודם כניסת החג (שמיני עצרת) צלצל הטלפון בביתי. "רציתי להגיד לך שנעצרתי בגלל שהשתחוותי בהר הבית" – אמר האיש – "בהשראת הסיפור שלך החלטתי שגם אני לא חותם להם... כבר הודעתי לאשתי שאת החג אני עושה במעצר... בסוף הם אפילו לא הביאו אותי לבית משפט, הקצין החליט לשחרר אותי בלי שום ערבות..."

*פורסם בעיתון "בשבע"

 

 

 

מאמרים אחרונים מאת משה פייגלין

מאמרים אחרונים בנושא

תפילות
משה פייגלין/29.09.2012
חזון למעריב
משה פייגלין/24.09.2012
סוד הדין והרחמים
משה פייגלין/13.03.2012
אצלי הוא כבר זכה
משה פייגלין/09.02.2012
עלץ ליבי ב-ה'
משה פייגלין/03.10.2010

מנהיגות יהודית   מרכז שטנר 7 , קומה 2, גבעת שאול ירושלים   טל. 1-800-200-613