20.11.2017
 

אני דמוקרט

שאל אותי עתונאי על מדשאות כפר מימון, ביום בו הגיעו אליו רבבות מישראל: מה אתה עושה פה? עניתי שבאתי להגן על הדמוקרטיה, בשעה שערכיה נרמסים על ידי הממשלה. ענה: אתה משקר, אף פעם לא שמעתי רב שמדבר בעד הדמוקרטיה. הרי אינך מקבל את סמכותו של בית המשפט העליון! אמרתי לו שבית המשפט הינו מקור לפסיקות ולא לערכים, ושגם עליו מקובלת הדעה שמצפונו של אדם הוא המכתיב לו את התנהגותו, ולא המערכת, ושזה אחד המאפיינים המובהקים של התרבות הדמוקרטית, לעומת המקובל במשטר טוטאליטרי. כשחזר על עמדתו שלא יתכן שזו דעתי האמיתית, כי ברור שאיש מאמין צריך לבחור בין אלוהים לבין הדמוקרטיה, הפסקתי את הדיון משום שאיני יכול לדבר עם מי שטוען שהוא יודע מראש את אשר עלי לענות לו.

אז נכונה לי הפתעה.

אחר השיחה ניגש אלי תלמיד ישיבה ושאל: מדוע הרב לא אמר לו את האמת, שאנו בעד הקדוש ברוך ונגד הדמוקרטיה?

הבנתי ששאלות יסוד בנושא מהות המדינה אינן מבוררות בתוכנו, ולכן יש לעמוד בקצרה על שורשי הענין.

א) עצם קיומו של משטר פוליטי אפילו דתי, בין שהוא דמוקרטי בין שהוא מלוכני, יכול להיחשב מרידה במלכות שמים, משום שהוא מעמיד סמכות זולת ה'. זוהי אכן דעתו של הרבי מסטמר, שהתנגד משום כך להקמת מדינה מכל סוג שהוא. עמדה זו אינה מקובלת על רוב גדולי ישראל, משום שהקדוש ברוך הוא דרש מאתנו להקים ישות מדינית ריבונית בארץ ישראל (רמב"ן סהמ"צ עשה ד). מכאן ואילך, שאלת אופי המשטר הופכת לשאלה הלכתית פרגמטית, ולא בעיה של אמונה.

ב) אפילו אם נקבל את הדעה שהדמוקרטיה פסולה, יש להעיר שמאחר והמדינה המודרנית אינה תובעת שלטון על עולם הערכים הפנימי של האדם, קיימת הזכות המלאה לדרוש שהדמוקרטיה תתייחס באופן שוויוני כלפי כל מגזרי האוכלוסיה, ובכללם אלה שאינם מזדהים עמה ורוצים להחליפה. כללי המשחק שווים לכולם, ממש.

ג) דעת כמעט כל הפוסקים היא שיש לשלטון הנבחר בארץ ישראל דין מלכות, הכולל זכות להטיל מסים ולהכריז על מלחמה (עי' מאמרו של הרב אליהו זייני ב"ספר הקהל").

ד) בכל צורת משטר שהיא, בין דמוקרטיה ובין מלוכה עם כל תכסיסיה, אין שומעים לשלטון כשהוא פוקד לעבור על דברי תורה, ולא מפני זה הוא חדל להיות השלטון הלגיטימי בכל העניינים האחרים. בדיוק כפי שיש לכבד אב שמצווה על בנו לעבור עבירה, למרות שאין שומעים לו באותו עניין.

ה) ראוי לשים לב היטב לדבריו של רבינו יצחק אברבנאל בפירושו לתורה בזכות הדמוקרטיה ובגנות המלוכה. אע"פ שאין דבריו תואמים את מסקנת כל הפוסקים, אי אפשר שלא להתייחס לטיעוניו לחלוטין.

ו) דעת כמעט כל הראשונים היא שהעמדת מלך היא מצוה. אך קושיה עולה מפשט הכתוב. מדוע ניסח הכתוב את המצוה בסגנון המשתמע שהדבר תלוי ברצונו הטוב של העם? "ואמרת אשימה עלי מלך...שום תשים עליך מלך" (דברים יח,א-ב). מחדש בענין זה הנצי"ב מואלוז'ין יסוד משמעותי ביותר, שמאחר והמשטר הראוי למדינה משתנה לפי תנאי הזמן, תיגרם סכנה למדינה אם יועמד בראשה מלך בזמן שאינה ראויה לכך, ומשום כך נדחית מצות עשה מפני פיקוח נפש. ומאחר והדבר גלוי וידוע לפני הקב"ה שכך יהיה, נתנה לנו התורה סימן שעל פיו נדע שהגיע הזמן לקיים את מצות העמדת מלך, והוא "ככל הגוים אשר סביבותי" (שם). היינו שכאשר יתברר שהמדינות אשר סביבותיך שמלך עומד בראשן, מתנהגות באופן נכון יותר מאלה שאין להן מלך, רק אז שום תשים עליך מלך.

דבריו אלה של הנצי"ב מעוררים שאלה נוקבת: מדוע תלתה התורה את קיומה של מצוה בסיסית כל כך במצב התרבות הפוליטית באומות העולם? כאן טמון מסר עמוק. הסיבה לכך שנדרשנו על ידי ה' להקים מדינה דוקא ולא להסתפק בדת, הוא על מנת לקיים את היעוד האוניברסלי שלנו, ולהוות דגם לחיקוי עבור אומות העולם: "אל הארץ אשר אראך...ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב, א וג). אי אפשר להשפיע על מישהו בלי שתהיה חוליית קישור עמו, ולכן תלתה התורה דוקא את אופי המשטר הפוליטי בישראל ביכולתו להשפיע על האנושות ותרבותה המדינית. במהרה בימינו.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

כמה הערות בשולי הדברים

הרב אליצור סגל

ראשית, מענינת מאוד דעתו של אותו עיתונאי שדמוקרטיה פרושה לקבל את עמדת הבג"ץ. גוף הבוחר את עצמו ומעולם לא עמד לבחירת הציבור.

שנית, אפילו כאשר יש מלך בישראל סמכויותיו על פי התורה מצומצמות ביותר - לעשות משפט ומלחמות בלבד. המלך אינו שולט על כל תחומי החיים של אזרחיו. מלך רשע כאחאב לא העלה על דעתו שהוא יכול להחרים את שדה נבות בניגוד לרצון הבעלים. רק כאשר באה איזבל אשר התחנכה בבית הספר הגבוה לדמוקרטיה של אותו עיתונאי הנזכר לעייל היא הסבירה לו שכל מה שנחוץ הוא להאשים את נבות בהסתה והמרדה ואז בית המשפט יעשה בו כבר משפט לינץ' מהיר כפי שראינו בימינו לעיננו. לכן גם בשמטר מלכותי על פי התורה זכויות האדם של התושבים וחופש הבחירה שלהם יהיו לאין ערוך גדולים יותר מאשר במדינת ישראל הריכוזית של היום.

שלישית, לגבי המכניקה של הפסיקה. נכון שכפי הנראה דעת הבבלי שמינוי מלך מצוה אבל דעת המדרש רבה (שהוא תורת ארץ ישראל) שמינוי מלך הוא עברה דוקא. הרמב"ם אומנם פסק כמו הבבלי אבל רס"ג פסק כמו המדרש. העמדת האברבנאל מול הרמב"ם אינה עושה צדק עם המחנה הדמוקרטי כי האברנבאל אינו שקול מול הרמב"ם. אבל רס"ג הרי שקול גם שקול. יש להוסיף כי הראב"ע הלך בעקבות רס"ג וכן הספורנו וגם רבנו מיוחס, וכאשר מצרפים גם את האברבנאל הרי מתברר שאין שוללי מינוי מלך המעדיפים סוג של משטר דמוקרטי מעטים כל כך. מה גם שוקא מתורתה של ארץ ישראל נראה שללו מינויי מלך.

 

מנהיגות יהודית   מרכז שטנר 7 , קומה 2, גבעת שאול ירושלים   טל. 1-800-200-613