בחטא המרגלים אנו רואים מה קרה לקהל בני ישראל כאשר הוא נהה אחרי אמירת המרגלים בגנות הארץ. בפתיחת הפרשה אומר ה' למשה "שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל". אומר לו הקב"ה למשה רבנו, שליחת המרגלים, לך היא נחוצה. אני אמרתי טובה הארץ אבל דעת בני האנוש דורשת ריגול מוקדם טרם הכניסה לארץ. ראה שהליכה בדרך זו סופה להזיק, שכן המציאות נקבעת על ידי הקב"ה, שקבע כי הארץ שייכת לעם ישראל ולא לעם אחר ממילא כל ניסיון להעמיד במבחן את הקביעה האלוקית המציאותית, דומה לניסיון לבחינת מעשה בראשית.

לפי הדברים הללו מובן מאוד סיומה הטרגי כל כך של פרשת המרגלים. הקב"ה מאפשר למשה לשלוח מרגלים בבחינת פשרה בין הקביעה האלוקית לטבע האנושי, הרגיל לווסת את פעולתו על ידי התנסות מוקדמת של קבוצת מרגלים קטנה, במקרה שלנו לפני הגעת בני ישראל כולם אל הארץ. אולם כאשר עניין הכניסה לארץ נעצר, על ידי אותה היגררות אחרי עצת המרגלים, הרי שיש כאן התנגדות לקביעה האלוקית, הדומה להתנגדות לחוקי הטבע במצב כזה, אין קיום, לכן מתבקשת תוצאתו של חטא המרגלים באובדנם של המרגלים ונדודיהם של בני ישראל במדבר ארבעים שנה עד להפנמת הקביעה במציאות, שאין לאומה אפשרות קיום מנותקת אל רק בהיותה מחוברת לארצה תוכל לעמוד באתגר המוצב בפניה על ידי בורא עולם.

בימינו הדברים חוזרים על עצמם בדמיון נורא, בכל פעם שהאוחזים ברסן השלטון מנסים, להתנתק מהקביעה האלוקית, בדבר החובה היהודית לרשת את ארץ ישראל, מתרגשים עלינו אסונות נוראים, כתוצאה מהעידוד ששואבים הקמים עלינו מהתנהגותנו. כאשר ההכרח לרשת את הארץ יופנם במחשבותינו, ירגישו בזה גם אויבינו וידעו, שאין תכלית לרצחנותם ובהמשך היא תגווע מעצמה ואם לא תיגדע.

לעיון במאמר פרשת שלח לך משנת תשס"ד - הרוח המנצחת:
content/view/751/109/