24.09.2017
 

Warning: getimagesize(image004.jpg): failed to open stream: No such file or directory in /home5/manhigut/public_html/he.manhigut.org/plugins/content/multithumb/multithumb.php on line 1558

היום שאחרי - התוכנית המדינית

Multithumb found errors on this page:

There was a problem loading image 'image004.jpg'
There was a problem loading image 'image004.jpg'

לגרסת הדפסה, לחץ כאן

 

 

ב"ה, אייר תשס"ג

"היום שאחרי" - התוכנית המדינית

משה פייגלין

 Image

חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד

 

תוכן העניינים

א  מבוא.............................................................................4

       א-1   מלחמת המפרץ - ולמה מהלך מדיני חיוני עכשיו

               אסון אוסלו אירע בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה מכיוון
               שלמחנה הלאומי לא  היתה  תוכנית מדינית התואמת את השקפת
               עולמו. עלינו למנוע אסון דומה  בעקבות מלחמת המפרץ השניה.

       א-2   מטרה אסטרטגית  ומטרות ביניים טקטיות

               הגדרת המטרה האסטרטגית חיונית למציאת הפתרון הטקטי.
               למחנה הלאומי ולשמאל מטרות שונות.

       א-3   הבעיה הבוערת (המטרה הטקטית)

               הבעיה היא הטרור - לא הקמת מדינה לערבים,
               גם לא חזיונות שווא של שלום.

       א-4   המוטיבציה לטרור - תקווה ולא ייאוש!

               המניע לטרור הוא התקווה להכחידנו, לא הייאוש מחוסר הגדרה עצמית,
               או מצב כלכלי קשה.

ב   התוכנית המדינית...........................................................11

       ב-1   עקרונות התוכנית

               רלוונטיות, ישימות, הבנת המוטיווציה הערבית

       ב-2   החלת הריבונות הישראלית ביש"ע והתיישבות מואצת

               חיסול תקוותם לגרשנו, יביא בהתאמה לחיסול הטרור הערבי.

       ב-3   זו האמונה היהודית

               תוכנית זו תואמת את אמונת ישראל מדורי דורות

       ב-4   זו חוקת הליכוד!

               התוכנית תואמת במדויק את חוקת הליכוד ומטרותיו.

       ב-5  זה המשפט הבין לאומי

               מעולם לא היתה מדינה אחרת ביש"ע מלבד מדינה יהודית

       ב-6   אין ברירה אחרת.

               כבר כיום חזר צה"ל וכבש את כל ערי יש"ע - מחוסר ברירה.

ג   בעיות לכאורה שמעלה התוכנית ופתרונן...............................14

       ג-1   הטרור

               כיצד ננהג אם בתחילה יגבר הטרור

       ג-2   הלחץ הבינלאומי

               ג-2.א   הלחץ המדיני

                       למערב ולמדינות ערב יש אינטרס בפתרון הבעיה

               ג-2.ב   ה"סיוע" האמריקני

                       "הסיוע"  הוא חרב פיפיות - יש לוותר עליו.

               ג-2.ג   חרם כלכלי אירופי

                       ישראל מייבאת מאירופה פי שלושה משהיא מיצאת לשם

               ג-2.ד התערבות צבאית בינלאומית

                       ניתוח חוסר ההגיון שבאפשרות זו

ד   מעמדם של הערבים ביש"ע...............................................18

       ד-1   יש זכויות אדם ללא זכויות אזרח

               מליוני  בני אדם חיים במדינות דמוקרטיות ללא אזרחות.

       ד-2   את הזכות למדינת לאום יש "להרוויח" ביושר

               לא לכל קבוצה אתנית או לאומית מגיעה מדינת לאום

       ד-3   מעמד השוהה החוקי

               המעמד המוצע לערבים בישראל

       ד-4   למה לא טרנספר

               טרנספר ישים רק במלחמה. יש להחיל הריבונות ובעיתות שלום לעודד הגירה.

ה   סיכום..........................................................................21


א   מבוא

"שמירת זכותו של העם היהודי על ארץ-ישראל כזכות
נצחית שאינה ניתנת לערעור,
התמדה ביישובם ובפיתוחם של כל חלקי ארץ-ישראל
והחלת ריבונות המדינה עליהם".

                      חוקת הליכוד: פרק ב' המטרות

"עבור היהודים, הנקודה העקרונית היא הקמת
מדינה יהודית ריבונית. עבור הערבים, הנקודה
העקרונית היא להתנגד עד הסוף לריבונות יהודית
בחלק כלשהו בפלשתינה".

  ארנסט בווין (שר החוץ של בריטניה) פברואר 1947
(במעמד מסירת עניין ארץ ישראל לטיפולו של האו"ם)

א-1   מלחמת המפרץ - ולמה תוכנית מדינית חיונית עכשיו

עוד לפני שהחלה המלחמה בעירק, הסבירו האמריקאים והבריטים את משמעותה של מלחמה זו מבחינתה של ישראל.

היות וישראל נתפסת כגורם מרכזי בסכסוך בין הטרור האסלאמי הערבי לארה"ב והמערב, מנסה המערב למתן את עוצמת הזעם המופנה אליו באמצעות הקרבת ישראל. במקרה של ארה"ב מדובר בעיקר בהעדפה פשוטה (ואפילו לגיטימית) של האינטרסים האמריקנים על פני כל אינטרס אחר, ובמקרה האירופאי משולבת גם אנטישמיות בוטה בתוך מכלול האינטרסים.

המלחמה הובילה בהכרח ללחץ  לוויתורים מפליגים לערבים - כפי שאירע במלחמת המפרץ הראשונה. המלחמה ההיא תפסה את ישראל בשלבי הדברתה הסופיים של האינתיפדה הראשונה. האלימות הערבית שככה, צה"ל והחברה הישראלית למדו להתמודד עם האבנים (וזה בעיקר מה שהיה...) שהשליכו הילדים הערבים, והשקט שב (פחות או יותר) על כנו. הערבים ביש"ע מאסו באלימות ובתוצאותיה הקשות מבחינתם. ערפאת הכניס עצמו למצב הגרוע ביותר שיכול היה לחלום עליו. תמיכתו הפומבית בסדאם חוסיין בודדה אותו אי שם בטוניס, ערביי יש"ע כבר לא התיחסו אליו, הוא לא מסוגל היה לשלם לכנופייתו הוותיקה בטוניס את משכורותיה, ארה"ב לא נתנה לו לבוא בשעריה, ואפילו יוסי שריד אמר עליו אז: "שיחפש אותי"...

אולם מיד לאחר המלחמה ההיא החל לחץ בין לאומי חזק על יצחק שמיר (שהיה אז ראש הממשלה מטעם הליכוד) לביצוע מהלך מדיני. הלחץ הזה הוביל לועידת מדריד, להרמת הראש של השמאל בישראל, לעליית רבין לשלטון, להסכמי אוסלו - וההמשך ידוע. חוסר יכולתו של המחנה הלאומי בימים ההם, להציב פתרון מדיני חלופי לזה שדורש השמאל (הישראלי והעולמי), הביא לשיתוק המחנה הלאומי ולהיפוך היוצרות. ערפאת המובס הובא כמשיח לארץ ישראל, והישראלים מימנו את חובותיו, ואת הקמת ארגון הטרור הגדול בעולם - בלבה של ארץ ישראל - מרחק הליכה ממרכזי האוכלוסיה הגדולים בישראל.

עשר שנים חלפו מאז והלקח לא נלמד. ערפאת נתון שוב במצב קשה, ושוב אנו נותנים את ידנו לחילוצו.

ההנהגה הפוליטית הנוכחית, כמו כל מנהיגי הימין בעבר, אינה מתמודדת עם הבעיה. היא מעדיפה לרמות עצמה, להתנחם בכך שערפאת נצור במוקטעה ושארה"ב מודה שיש להחליפו. אולם המלחמה הקודמת כבר חילצה את ערפאת ממצב קשה בהרבה. הפעם ערפאת כבר כאן במעמד של ראש מדינה, וארה"ב מנסה להוכיח את פתיחותה לעולם הערבי (ולאזן את העוינות שלאחר כיבוש עירק).

מנתונים אלה עולה מסקנה ברורה: שום "טריקים" בצורה של מינוי ראש ממשלה חלופי או בידודו של ערפאת לא יעזרו. רוה"מ שרון כבר סימן את הדרך כשהודיע על נכונותו להקמת מדינה פלשתינית ועל קבלתו את תוכנית מפת הדרכים של בוש. שרון חשב (במקרה הטוב...) כי התניית ויתוריו בהחלפת ערפאת תשחרר אותו מן הלחצים, ללא צורך לשלם את המחיר. אולם בפועל תקדים שמיר יפעל גם במקרה שלו ובצורה חמורה בהרבה. גם לשמיר היו תנאים לכינוס ועידת מדריד ("בלי ערפאת ובלי מדינה פלשתינית"). בסופו של דבר, משנקבע התקדים - איש לא עצר אז, ואיש לא יעצור הפעם את מכבש הלחצים. התוכניות החמורות ביותר תיושמנה, בלי שום ויתור מצד ערפאת.

אם לא נבוא עכשיו עם תוכנית מדינית ברורה, ימצא עצמו המחנה הלאומי מאמץ שוב, בהכרח, את התבשיל המורעל שרקח עבורנו השמאל הישראלי והבין לאומי. מלבד מחיר הדמים שנשלם - יאבד שוב המחנה הלאומי את השלטון כפי שהיה בעבר כשאימץ את דרכו של השמאל.

לכאורה נראה כי את הנעשה אין להשיב ולא ניתן לעצור את התהליך ההרסני. אך זאת יש לזכור - טבעו של תהליך אשר בשקר יסודו, להתנפץ אל סלעי המציאות. התהוותה של תכנית מדינית אמיתית המבוססת על עקרונותיו של המחנה הלאומי, תקצר את משך ההתפקחות הכואבת ותיתן בידנו את הכלי לפעול כשמפת הדרכים תצטרף לעשרות תוכניות הנפל דוגמתה אשר הושלכו זה מכבר אל פח האשפה של ההיסטוריה.

א-2   מטרה אסטרטגית  ומטרות ביניים טקטיות

האם יש לנו תוכנית כזו?

התשובה היא בהחלט כן. אולם קודם שנפרוש אותה בפני הקורא עלינו להגדיר לעצמנו בצורה כנה וברורה שתי נקודות מוצא שבלעדיהן לא תתכן שום תוכנית:

1 - מהי המטרה האסטרטגית של המחנה הלאומי

2 - מהם היעדים הטקטיים שהתוכנית אמורה להשיג בשלב הזה

מדוע זה כה חשוב?

עד כמה שהדברים נשמעים מוזרים, המחנה הלאומי לא הגדיר לעצמו מעולם בצורה ברורה את יעדיו האסטרטגיים, ומשום כך לא הצליח מעולם להציב תוכנית מדינית ולעמוד מאחוריה. אם אינך מגדיר לאן אתה רוצה להגיע, לעולם לא תצליח להסביר כיצד.

הגדרת היעד האסטרטגי אינה הגדרת גבולות המדינה או מעמד הערבים, זה כבר עניינה של התוכנית המדינית. הגדרת היעד האסטרטגי אינה עונה לשאלה איך אנו צריכים להיות כאן אלא למה אנו צריכים להיות כאן.

עד היום ניסה המחנה הלאומי להציב תוכניות מדיניות ברמה הטקטית תוך התחמקות משאלות המהות האסטרטגיות. התוצאה היתה שכל תוכניותיו של המחנה הלאומי פורשו לבסוף על פי האסטרטגיה הכוללת של השמאל, ולמעשה קידמו אותה.

מהי המטרה האסטרטגית של השמאל? מהו החלום שלו?

מטרת השמאל היא הקמת מדינת כל אזרחיה המתנהלת על פי ערכים מערביים ליברליים וחסרת זיקה מחייבת לערכים יהודיים.

"הסכם אוסלו הוא בשבילי לשכוח שאתה יהודי ושאתה נרדף. בשבילי הסכם אוסלו היה לשכוח שאתה יהודי"

(הסופרת דורית רביניאן בראיון בערוץ 1 במלאת שנה לרצח רבין)

אפשר לומר שמטרתו האסטרטגית של השמאל היא לטשטש ולהשכיח את זהותנו היהודית באמצעות עיצוב מדינה ברוח זו.

כל הפתרונות הטקטיים (התוכניות המדיניות) שנותן השמאל כדי להתמודד עם בעיות השעה הן פועל יוצא של מטרתו האסטרטגית. רק כך ניתן להבין את חוסר ההגיון לכאורה שבתוכניותיו.1 השמאל מבקש להגשים את מטרת-העל האסטרטגית שלו ולנתק את מדינת ישראל מזהותה היהודית. השיבה לחבלי הארץ התנ"כיים וההאחזות האידאולוגית האמונית בהם עומדות כאבן נגף בפני הגשמת החלום הזה. רק כך ניתן להבין את ההתנגדות האובססיוית של השמאל (אשר יישב עשרות קיבוצים יהודיים על קרקע ערבית) למפעל ההתנחלות ביש"ע.

האם משמעות הדבר שהשמאל משקר כשהוא אומר שמטרתו להשיג שלום? לא בהכרח. השמאל רוצה שלום כפי שחפצים בו כלל אזרחי המדינה, אולם מכיוון שהמציאות הנכונה מבחינת השמאל היא מציאות בה איננו נמצאים ביש"ע, לא יתכן מבחינתו פתרון המחזק את אחיזתנו שם. גם אנו חפצים בשלום אך לא יתכן מבחינתנו - פתרון הסותר את מטרתנו האסטרטגית. כיוון שמטרתנו אמיתית וצודקת - גם הפתרון הטקטי שנציב - יהיה מציאותי.

גישה אובייקטיבית לכאורה, המציגה פתרונות בלי לקשרם למטרות האסטרטגיות, דומה לנסיון להפעיל תוכנית מחשב ללא תוכנת הפעלה. אדם פועל מתוך תרבותו, מתוך המערכת לפיה הוא תופס את המציאות. המטרה האסטרטגית היא זו המאפשרת לגזור מתוכה פתרונות טקטיים, ובלעדיה, פתרונות כאלה אינם בגדר האפשר. אנשים בעלי יושר אינטלקטואלי יוצא דופן עשויים לשנות את המטרה האסטרטגית כאשר יבינו כי הפתרונות הנגזרים ממנה מנותקים מן המציאות (ומוכיחים בהכרח כי גם המטרה האסטרטגית אינה אמיתית), אולם גם יחידי סגולה אלה אינם יכולים להשאר, ולו רגע אחד, ללא מטרה כזו.

מהי אם כן מטרתו האסטרטגית של המחנה הלאומי, אשר ממנה יגזור את פתרונותיו הטקטיים? מטרת המחנה הלאומי היא להקים מדינה יהודית אשר תחזיר ריבונות לעם היהודי שגורש מארצו אחרי חורבן הבית, תכנס פזורי ישראל לארצם, תהיה כלי לפיתוח תרבותנו המקורית, ותקים חברת מופת אשר תשמש סמל ודוגמה לאנושות כולה.2

איננו מבקשים למחוק את זהותנו היהודית ,אלא להפך: לחזק אותה ולפתחה. ממילא איננו יכולים לוותר על מחוזות ארץ התנ"ך הקושרים אותנו לזהותנו, ואדרבא - נעשה הכל לחיזוק אחיזתנו בהם.


1 דוגמה טובה היא גדר ההפרדה:

הגדר הזו אמורה לתרום לבטחונה של ישראל. אולם מכל בחינה אפשרית גדר ההפרדה פוגעת אנושות בבטחון המדינה  ובכלכלתה. אפילו הרמטכ"ל יעלון לא יכול היה שלא להעיר, בזהירות, כי מבחינה בטחונית, מעדיף היה להשקיע את הכסף במקומות אחרים. גדר ההפרדה נבנית בתוואי בלתי אפשרי (הררי ומפותל) המקביל באורך פלא לקו הירוק. עלותה האמיתית נאמדת במיליארדי שקלים (מסיבות ברורות איש אינו מספק נתוני אמת) והיא "תבלע את רוב הצבא הסדיר להגנתה והפעלתה וחלק גדול מאוד מכוחות הלחימה במילואים...". "התקציב שיידרש להקמה ולאחזקה השוטפת יהיה ענק וקרוב לוודאי שייפול ברובו על מערכת הבטחון וידלל את קופת המדינה בצורה משמעותית" (אל"מ משה לשם, מתוך תזכירו 'גדר ההפרדה - אשליה מסוכנת'). צה"ל ימצא עצמו מגויס להגנת הגדר במקום להגנת ישראל, וממילא לא יהיו לו המשאבים להיות היכן שהוא צריך להיות - בקיני הטרור.

2 הגדרת המטרה כיום - הן של המחנה הלאומי והן של השמאל - היא השגת שלום. שני הצדדים משקרים. השלום אינו יכול להיות, מעצם הגדרתו, מטרה. שלום הוא אמצעי להשגת מטרה, או תוצאה של השגת מטרה. בשום אופן אין השלום יכול להיות המטרה עצמה משום שאז המסקנה היא שעצם קיומה של המדינה עומד בסתירה למטרה ועלינו להסתלק מכאן (שלום מוצלח הרבה יותר ניתן להשיג אם נהגר לניו-זילנד...). ההבדל בין השמאל לימין הוא בכך שכאשר השמאל מדבר על שלום, לכולם ברורה מטרתו האסטרטגית, ואילו כשהימין מדבר על שלום - איש לא מסוגל להבין אותו. "נראה אתכם מתמודדים לבד עם הבעיה", אמר שריד לאחר נצחון הימין בבחירות, תוך שהוא מבין היטב שאין לימין החסר תשתית אידאולוגית יכולת להתמודדות טקטית עם המציאות. זו גם הסיבה השורשית לכך ששרון ניסה בכל מאודו להכניס את השמאל לממשלה.

א-3   הבעיה הבוערת (המטרה הטקטית)

עתה - משהגדרנו את מטרתנו האסטרטגית, אנו יכולים לפנות אל התוכנית המדינית, כלומר אל היעד הטקטי אותו אנו מעוניינים להשיג עכשיו, ולדעת שתוכנית זו לא תממש בסופו של דבר את מטרותיו האסטרטגיות של השמאל.

הבעיה הבוערת עכשיו היא הטרור, כלומר מלחמתם של הערבים בארץ ישראל במדינת ישראל. עכשיו כואב לנו שאוטובוסים מתפוצצים ברחובותינו. מלבד הטרור יש לנו עוד כמה וכמה בעיות בוערות: כלכלה, חינוך, בעיות דת ומדינה, ועוד, אולם דומה שחלק ניכר מן הבעיות הנוספות הן במידה רבה פועל יוצא, או לפחות מושפעות מאוד מן הבעיה הראשונה. יש הרבה מה לשפר בכלכלת ישראל, אולם אין חולק על כך שהסיבה העיקרית למפולת הנוכחית היא הטרור. יש לטרור השפעה שלילית מאוד גם על מערכות נוספות כגון: תיירות, עסקים בינ"ל, פשיעה, סמים, משק המים וזיהום מי התהום, אבדן ימי עבודה, מילואים, וכדומה. הטרור הוא הרבה יותר מבעיה בטחונית. חיסולו ישפר את המצב הכלכלי, את המצב בתחומים רבים נוספים, ויאפשר לנו להתקדם אל עבר מימוש מטרותיו האסטרטגיות של המחנה הלאומי.

כיצד אמורה תוכנית מדינית לפתור את בעיית הטרור?

"לא די להלחם בטרור" - הסבירו דוברי השמאל - "יש להלחם במוטיבציה שלו, לייבש את הביצה שעליה הוא מתפתח", והם צדקו בהחלט. תוכנית מדינית טובה אמורה ליטול את המוטיבציה של הערבים להלחם בנו.

א-4   המוטיבציה לטרור - תקווה ולא ייאוש!

מהי המוטיבציה של הערבים להלחם בנו? השמאל טוען שהמוטיבציה שלהם היא הייאוש. "אין להם מה להפסיד ולכן הם מתאבדים". איש לא ניסה להתמודד עם הטיעון הזה ברצינות. קיבלנו כמובן מאליו את הנחות היסוד של השמאל, ולפיהן הייאוש הערבי נובע מחוסר בהגדרה עצמית לאומית, וממצוקה כלכלית. מתן הגדרה עצמית לערבים ושיפור תנאיהם הכלכליים יעורר בהם תקווה, יחסל את יאושם, ורצונם להלחם ידעך.

אלא שהטיעון הזה אינו עומד בשום מבחן עובדתי. קודם להסכמי אוסלו לא היו מחבלים מתאבדים. דווקא ההסכמים, הויתורים המפליגים והתקוות שייצרו, הם שהביאו בעקבותיהם את תופעת ההתאבדות.

לערבים בישראל מעולם לא היתה הגדרה עצמית נפרדת. אין, ולא היה, עם פלשתיני, ולא היתה מעולם מדינה פלשתינית. אין כל הבדל תרבותי בין ערבי בשכם לערבי בדמשק או בבגדד - לא בשפה, לא בדת, ולא במנהגים. לערבים בארץ ישראל מעולם לא היתה שאיפה עצמאית לאומית עד לבואה של הציונות, וגם אחרי שזו באה, הצטמצמה השאיפה הלאומית הערבית אך ורק לטריטוריה שבה ישבו היהודים. התנועה הלאומית הערבית לא מיקדה את שאיפותיה בארץ ישראל, אלא במדינת ישראל. רק החלקים שהיהודים ניסו להיאחז בהם עניינו את הערבים. מלחמת העצמאות לא פרצה סביב שאלת יהודה ושומרון, לא סביב שאלת ירושלים, וכמובן שלא סביב שאלת זכות השיבה - את כל אלה הותירה החלטת החלוקה של האו"ם בידי הערבים. את מלחמת העצמאות יזמו ראשי התנועה הלאומית הערבית בישראל3 אך ורק כדי למנוע מן היהודים להקים לעצמם מדינה על כברת ארץ קטנה בהרבה מגבולות הקו הירוק. למותר לציין שבכברת ארץ זו שהאו"ם הועיד ליהודים היו ערבים מיעוט קטן בלבד.

לערבים בארץ מעולם היו תביעות לאומיות על יהודה שומרון ועזה כל עוד החזיקו בהם הלגיון הירדני והמצרים. כאשר אש"ף הוקם, לפני מלחמת ששת הימים, הוא מיקד את כל שאיפותיו הלאומיות בתוך גבולות הקו הירוק - בכברת הארץ בה נאחזו היהודים לאחר מלחמת העצמאות. וראה זה פלא: לאחר מלחמת ששת הימים, עם שחרור מרחבי יש"ע וירושלים בידי כוחות צה"ל, התהפכו היוצרות. עכשיו המולדת הפלשתינית הגזולה אינה שפלת החוף אלא רק גב ההר, לכאורה.4 למה? ככה! כי שם מחזיקים כרגע היהודים.

רואים אנו, אם כן, שאין לערבים מוטיבציה לאומית חיובית. אין להם רצון לשוב למולדת כלשהי ולממש את הלאומיות ה"פלשתינית" המדומה. ברגע שצבא ערבי, ויהא זה צבא ירדני, עירקי, סורי או מצרי, מחזיק בשטח כלשהו של ארץ ישראל - נעלמת לה הלאומיות הפלשתינית כלא היתה. המוטיבציה של ערביי ארץ ישראל היא שלילית - הם פשוט רוצים שאנו היהודים לא נהיה פה.

מסתבר ששר החוץ האנגלי בווין, שדבריו משנת 1947, מצוטטים בראשית מאמר זה, ידע מה הוא אומר. אגב, בווין לא נחשד מעולם באהבת יתר ליהודים.

קשה לאוזן המערבית לשמוע צלילים הרסניים כאלה, אולם זו המציאות, ולצורך הדיון הנוכחי די לנו בהוכחת הקביעה הזו.5

אם המוטיבציה הערבית היא שלילית, אזי אין האלימות הערבית נובעת מייאוש כי אם להפך - מתקווה. אין הערבים מיואשים ממה שלא קיבלו (שהרי הכל היה בעבר בידיהם), הם מלאי תקווה ממה שנראה להם כחלומם ההולך ומתממש לחסל את מה שהיהודים קיבלו - לחסל את האחיזה היהודית בארץ ישראל.

ניתן לראות כי ככל שהיהודים ויתרו יותר על שאיפותיהם הלאומיות בארץ ישראל, כן גברה הרצחנות הערבית והמוטיבציה שלהם להלחם. מעולם לא נתקלנו בתופעת ההתאבדות בעבר, עד לרגע שבו הכרנו ב"עם הפלשתיני", בשאיפותיו הלגיטימיות, בזכותו להקים מדינה בארץ ישראל, ואף סייענו לו ככל יכולתנו לממש את החלום הזה. טיפוח תקוות הערבים הוא שהוליד את האלימות הערבית, וגדיעתה היא שתביא רגיעה.6


3   מדובר בעיקר בחג' אמין אל חוסייני ששב מגלותו בגרמניה, שם הקים פלוגות אס אס מוסלמיות, השתלם במחנות הריכוז, וסייע ברצח היהודים. חוסיני (הדוד של...) תכנן ליישם את השיטה לאחר נצחונו בארץ ישראל, והתכוון להקים תאי גזים ליהודי הארץ בעמק דותן שבשומרון.

4    בכל המפות הרשמיות ובכל סמלי הרשות הפלשתינית מסומנת פלשתין על כל שטחי מדינת ישראל, כולל תל אביב.

5   שאיפתם הבסיסית של עמים יצרניים היא להיטיב עם העולם ולהוסיף לו אוצרות גשמיים ורוחניים. לא זה המקום להעמיק בטבעה של התרבות האסלאמית, אולם הקורא מוזמן לנסות ולאתר ולו המצאה טכנולוגית אחת, יצירה מוסיקלית ראויה לשמה, או כל תרומה גשמית או רוחנית אחרת שתרמה תרבות זו לעולם בחמש מאות השנים האחרונות. "הערבי אינו בן המדבר אלא אביו מולידו" (הנציב הבריטי הראשון...). קללת ישמעאל "פרא אדם - ידו בכל" מתבטאת היטב בתרבות זו, ומי שאיננו מתעלם מן המציאות אינו מופתע כלל ועיקר למצוא חברה מנוונת שכל ההינע שלה הוא שלילי.

6    אנו מגדירים את המצב הרצוי כרגיעה ולא כשלום. הסיבה לכך היא שאת העוינות הבסיסית של הערבים כלפינו לא ניתן לבער בשל תרבותם האיסלאמית. גם המונח 'שלום' על פי התפיסה היהודית הוא הרבה יותר מאי-לוחמה, ומוטב לנו להגדיר כרגע את מטרת התוכנית בצורה אמיתית. השלום האמיתי יבוא כשיכיר העולם בבוראו, בתפקידו המיוחד של עמו הנבחר, ובארצו המקודשת.

ב   התוכנית המדינית

ב-1   עקרונות התוכנית

עקרונות התוכנית הן שלושה:

רלוונטיות. פתרון הבעיה הכואבת עכשיו - בעיית הטרור. התכנית המדינית אינה מתווה לחזיונות שווא של שלום מצד אחד, גם אינה אמורה להגשים עכשיו את כל חזון הנביאים מצד שני.

ישימות. יכולת פשוטה לממש התוכנית באופן חד צדדי ללא צורך בשיתוף פעולה של גורמים זרים.

הבנה כי את הטרור מניעה התקווה (כפי שהוסבר).

  ב-2   החלת הריבונות הישראלית ביש"ע והתיישבות מואצת

36 שנה חלפו מאז שחררנו את לב הארץ במלחמת ששת הימים. בכל יום שחלף מאז בלי שהחלנו את ריבונותה של ישראל על כל מרחבי יש"ע ומבלי שמיקדנו את מרב מאמצי הפיתוח וההתיישבות בחבלי ארץ אלה עוררנו באויבינו את התקווה. בכל פעם שהקפאנו את מאמצי ההתיישבות של המתנחלים, עוררנו את הרצחנות הערבית. בכל פעם שהורדנו ישובים ופינינו התנחלויות - הגברנו את מרחץ הדמים.7 "הנה, הנה, מתרופפת אחיזת היהודים בארצם - יש טעם להלחם בהם", חשים הערבים.

התוכנית המדינית האלטרנטיבית של המחנה הלאומי צריכה להתבסס לא על חיסול הייאוש הערבי, אלא על חיסול התקווה הערבית. אם תקוותם היא לגרשנו, חיסול תקוותם יבוא כאשר נבהיר כי אנו נאחזים לעד בכל חלקי ארץ ישראל. חיסול התקווה הערבית, יחסל בהתאמה את הטרור הערבי.


7   בחינה פשוטה של גרף הטרור לאורך שנות קיום המדינה מוליך למסקנה חד משמעית - בזמן שישראל אינה מגלה סימני התקפלות רמת הטרור נמוכה בהרבה. מספר נפגעי הטרור מאז הסכמי אוסלו עולה בהרבה על כל הנפגעים מאז הקמת המדינה ועד לחתימה הנואלת. דוגמה מזעזעת לטיפוח התקווה ועידוד הטרור ניתנה לנו לאחרונה עם החרבת ביתו של נתנאל עוזרי הי"ד בגבעה 26 שליד חברון. עוזרי, שנאחז בשטח על אף ההתנכלויות הערביות, נרצח בביתו בשעת סעודת ליל השבת. מדינת ישראל השלימה את משימת הרוצחים וללא צו משפטי עלו דחפורים, החריבו את המקום, וגירשו את האלמנה לבנת עוזרי וילדיה מן המקום. 

ב-3  זו האמונה היהודית.

שוב ושוב מדגישה תורת ישראל את בעלות עם ישראל על ארצו.

נאמנותנו לארצנו נשענת על האמונה היהודית והתרבות בת אלפי שנים שצמחה על ברכיה. חזרנו לארצנו והקמנו את המדינה בזכות הנאמנות הזו בכל שנות גלותנו הארוכה. אנו מצווים לרשת את הארץ, לא לעזבה ביד עם זר או להשאירה שוממה.

ב-4  זו חוקת הליכוד!

למרבה הפלא בסיס התוכנית הזו מנוסח בצורה ברורה וחד משמעית בחוקתו הרשמית של הליכוד - מפלגת השלטון של המחנה הלאומי:

"שמירת זכותו של העם היהודי על ארץ-ישראל כזכות נצחית שאינה ניתנת לערעור, התמדה ביישובם ובפיתוחם של כל חלקי ארץ-ישראל והחלת ריבונות המדינה עליהם".

חוקת הליכוד: פרק ב' המטרות

מטרת הליכוד הזו, המנוסחת בצורה ברורה כל כך, נראתה עד היום מנותקת לחלוטין מן המציאות. איש לא ניסה ברצינות להציבה כבסיס לתוכנית מדינית. כיצד ניתן לדבר כיום על החלת הריבונות הישראלית ביש"ע? כיצד נתמודד עם הלחץ הבינלאומי? מה נעשה עם הערבים? האם ניתן להם להצביע לכנסת? ובכלל, ה"הגיון" אומר שהטרור רק יחריף אם נעשה צעד יוצא דופן כזה. החנקה נוספת של כל דיבור בכוון זה באה דווקא מן הכוון ההפוך - מחסידי הטרנספר, המתנגדים לכל פתרון הנראה כמנציח את המצאותם של הערבים בארץ ישראל.

ב-5  זה המשפט הבין-לאומי

מאז גלו ישראל מארצם, לא  הוקמה מעולם מדינה אחרת בשטחי יש"ע. צה"ל לא כבש בשומרון ויהודה שטחים של המדינה הירדנית, אלא שטחים שהוחזקו בידי ממלכת ירדן. ירדן עצמה חזרה והדגישה זאת עשרות שנים מאוחר יותר.

המנדט הבריטי בארץ ישראל ניתן לו מחבר העמים בכדי להקים בית לאומי לעם היהודי בכל שטחי ארץ ישראל - משני עברי הירדן. עד היום מהווה החלטה זו את הבסיס החוקתי למעמדה של ארץ ישראל מבחינת המשפט הבין לאומי. ישראל - לא רצתה בזאת - יכלה לדחות על הסף - ובקלות רבה, את כל טענות ה"כיבוש" של הערבים ביש"ע.   

ב-6  אין ברירה אחרת

אכן, עם כל השאלות הללו צריך וניתן להתמודד, כפי שנראה בקצרה בהמשך. אולם לפני שניגש לפתרון השאלות המתעוררות כתוצאה מרעיון החלת הריבונות ביש"ע עלינו להבין שאין לנו ברירה אחרת. לכתחילה מוטב היה כמובן אילו עם ישראל היה שב לארצו ומחיל מיד את ריבונותו על כל המרחבים שבידיו, מתוך בחירה, בשל תחושת החובה ההיסטורית להגשמת יעדיו הלאומיים ועל פי הצו האלוקי "לזרעך נתתי את הארץ הזו". אולם צחוק הגורל הוא שבדיעבד פשוט אין לנו ברירה אחרת. אי אפשר לברוח מהטרור. אם בורחים ממנו אל תוך הקו הירוק (ראה גדר ההפרדה...) הוא רודף אחרינו אל תוך הים. יש לרדוף אותו ולחסל את שורשי התקווה המניעים אותו. החלת הריבונות והתיישבות מואצת ביש"ע תשדר לערבים כי אין להם סיכוי לזרוק אותנו מכאן, תחסל את תקוותם ההרסנית ותרגיע את האזור כולו.

כבר כיום חזר וצה"ל וכבש את רוב חלקי יש"ע, לא מאהבת הארץ אלא מחוסר ברירה. הדינמיקה ההסטורית כיום היא שארץ ישראל פשוט נכפית על עם ישראל.

מסתבר שהמטרה האסטרטגית של המחנה הלאומי (כפי שהגדרנו אותה) כל כך מציאותית (תואמת את האמת) עד שהיא מגשימה את עצמה גם בלעדינו, למרות שעשינו עד היום הכל כדי להכשילה. ככל שנקדים ונשלים עם האמת שלנו, ככל שנפעל להוציאה במהירות מן הכח אל הפועל, כך נחסוך שפך דמים מיותר.

ג   בעיות לכאורה שמעלה התוכנית ופתרונן

איך נתמודד עם השאלות הנלוות? מה נעשה עם הערבים? עם הלחץ האמריקני והבין לאומי? מה נעשה עם יגבר הטרור?

ראשית חכמה עלינו להפנים כי נדרשת מאתנו הקרבה למען ארצנו הטובה. כל הפתרונות שיפורטו בסעיף זה לא יעזרו ללא נכונות להקרבה.

ג-1   הטרור

הטרור, כזכור, הוא הבעיה שהתוכנית באה לפתור, וכך אכן יהיה אם תיושם התוכנית במלואה. למרות זאת יתכן כי הטרור יגבר למשך תקופה קצרה עם תחילת הביצוע. כמו בכל טיפול רפואי - בהתחלה זה כואב קצת יותר, אולם יהיו אלו דמדומי האלימות הערבית. כיוון שהמוטיבציה המניעה את הטרור טופלה, לא יהיה לו יותר ממה לינוק והוא יעלם. בתקופה הקצרה שבה עדיין נתמודד עם הטרור הערבי יונחו כוחות צה"ל להגיב בנחישות רבה. באיזורים מהם יצא הטרור יוכשר השטח להתיישבות עברית, על פי תקדים קיבוצי השומר הצעיר וההתיישבות העובדת.8 צפוי כי ברגע שהערבים יבינו שהיהודים נשארים בארץ לעולם וכל לחימה בהם סופה גירוש הפורעים וסביבתם התומכת - יעלם הטרור כלא היה.


8    כמובן שבמקביל יש צורך לטפל באקטיביזם השיפוטי של בג"ץ. עניין זה יכול לבוא על פתרונו באופן זמני על ידי הכרזת מצב חירום, אולם כל נושא הבג"ץ מחייב תכנית נפרדת  והוא אינו עניינו של מאמר זה.

ג-2   הלחץ הבינלאומי

שאלה מטרידה היא הפחד מפני הלחץ האמריקני והבינלאומי שוודאי יבוא בעקבות היוזמה הזו. גורמי הלחץ העיקריים המוזכרים הם: לחץ מדיני, לחץ כלכלי, ויש טוענים אף צבאי.

ג-2.א   הלחץ המדיני

ללחץ מדיני דוגמת גינויים במוסדות האו"ם החזרת שגרירים וכדומה, הורגלנו זה מכבר. זה לא נעים לעוסקים ביחסי החוץ אבל זה גם לא כל כך נורא. על ישראל לבדוק את כדאיות חברותה והשתתפותה במימון ארגונים שונים אשר כל שהיא מקבלת מהם הוא בעיקר קיתונות של שופכין. כך או אחרת - ברור שהנהגה ישראלית נחרצת שהאינטרס הלאומי הוא העומד נגד עיניה, מסוגלת לעמוד בלחצים מסוג זה כפי שהוכח לא פעם בעבר. הניסיון המצטבר מורה כי בדיעבד, לאחר מסכת הגינויים הבלתי נמנעת, העולם המערבי מודה לנו כשאנו מכריעים את הערבים (ראה מקרה הכור העירקי). הסכסוך המזרח תיכוני יצא מכלל ההיקף הרצוי לשמירת מעורבותן של מדינות המערב באזור, והוא מאיים כיום גם עליהן וגם על המשטרים בארצות ערב. צפוי עם כן שישראל חזקה אשר תהווה גורם הממתן את הלאומנות הערבית תזכה בטווח הארוך לשיתוף פעולה שקט ולהערכה רבה.

הלחץ הכלכלי, אם יבוא, יהיה בשלושה מישורים: 1 - ביטול הסיוע האמריקני, 2 - חרם כלכלי מצד מדינות אירופה ומדינות אחרות, 3 - התערבות צבאית בינלאומית

ג-2.ב   ה"סיוע" האמריקני

ישראל צריכה היתה כבר מזמן ליזום את ביטול ה"סיוע" האמריקני, וזאת מסיבות כלכליות ובטחוניות כאחד. מדובר בכאחוז אחד מהתל"ג לצורך "סיוע" אזרחי, ובכאחוז וחצי לצורך "סיוע" צבאי. ארה"ב אינה מסייעת צבאית רק לישראל. על כל 6 דולרים של סיוע צבאי המגיע למזה"ת, דולר אחד מגיע לישראל. השאר מגיע לסעודיה, מצרים, ירדן ומדינות נוספות באזור. האויב המסוכן ביותר לישראל כיום הוא הצבא המצרי, בעיקר בזכות הנשק האמריקני המודרני בו הוא מצויד. הסורים, שאינם מקבלים סיוע אמריקני - אינם מאיימים כיום (עם צבאם המיושן) באופן אסטרטגי על מדינת ישראל. למען בטחון ישראל צריכה המדינה לדרוש באופן פומבי הפסקת כל סיוע צבאי למדינות המזרח התיכון. משלם המיסים האמריקני יאהב זאת, תעשיית הנשק האמריקנית פחות.

על החלק האזרחי שנותר מן ה"סיוע" האמריקני (כאחוז מהתל"ג) עלינו לוותר, ואנו מסוגלים לכך. לא קיבלנו אותו לפני מלחמת ששת הימים,9 ואיננו זקוקים לו עתה.


9    מעניין לראות כיצד עקומת הסיוע עולה ככל שישראל החזיקה יותר שטחים והיתה משום כך נכס אסטרטגי גדול יותר לארה"ב. עד מלחמת ששת הימים לא קיבלנו אגורה. מששת הימים עד מסירת סיני למצרים הלך הסיוע וגדל. מאז הפינוי הולך הסיוע ומצטמצם. הסיוע הוא פועל יוצא של האינטרס האמריקני ולא של המדיניות הישראלית או של כל מדינה מסתייעת אחרת.

ג-2.ג   חרם כלכלי אירופי

חרם כלכלי הוא בעיה קשה. לכאורה, ביטול המסחר עם ישראל יחנוק את המשק הישראלי. התשובה לאיום הזה איננה חד משמעית. יתכן בהחלט שיהיו מדינות שיקראו להחרמת המסחר עם ישראל. צפוי שאכן תהיה פגיעה כלכלית מכיוון זה. אולם כוחות כלכליים תמיד היו חזקים מכוחות מדיניים. בלגיה קוראת זה מכבר להחרמת המסחר עם ישראל. צרפת לעומתה נמנעה מכל קריאה להחרמה של ישראל על ידי השוק האירופי המשותף. מה ההבדל בין השתיים? האם הצרפתים אוהבים אותנו יותר? מובן שלא. הם פשוט מוכרים לנו הרבה יותר. הישראלים אוהבים מאוד לנסוע ב'רנו', ב'פז'ו', וב'סיטרואן', והצרפתים לא יוותרו על שוק רציני כזה. לעומת הצרפתים, הקף המסחר עם בלגיה זניח (השוקולד הבלגי מוצלח, אבל גם של 'עלית' לא רע...) ולכן לא אכפת להם להכריז הכרזות. ישראל מייבאת מן השוק האירופי פי שלוש ממה שהיא מייצאת אליו. יתכן ומבחינה כלכלית טהורה עדיף לישראל לבטל ביוזמתה את ההסכם עם השוק האירופי המשותף. יחסים כלכליים טובים אסור להם שיהיו תלויים כל הזמן כחרב פיפיות פוליטית.

אם כן, צפוי שאם יהיה חרם הוא יהיה בעיקר הצהרתי. ישראל אינה מדינה חסרת משקל כלכלי. התוצר הלאומי הישראלי עולה על זה של כל המדינות המקיפות אותה גם יחד, ובמקום שיש מוצר ויש קונה - יהיה בצורה זו או אחרת גם מסחר. נכון לעכשיו הפגיעה הכלכלית היא פועל יוצא של הטרור, ופתרון הבעיה הזו יעורר בסופו של דבר גם את הכלכלה. העולם נוטה לרדת מעץ ההכרזות במהירות ולהסתדר עם החזקים. אם נהיה חזקים, צפוי שכלל זה יתקיים גם במקרה הישראלי.

ג-2.ד התערבות צבאית בינלאומית

ומה נעשה מול קואליציה צבאית בחסות האו"מ שתחל לצעוד לעברנו כדי להציל את ה"פלשתינים"?

ראוי לזכור כי קואליציה בינלאומית חייבת לשתף פעולה עם האמריקנים. הקונגרס האמריקני כיום - ציוני הרבה יותר מכנסת ישראל שבירושלים ונאומיו של טום דיליי (מנהיג הרוב הרפובליקני) מותירים בצל את ראשי המפד"ל והאיחוד הלאומי.

מנהיגים רפובליקנים מרכזיים חיוו דעתם אף בעד הטרנספר, לא כל שכן שתוכנית זו תזכה לאהדה רבה אילו תוסבר בשום שכל. הדבר האחרון שארה"ב מעוניינת בו הוא לדחוף את ישראל למלחמה טוטאלית על עצם קיומה. על ישראל להסביר כי הכרעת מלחמת אוסלו היא הכרח קיומי.

אולם גם אם נתעלם מן המציאות הפוליטית בארה"ב. כל המשווה את המציאות הישראלית לזו של לעירק או קוסובו אינו מבין דבר וחצי דבר ביחסים בינלאומיים. מדוע תוקפת ארה"ב את עירק ולא את אירן, הקרובה הרבה יותר להשגת נשק גרעיני? מדוע אין ארה"ב תוקפת את צפון קוראה המחזיקה כבר בנשק גרעיני ומאיימת על יציבות העולם כולו? האם משום שאיראן וצפון קוריאה מנהלות מדיניות מוסרית יותר מן העירקים? מובן שלא. עיראק נבחרה כיעד, משום שמתוך מבחר המדינות המרכיבות את "ציר הרשע" (כהגדרת בוש), עיראק היתה המטרה הקלה ביותר ומנהיגה שיחק לידי האמריקנים. שום מדינה מערבית לא תעז לצאת ברצינות להרפתקה צבאית מול מדינה בעלת יכולות צבאיות קונבנציונאליות ובלתי קונבנציונאליות כישראל. החשש מפני מסע צלב נגדנו מופרך לחלוטין, וגם מי שמתעקש להשמיע אותו צריך לענות לשאלה מהי האלטרנטיבה. הרי את המוטיבציה של הערבים להשמידנו לא חיסלנו באמצעות ויתורים, והאנטישמיות האירופית רק גוברת ככל שאנו מוותרים יותר. מטרת המאמץ של הערבים לנטרל את ישראל מחימושה הגרעיני ולהעמידו תחת פיקוח בינ"ל היא ברורה. דווקא ישראל ללא הרתעה צבאית, ללא המאחזים האסטרטגיים ביש"ע - ישראל המוסיפה ללכת בנתיב הוויתורים היא זו הפותחת את שעריה להתערבות כוחות בינלאומיים (שיבואו כמובן להשכין שלום עם ה"פלשתינים"). דווקא תהליך זה (שאנו נמצאים בעיצומו!) יביא באורח בלתי נמנע טבח של יהודים בידי ערבים, שיבוצע תוך העלמת עין מערבית, כפי שקרה אין ספור פעמים בעבר.10 דווקא החושש מפני התערבות בינלאומית צריך אם כן לדבוק בתוכנית המוצעת.


10 המערב בעל תרבות החמלה הנוצרית ידע תמיד לשמש סדן (סביל) לסכין הקצבים שהונחתה על היהודי. פעם היו אלו בעלות הברית (האמריקאים והבריטים) שנמנעו מלהפציץ את כבשני אושוויץ, ופעם היו אלה השוטרים הבריטים שסירבו להתערב ואף הצטרפו באופן פעיל לטבח היהודים בחברון (1929) או בשוק הסיטוני של ירושלים (1947). מרגע שתפקיד ישראל את גורלה בידי הנצרות המודרנית - אחת דתה להישמד.

ד   מעמדם של הערבים ביש"ע

נותרנו עם השאלה הקשה ביותר - מה נעשה בערבים

השמאל נהג לחנוק בשאלה זו כל יוזמה להחלת הריבונות הישראלית ביש"ע. "אי אפשר להחיל ריבונות בלי לתת אזרחות", אמרו צדקני השמאל. "אתם רוצים לאבד את הרוב היהודי בכנסת?!"

ד-1   יש זכויות אדם ללא זכויות אזרח

מדהים לראות כיצד מצליח השמאל, האוחז בתודעה הישראלית, ליצור מוסכמות שאין להן כל בסיס. מיליוני בני אדם חיים במדינות דמוקרטיות וחופשיות ללא זכות אזרחות המדינה וללא אפשרות הצבעה. כמיליון ישראלים לשעבר היגרו מאז הקמת המדינה לארה"ב ולמדינות מערביות אחרות. רבים מהם אינם אזרחי ארה"ב והם שוהים שם בזכות ה "גרין קארד". לכולם זכויות אדם מלאות. איש לא יפגע בגופם, ברכושם או בכבודם. אולם אין הם יכולים לבחור בבחירות בארה"ב, ואיש אינו רואה בכך בעיה מוסרית או דמוקרטית. יש להבדיל בין זכויות אדם לזכויות אזרח. זכויות אדם ניתנו לכל אדם שנברא בצלם אלוקים ואיננו יכולים ליטלן ממנו (אלא אם ויתר בעצמו על צלם אנוש). זכויות אזרח לא מגיעות לכל אחד, ובוודאי שאיננו מחויבים לתתן למבקשי ארצנו.

ישנן דוגמאות רבות נוספות למעמד דומה במדינות דמוקרטיות. מליוני טורקים חיים בגרמניה שנים רבות ללא זכות הצבעה. אם אינך שויצרי מלידה - לעולם לא תוכל לקבל אזרחות שויצרית, ואם לא נולדת בארה"ב לעולם לא תוכל להיות נשיא על אף שאתה אזרח אמריקני כשר למהדרין...

גם ישראל כבר הראתה כי מדינה חופשית ודמוקרטית יכולה להחליט כרצונה למי לתת אזרחות מלאה, למי חלקית, ואת מי להותיר ללא אזרחות כלל. ערביי מזרח העיר נושאים תעודת זהות כחולה אך אינם רשאים לבחור לכנסת.

אזרחות היא כלי לשיקול המדינה - זכויות אדם הם דבר שונה.

ד-2   את הזכות למדינת לאום יש "להרוויח" ביושר

זכות ההגדרה העצמית במסגרת מדינת הלאום הוכרה לאחר מלחמת העולם הראשונה כהמשך לרעיונות שהלכו והתפתחו מאמצע המאה ה19. המנצחות במלחמה ההיא ניסו לתת לכל שבט נידח מדינה משלו, וכך נוצרו, לצד מדינות בעלות תרבות לאומית מפותחת, מדינות שאין לתרבותן ולא כלום עם מדינת הלאום המודרנית. השבטים באפריקה הפכו פתאום מדינות, ופראי מדבריות ערב קיבלו מעמד של מדינה (על פי גחמותיהם של משרטטי המפות הצרפתים והאנגלים). מובן שפעולה זו ערערה סדרי חיים שבטיים קודמים והביאה רק סבל ושפיכות דמים.

הזכות להיות אזרח במדינת לאום איננה זכות פרטית, היא חלק משאלה קיבוצית. האם לקבוצה מסוימת מגיעה הגדרה עצמית במסגרת מדינת הלאום? לשם כך צריכה הקבוצה לענות להגדרה של לאום, ולא כל שבט מקרי הוא כזה. גם אם היא עונה להגדרה הזו צריכה הקבוצה האמורה לענות לקריטריונים תרבותיים מינימאליים. המדינות הארופיות התפתחו לאחר תרבות של אלפי שנות ערי מדינה ושבטים נודדים.

בקיצור, מדינת לאום זו זכות שיש ל"הרוויח" ביושר. אנו בוודאי איננו חייבים אותה לערביי הארץ, והמגוחך הוא שהם באמת לא רוצים אותה. אין לערבים בארץ ולא בשום מדינה ערבית אחרת צורך במדינה, או רצון ללכת ולבחור. תרבותם אינה שייכת כלל לכל העניין הזה. המצרים, הסורים והירדנים מזהים עצמם כערבים, והחלוקות המדיניות שם למעלה נתפסות בעיני ההמון כמשחקי השלטון של הראיסים ותו לא.

ד-3   מעמד השוהה החוקי

כיצד, אם כן, יוגדרו הערבים ביש"ע לאחר החלת הריבונות?

"עבורי - תעודת הזהות הכחולה אינה תעודת זהות כי אם תעודת שהות". במילים אלה הגדיר חבר הכנסת עזמי בישארה את יחסו לאזרחותו הישראלית. אנו בחרנו לאמץ הגדרה זו. ההגדרה המוצעת לערבים בישראל היא "שוהה חוקי" - מעמד דומה (אך לא זהה) לזה של אוחזי ה"גרין קארד" בארה"ב. לערביי יש"ע תונפק תעודת שוהה חוקי, ואם יוכיחו נאמנות למדינה היהודית המארחת ויקבלו את ריבונות היהודים על ארצם, יוכלו להמשיך ולנהל את ענייניהם הפרטיים מבלי שאיש יפגע בזכויות האדם שלהם. הם יוכלו להתפרנס בכבוד, לבנות את בתיהם, לגדל ולחנך את ילדיהם על פי דרכם באזורי מגוריהם הנוכחיים. לא תהיה להם זכות פוליטית לבחירה לכנסת או זכויות לאומיות אחרות. יציאה מאזורי מגוריהם הנוכחיים (אזורים שהוגדרו היטב בהסכמי אוסלו) תצריך אישור מיוחד ומי שיפר אותו יסכן את מעמד השוהה החוקי. הם ישלמו את כל מסי המדינה למעט ביטוח לאומי. אם יחפצו - יוכלו להקים לעצמם ביטוח לאומי במסגרת קהילותיהם.

  את זכות ההגדרה העצמית יהיה עליהם לחפש במדינות ערב.

במקביל לכך תעודד מדינת ישראל את הגירת הערבים לארצותיהם ותסייע ככול יכולתה לכל ערבי המעוניין בכך, להשתקע מעבר לים.

יבוצע מפקד כללי לאיתור אלה אשר הסתננו ללא היתר והם יוחזרו לארצות מוצאם.

יאכף חוק הביגמיה הקיים - מפיריו וצאצאיהם לא יזכו בתעודת שהות.

קרקעות שנתפסו שלא כחוק יוחזרו לרשות המדינה, בתים בלתי חוקיים יהרסו או יוחרמו לצורכי ציבור.

ד-4   למה לא טרנספר

נזכור איזו בעיה התוכנית באה לפתור. אין היא באה לפתור את הבעיה האסטרטגית (כלומר הצורך לבנות מדינה יהודית) אלא את הבעיה הטקטית - הטרור. את זאת היא אכן עושה, תוך שהיא מקדמת אותנו אל עבר היעד האסטרטגי. יצדק מי שיטען כי לטווח ארוך הישארותם של הערבים בארץ (משני עברי הקו הירוק) תחסל את זהותה היהודית של המדינה בשל הריבוי הטבעי, גם ללא זכות בחירה. אולם לא זו הבעיה הטקטית הבוערת כרגע, והטרנספר, בהיותו בלתי ישים שלא בזמן מלחמה כוללת, לא יכול לפתור מיידית את הטרור. אנו מתמקדים בתוכנית המדינית המוצעת בפתרון טקטי ישים המקדם אותנו אל עבר היעדים האסטרטגיים המשותפים לנו ולחסידי הטרנספר, אולם בשונה מן ה"טרנספריסטים" איננו זועקים "רק משיח" אלא מתחילים לפעול במציאות הנתונה על מנת להביאו. אמנם הערבים נשארים בינתיים כאן, אך הארץ עוברת לידינו. אין כאן סתימת גולל על האפשרות להחזיר את הערבים לארצותיהם אלא פתרון מעשי לבעיה הבוערת עכשיו.

הטרנספר צודק, וכפי הנראה ההיסטוריה עוד תאלצנו להגשימו, בין אם נרצה ובין אם לאו. שום מדינה בעולם אינה יכולה לשכן בקרבה אוכלוסיה אשר באופן היסודי ביותר חפצה בהשמדתה. התוכנית המוצעת לא זו בלבד שהיא משמשת פתרון ישים לבעיה הדחופה והכואבת ביותר כרגע לחברה הישראלית, היא גם מכשירה את הקרקע לשלבים שבהם ארץ ישראל לא רק תאמץ אותנו אל קרבה בעל כרחנו, אלא גם תקיא את אויבינו בעל כרחם.

ה   סיכום

שורש כל הפתרונות נובע מהשקפת עולם. פתרונות כגון גדר ההפרדה או מדינה פלשתינית אינם נובעים מהרצון לשמור על הבטחון אלא בראש וראשונה מהשאיפה הבסיסית של השמאל להפטר מ"השטחים" ומההתנחלויות. בפועל, כל הדרכים שזו תשתיתם הרעיונית הביאו אך טרור וזוועה, ודרדרו את ישראל אל חוסר יציבות פוליטית.

אנו מאמינים שעם ישראל שב לארצו לאחר גלותו הארוכה כדי לממש את משימתו ההסטורית. השלום אינו מוגדר אצלנו כמטרה אלא כפועל יוצא של הגשמת המטרות האמיתיות. נדגיש ביושר כי גם אם תוכניות השמאל אכן היו מובילות לרגיעה היינו מתנגדים להן, כיוון שהן סותרות את מטרתנו האסטרטגית. מסיבה זו יתנגד כמובן השמאל לתוכנית הזו - לא משום שהיא אינה פותרת את הבעיה אלא משום שהיא עומדת בסתירה למטרה האסטרטגית שלו.

אנו עומדים כיום מול מציאות שבה דרכנו - דרך הנאמנות לארץ ישראל ולערכי הנצח של עמנו - היא הדרך היחידה להשיג רגיעה ובטחון (ואולי אפילו שלום בעתיד). מימוש התוכנית ישחרר סכומי עתק המוקצים כיום למאבק בטרור במקום פתרון אמיתי של הבעיה. רק הסכום שיושקע בפתרון הנפל של גדר ההפרדה (יותר מכל הסיוע האמריקני) - די היה בו בכדי לחלץ את ישראל ממצב הביש הכלכלי בו היא נתונה כעת.

אם ידבוק הליכוד בערכי המחנה הלאומי, הוא עתיד להוסיף ולהנהיג את המדינה לאורך זמן.11 יש לליכוד השקפת עולם, ולקראת הלחצים הצפויים, הוא חייב להציג היום תוכנית אסטרטגית המבוססת על השקפת עולם זו. אין הוא יכול להמשיך ולהגרר אחרי השמאל. הגיע הזמן לעבור ליוזמה ולהכרעה. יש צורך בתוכנית שגם אם לא תזכה מיד להסכמה רחבה, היא זו שבסופו של דבר תתקבל ותנהיג. השמאל ידע לומר "שתי מדינות לשני עמים" לפני שלושים שנה, כשהדברים היו הרחק מחוץ לקונסנזוס. למחנה הלאומי ייקח הרבה פחות זמן להפוך את האמת שלו להסכמה לאומית רחבה - ובלבד שיעיז להנהיג.


11 הפיתוי להיכנע לעקרונות השמאל ולזכות באהדת התקשורת הכריע את כל מנהיגי הליכוד מאז בגין והסכם קמפ דיויד הראשון. תמיד נראה היה למנהיגי הליכוד כי יישור קו עם דרכו של השמאל תעביר את העם לצידם. בטווח הקצר אכן כך היו הדברים אולם משהתברר לציבור כי הליכוד הפך לחיקוי - חזר תמיד אל הדבר המקורי - אל השמאל.

*

 

לתגובות והערות:

חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד:

  09-7929046

טל'  

09-7920570

פקס  

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דואר אלקטרוני  

www.manhigut.org

אתר אינטרנט  

image004.jpg

 

מנהיגות יהודית   מרכז שטנר 7 , קומה 2, גבעת שאול ירושלים   טל. 1-800-200-613