29.05.2017
 

מה אתה

 

משה פייגלין

נכנסתי פעם לבית כנסת בארה"ב להתפלל מנחה.
שאל אותי הרב "מאיפה אתה?"
"מישראל כמובן" – עניתי לו.
"למה כמובן?" – שאל הרב
"כי אני יהודי" עניתי לו בלי משים...

אני לא מישראל כי אני דתי, גם לא כי אני ציוני. אני מישראל כמו שצרפתי מצרפת. אני מישראל כי אני פשוט יהודי.

"איך אתה כציוני-דתי מסוגל לפעול בליכוד" - שאל אותי פעם מאזין בערוץ שבע

"אינני ציוני וגם לא דתי", השבתי לו.

"אז מה אתה?" שאל המאזין.

"יהודי" - עניתי לו.

"טוב..."- אמר המאזין - "זה ברור – כולנו יהודים – אבל אתה הרי לא חילוני, וגם לא חרדי"?

"וודאי שלא" – עניתי

"נו – אז מה נישאר..."

"שאלה לי אליך" – שאלתי אותו – "דוד המלך היה ציוני? דתי? חילוני? או אולי חרדי? – מה הוא היה?"

למאזין נדמה היה שאני מתחמק. הוא לא היה מוכן לקבל צורת חשיבה שונה מזו לה הורגל. אני נראה כשומר מצוות, יש לי כיפה על הראש – אז בשבילו אני דתי ומה אני מבלבל לו במוח.

אך האמת היא שהמושג דתי הוא מושג שאול מתרבויות אחרות -הנוצרית בעיקר– והוא אינו מתאים כלל לתרבות היהודית. הראשון שעשה שימוש במושג הזה הוא המן הרשע: "ואת דתי המלך אינם עושים" אמר המן לאחשוורוש לצורך הצדקת ה'פיתרון הסופי' שלו. הנצרות שהפרידה את הדת מהחיים היא שיצרה את המושג דת במשמעותו המערבית המוכרת אצלנו. אך היהדות אינה דת. היהדות היא תרבות, היא עם, היא ארץ, היא תורת ישראל, היא מכלול חיים שלם שחלק חשוב בו הוא שמירת המצוות.

מי שנולד אל תוך המושגים דתיים חילוניים קשה לו לחשוב במושגים אחרים. אך אולי בכדי להבין זאת כדאי להפנות מבט אל תרבויות שאינן נסמכות על תרבות המערב (הנוצרית ביסודה). אצל עדות המזרח המושגים דתיים וחילוניים אינם כה חד משמעיים כמו אצל האשכנזים. יש המקיימים יותר, יש המקיימים פחות, לא תמיד ברור מי שם דתי ומי חילוני, ההגדרות הללו לא כל כך תופסות אצלם.

כשאשה מעדות המזרח אומרת לי "אצלי כשר" – אני אוכל. גם אם היא לא לבושה הכי צנוע.

אם היא אשכנזיה – אני בודק... האם היא דתית? האם חילונית? אצלה היהדות והמציאות הם כבר שני דברים נפרדים.

אז מה הם היהודים הללו - דתיים? או חילוניים? ואולי זה בעצם לא כל כך הוגן לשאול את השאלה הזו? אולי זה כמו לשאול אדם אם הוא חתול או תרנגול...

החברה הישראלית תיאלץ לצעוד לקראת תודעה חדשה/ישנה. מאתיים שנות חילון מחד, ו 2000 שנות הסתגרות מאחורי חומות הדת מאידך – יהיו חייבות להסתיים. המושגים האלה כבר לא שייכים במציאות ההולכת ונרקמת. הן הדת, והן החילוניות אינן רלוונטיות יותר. בתי הדין הרבניים חייבים להיות במשרד המשפטים מחד – ואסור שתופעה אוטואנטישמית כמו לפיד תהיה שם או בכל עמדת כח אחרת. הם לא צריכים להיות בתי דין רבניים – אלא בתי דין יהודיים. מי שיתעקש להיות דתי בתוך איזה משרד דתות, דתי מחוץ למציאות, דתי במובן החוץ היסטורי המוכר – יעלם בסופו של דבר. מי שיתעקש להיות חילוני ולאכוף את חוסר המשמעות, חוסר הרציונאליות, וחלומות ההתבוללות שלו על ההסטוריה הישראלית, ימצא עצמו חסר משמעות וייעלם גם הוא.

בכדי לשרוד – אנו חייבים להקים מדינה יהודית. ולשם כך עלינו לחזור ולהיות – פשוט יהודים.

או אז יגיע תור גאולת מושג הישראליות מסרוסו הנוכחי. כשאנחנו נהיה פשוט יהודים, טיבי יהיה פשוט ערבי. אז נוכל לחזור ולהיות בניו של ישראל – להיות באמת ישראלים.

 

מנהיגות יהודית   מרכז שטנר 7 , קומה 2, גבעת שאול ירושלים   טל. 1-800-200-613