בפרשתנו מסופר על מותם של אהרון ומרים שניהם בראשותו של משה רבנו הנהיגו את עם בני ישראל בצאתו ממצרים ובלכתו במדבר ארבעים שנה. כמו משה גם הם אינם נכנסים לארץ ישראל. לקראת הכניסה לארץ מתחולל תהליך של החלפת משמרות בהנהגה, כאשר מנהיגות המתאימה לתקופת ירושת הארץ והנחלתה לשבטים, מחליפה את זו של דור המדבר. נוכל למצוא, כאן, קשיים קיומיים הנובעים מהחלפת המשמרות בהנהגה, היות שהמנהיגות הקודמת כבר פינתה את מקומה, בעוד זו החדשה עדין אינה מוכנה די הצורך לתפקידה.

מסופר בפרשה על מות מרים ומיד אחר כך "ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרון". מסביר רש"י את סמיכות זו, מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר, שליוותה אותם במסעיהם וממנה היו מימיהם, בזכות מרים. מרים הייתה חלק מהמנהיגות של בני ישראל במדבר וכמו שני אחיה משה ואהרון מתה לפני הכניסה לארץ ישראל. בתהליך חילופי ההנהגה לקראת הכניסה לארץ, אי אפשר לסמוך עוד על הנס של בארה של מרים לצורך אספקת מים, בהיות צורת חיים כזו מתאימה לתקופת המדבר, אבל אינה ראויה עוד, כאשר בני ישראל עוברים לחיות חיים רגילים בארץ ישראל.

רעיון זה יכול להילמד, מפרשנות זו של רש"י לסמיכות מות מרים לתלונת בני ישראל על מחסור במים.

 בעידן הנוכחי נוכל לראות, כיצד כאשר למנהיגות הדור אין רעיון מוביל או מסר אידיאי אותו ראוי להנחיל, היא אובדת עצות בהתנהלותה בעמה, בעולם ובמציאות כולה. כתוצאה ממשבר אידיאולוגי כזה מתגלגלת המנהיגות להתנהגות בלתי מוסרית, הן בהיבטים המובהקים של המנהיגות, שאינה יודעת לאן היא מובילה את עמה והן בהיבטים הפשוטים יותר כמו הכלכליים, שמירת הסדר, חינוך ועוד. העומד מן הצד ומסתכל בכל זה יוכל להגיע לייאוש, אבל מבט מתוך אמונת ישראל יוכל לסדר את המחשבות ולהבהיר את התמונה, עד לראיית חוף המבטחים המתקרב ככל, שהמציאות מתקלקלת. חוף המבטחים הזה יופיע, בדמותה של הנהגה אמונית, המאמינה בעמה ונושאת בקרבה תשובות לשאלות התקופה, מתוך הסתכלות יהודית אוטנטית.

לעיון במאמר לפרשת חקת משנת תשס"ד – החוקה וההנהגה
content/view/772/109/