מעניינת כאן האמירה של התורה שהתשובה אל ה' מופיעה לאו דווקא מתוך הצרות אלא גם מתוך הברכה הבאה על עם ישראל. נראה לי שיש להסביר את הדברים הללו, שהרהורי תשובה אל מקורות מחצבתנו אינם מוכרחים לבוא בעקבות צרות אלא יתכן שיבואו מתוך ברכה.

במצב רגיל אדם מהרהר במעשיו, כאשר הוא נקלע למצוקה. אבל יתכן גם שאדם יגיע למחשבות כאלה כאשר שופעת עליו ברכה שאין הוא מסוגל לעכלה ולקבלה ובמקום להשתבח בה הוא עלול להיות כפוי טובה או שהברכה תיהפך לו חלילה לנזק. כך נראה לי נכון להסביר את הפסוק דלעיל מפרשת ניצבים.

בימים אלו כאשר רבים הכותבים המתייחסים למלחמת ששת הימים בה שבנו אל חלקה העיקרי של ארץ ישראל, כמלחמה בה הפסדנו, לפי הבנתם הנוכחית את המציאות. מקבל פסוק זה ביטוי מעשי ומסתבר שגם ברכה מה' כאשר היא באה לו לאדם, אם אין הוא מכיר בה היא עלולה חלילה להפוך לו לקללה. מכאן למסקנה המתבקשת שבימי הרחמים והסליחות שבעיצומם אנו נמצאים איננו צריכים לבקש רק ברכה מאת ה' אלא גם שנדע לזהות אותה נכון.

לעיון במאמר פרשת ניצבים משנת תשס"ד- מימוש היעוד על ידי האומה בכללותה.
content/view/884/140 /

לעיון במאמר פרשיות ניצבים וילך משנת תשס"ג – שמירת הברית כורח המציאות.
content/view/401/140 /