הרב דודי שפיץ

בשירת האזינו נזקק משה רבנו גם למעמדו של העם הנבחר במשפחת העמים. אומרת התורה "בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם יצב גבולת עמים למספר בני ישראל".

אומרים המפרשים "בהנחל עליון גויים" זוהי נחלת עונשו של דור המבול.

"בהפרידו בני אדם" זו הפצת דור הפלגה, שרצו לבנות מגדל וראשו בשמים, אבל נבללה שפתם על ידי לשונות שונים וכתוצאה מכך "יצב גבולת עמים" דהיינו נוצרו גבולות בין עמים, אלו גבולות קרקע ותרבות גבולות אידיאולוגיה וכלכלה ועוד עניינים שונים המרכיבים את כלל תחומי החיים של האנושות נוצרו שם בהתפתחות הבריאה.

וממשיך משה רבנו בפסוק זה ומטעים, לאיזו מטרה נוצר כל זה? "למספר בני ישראל".

בשלב ראשון זהו רק מספר בני ישראל, שכן בשבעים נפש ירדו אבותינו מצריימה. אבל שבעים נפש אלו ממשיך הכתוב הם "חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו" גם אם הם מעט, הרי שהם מביאים את המסר הא-לוהי לעולם, הם השאור שבעיסה הגורמת למין האנושי לחפש מציאות מתוקנת יותר, לשאיפה לשלמות.

האתגר הזה יושג לא מתוך ניסיון טשטוש של גבולות העמים, היות שגבולות אלו בטבע בריאת העולם נוצרו, כפי שציינו לעייל. אלא מתוך הכרת גבולות העמים,קבלתם והצבתם "למספר בני ישראל", כלומר קבלת משימתו של עם ישראל, להיות חברת מופת לעולם כולו. חברה השואפת לצדק אמיתי על פי הכללים הנובעים מתורת משה, שרק צדק כזה יוכל להתאים לעם היהודי, לאופיו ולתרבותו.