21.11.2017
 

מעבדות לחירות

"כיצד תתייחסו לחילוניים כשתהיו בשלטון?" – שאל אותי החילוני.
"מי הרבנים שלכם?" – שאל הדתי.

פתאום אני מבין ששניהם סובלים מאותה מחלה. שניהם מתייחסים אל המנהיגות כאל מן אבהות שכזו. אבהות שמכניסה את הנתינים תחת כנפיה, מספקת את צורכיהם, חושבת בשבילם, מחליטה בשבילם. "כיצד תתייחס אלי" שואל החילוני בחשש, הרי ברור לו שגורלו ביד המנהיג, שאין לו ומעולם לא נועדה להיות לו אחריות אישית. בחירה.

"מי הרבנים" שואל הדתי, שהרי ברור שאין לו אחריות אישית. ברור שאם יאמר הרב לבצע את פקודת הגירוש, אז מבצעים. מי אני שאחשוב בעצמי, אני הרי מאמין באלוהים ולכן עלי לשכוח את צלם אלקים האדם שבי, את מותר האדם שנטע בקרבי, את זכות הבחירה בין טוב לרע, את הנקודה האלוקית שבי, עלי לשכוח בשם הדת, ולהפקיד את זכות הבחירה הזו ביד הרבנים.

"מה פתאום שאתייחס אליך?" עניתי לחילוני. אבל הוא לא הבין על מה אני מדבר.

"מי אני, שאתה מנסה לברר כיצד אתייחס אליך?" – ניסיתי שוב להסביר.

"מה אני, אבא שלך? התפקיד שלי כמנהיג הוא לתת לך את הסביבה החופשית ביותר להחליט עבור עצמך, להתייחס אל עצמך, להיות אתה, אני המשרת שלך, לא האבא ולא האדון שלך".

"מה אכפת לך מי הרבנים שלנו" עניתי לדתי,

"אתה מסכים עם מה שאנחנו אומרים? אתה לא מסכים? מה אתה עצמך חושב? אם אתה מבקש להתייעץ עם רבניך, כל הכבוד לך, ואם אינך מקבל מהם תשובה מספקת פנה לרבנים אחרים, או סתם אנשים מוסריים וחכמים אחרים, ועבור מאחד לשני ולשלישי וחזור לראשון, עד שתמצא את האמת ותחליט אם אתה מסכים איתי או לא. אבל מה פתאום אכפת לך מי הרבנים שלי? שאם תאהב את השמות, ואשכנע אותך לגרש את ילדי משפחת כהן מן הבית והאדמה, בעבורם שילמו ברגליהם הקטועות, ואם אשכנע אותך למסור את ביתם שגזלת בכוח, למוחמד דחלן, שקטע את רגליהם, כי יש לי את הרבנים שהתאימו לך, האם אתה חושב שהטיעון הזה יעזור לך שם למעלה, אחרי 120?

אני מאמין שיבוא בורא עולם ויגיד לך-חביבי, נתתי לך את המתנה היקרה מכל – נתתי לך את זכות הבחירה. נתתי לך רבנים כדי לעזור לך לבחור, לא כדי לבחור במקומך. בראתי בהמות כדי שיבחרו בשבילם. בני אדם בראתי כדי שיבחרו בעצמם. מילא החילוניים שקיימו את הפקודה. אצל חלקם המוסר הטבעי לא היה חזק דיו בכדי לעמוד במשימה. אבל אתה! לא רק שהתעלמת מן המוסר הטבעי – אתה עוד לקחת את תורתי, הפכת אותה לעבודת אלילים ופשעת בשמי!

אז הדתי והחילוני, הימני והשמאלני, כולם בעצם באותו 'גולאג'.

כולם התרגלו במדינת האדומים, ש"יתייחסו" אליהם. כשהגיע העולה הוא קיבל סל קליטה. מיטת סוכנות, תקציב ראשוני. ואם הוא אמר שהוא דתי הוא קיבל גם סידור, ובעמוד הראשון חותמת: "הסוכנות היהודית - המחלקה לסיפוק צרכי דת". כמה נחמד. האח הגדול מספק את כל הצרכים - דיור, מיטה, מזון, וגם את האופיום להמונים דואג האח הגדול לספק, למי שזקוק, בחוות החיות.

זה נורא קל להרגיל את הנתינים למערכת כזו. הפיתוי לוותר על זכות הבחירה עצום. זה אותו פיתוי לאלילות. שהרי מה העבודה הזו אם לא השתעבדות לכוחות הטבע שאינם ניתנים לשינוי, למחזוריות שאינה ניתנת לפריצה.

"דמיינו" – שר ה"רוב" האדום בכיכר רבין, את המנטרה של 'לנון' באקסטאזה.

"דמיינו שאין גן עדן ואין גהינום, אין עמים ואין דתות, שום דבר ששווה לחיות או למות בשבילו."

כשאין טוב ורע לא צריך לבחור. אפשר לוותר על אותו "מותר האדם", אפשר להיות בהמה.

התפשטו שם בהפגנה ההיא? גם זו אופנה מתפשטת בהפגנות השמאל הרדיקאלי.

זה כיף להיות עבד.
זה כיף לא רגיל לוותר על זכות הבחירה, להשתחרר, לזרום עם הטבע, להפסיק לשחות נגד הזרם, להיסחף – כמו דגים במורד הנהר,
דגים מתים כמובן...
זה כיף לחילוני
זה כיף לדתי

עכשיו באה מנהיגות יהודית ומנסה להוציא את הישראלי מהעבדות הזו. אבל טוב לו שם. האסיר התרגל לחושך, הוא מפחד מהאור, אז הוא מאמץ בשמחה את שטיפת המוח. מדינת הלכה! הוא מזדעזע, השתלטות עויינת! הפייגלינים!

מן הקבוצה הראשונה של העבדים כבר נשללו באופן רשמי זכויות האדם. השב"ס מכין את המחנות וגדרות התיל, הרב הצבאי הראשי את אתי החפירה לגופות טלי חטואל ועולליה הי"ד. אמצעי התקשורת ומערכות ה"צדק" כבר שללו מן המגורשים את צלם האנוש – הם אינם בני אדם, הם אויבי השלום, אחרי ככלות הכל, היה עליהם לדעת...

כבכל טוטליטאריזם, שומרות הקבוצות האחרות על שתיקה, אליהן זה לא יגיע. בכדי להצדיק את מצפונם הם מאמצים את טיעוני השלטון נגד הדמונים המיועדים לגירוש. אויבי השלום, אויבי הרעיון הקולקטיבי הלגיטימי היחיד.

הסיפור פה זה בכלל לא גוש קטיף
הסיפור פה זה לא ארץ ישראל
וזה בטח לא ביטחון, שלום, כלכלה וכל שאר הקשקושים
כל אלו סימפטומים
הסיפור פה זו עבדות.

ישראל בקצה המסלול של אבדן החירות ואבדן צלם אנוש. מסלול שתמיד מסתיים בשלב זה או אחר

בגדרות תיל.
במחנות.
במוות.
למען השלום כמובן.

השנה עבדים.
אבל אנחנו ננצח – אלוהים לא יוותר לנו על חירותנו.

השתה עבדי
לשנה הבאה בני חורין.

 

מנהיגות יהודית   מרכז שטנר 7 , קומה 2, גבעת שאול ירושלים   טל. 1-800-200-613