הרואה ירושלים בחורבנה אומר "ציון היתה מדבר שממה" וקורע וכשרואה בית המקדש אומר " בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה" וקורע. (שו"ע או"ח תקס"א בשם הכפתור ופרח).

גזרות ותקנות רבות גזרו והתקינו חז"ל כדי לזכור את ירושלים והמקדש בסדרי חייו של אדם. בתשעה באב אסור לקרוא בתנ"ך או משנה ג"מ הלכות ואגדות משום שנא' "פקודי ה' משמחי לב" אלא קורא באיוב ובדברים הרעים שבירמיה.

וכן "נוהגים האשכנזים שלא להניח תפילין בת"ב שחרית ולא טלית. ובמנחה מניחים תפילין וציצית ומברכים עליהם. שו"ע או"ח תקנ"ה. וזאת עפ"י המדרש "בצע אמרתו" (זה הטלית) השליך משמים ארץ תפארת ישראל זו תפילין (מ"ב שם). אבל במנחה יניחו "שאז הציתו אש במקדש ותם עוונך במה ששפך הקב"ה חמתו בעצים ואבנים" (הגר"א).

לעניין רכישת טלית ותפילין בתשעת הימים מותר לקנותם. וטלית אם יש לו אחרת יתעטף בו אחרי ת"ב ואם אין לו אחרת מותר גם בתשעת הימים ויברך גם שהחיינו על הטלית. שהרי אפילו אבל מברך שהחיינו ומה שכתבו שלהיזהר מלומר שהחיינו כיוון שהזמן הוא של פורענות זה דווקה בעניין לא של מצוות כגון אכילת פרי חדש או מלבוש אבל במצווה לא יחמיץ המצווה (הגר"א) (וט"ז) ( שו"ע תקנ"א). וכן תפילין אם אין לו אחרות יניח בתשעת הימים חדשות מ"מ לעניין קנייתם וודאי שאין בעייה שהרי "כל שלצורך מצווה הכל שרי" שאינו לתענוג אלא לצורך מצווה (שו"ע תקנ"א רמ"א בשם הר"ן). "וצום החמישי" יתהפך ליום שמחה בבניין בית מקדשנו ותבנה ירושלים מחורבנה של צור בב"א.

נשמע רק בשרות טובות,

כל טוב,