לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, (לחץ כאן)
לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, (לחץ כאן)

חברים יקרים – ה' עמכם!

יג וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. (פרשת וארא – שמות פרק ט')

שלח את עמי "ויעבדוני". המילה הקטנה הזו הופכת על פיה את המשמעות המודרנית שרוצים לתת לסיפור יציאת מצרים. אחרי הכל - יש לנו כאן את כל המרכיבים של סיפור הוליוודי קלאסי. יש את הטובים, יש את הרעים. יש את משה - הגיבור החלש והטוב, שמנצח את פרעה – החזק והרע. ממש סיפור נוצרי משובח. הטובים מנצחים, הרעים מנוצחים – אלה יוצאים אל חיי אושר ואלה טובעים בים, הצדק נעשה, 'הפי אנד', סוף.

יש רק בעיה אחת קטנטנה. זה לא מה שכתוב. לא יצאנו ממצרים בשבילנו, יצאנו ממצרים בשבילו – בשביל לעבוד את מלך העולם. בלי העבודה הזו – היינו נשארים שם.

כשבישראל נאבקו על פתיחת מסך הברזל הסובייטי לעליית יהודי ברית המועצות –שימש הפסוק הזה כסיסמת המאבק – "שלח את עמי".

זה היה כיף של מאבק, כי ברית המועצות היתה האויב המר של ארצות הברית, ומה יכול להיות נחמד יותר מאשר להילחם באויב של המעצמה הגדולה ולהרגיש שייכים ומזוהים עם עולם ערכי גדול ונאור.

הבעיה היתה שאת ערכיה של המעצמה הגדולה הזו – אימצנו, ואת המילה "ויעבדוני" השמטנו. "שלח את עמי" – וזהו. שלח אותו למען החופש, למען הדמוקרטיה, למען הציונות, למען ערכי העולם המערבי – שלח את עמי אל ה 'פאקס אמריקאנה' שאנו חלק ממנה.

גם אנחנו וגם האמריקנים קורסים בגלל ששכחנו את ה"ויעבדוני".

אנחנו איבדנו את ההצדקה לקיומנו וצווי מעצר כבר ממתינים לשרינו הבכירים בבירות אירופה.

הם צודקים! לא יצאנו ממצרים בשביל לעשות כיף במדבר, ולא הקמנו את מדינת ישראל משום שחסרות דמוקרטיות בעולם. בלי ה "ויעבדוני" אין משמעות לשיבת ציון והיא רק מביאה מלחמות לעולם. אז במטותא – אם אין לכם בשורה, אז בשביל מה בכלל צריך אתכם? התכבדו וחזרו לארצות מוצאכם.

והאמריקנים? היה להם נשיא שחיפש משמעות. אז הוא פנה ליהודי טוב שפרץ את מסך הברזל ונתן לו השראה. "ספרו של נתן שרנצקי 'יתרון הדמוקרטיה' מונח כל העת ליד מיטתי" – אמר הנשיא בוש. וכך הלך העם האמריקני שולל אחר יהודי שלא הבין את הקשר בין החירות לעבודת ה'. הניסיון לאכוף דמוקרטיה בעיראק נכשל כמובן, והתבוסה האמריקנית התלבשה בדמותו של אובמה.

שבת שלום,
משה פייגלין

בעדכון:

האלטרנטיבה שעדיין לא נוסתה
מנהיגות יהודית מברכת את החייל, אחיה עובדיה
הודעות
מאמרים

האלטרנטיבה שעדיין לא נוסתה

בעיתון נקודה האחרון כתב עמיאל אונגר שהציבור הדתי לאומי צריך להכריע בין שתי תפיסות. האחת המחייבת להתפקד לליכוד ולפעול מתוך המחנה הלאומי הרחב התאחדות במסגרת הליכוד ומיוצגת על ידי משה פייגלין, והשנייה היא איחוד כל הכוחות ליצירת מחנה אחד גדול. בכל מקרה טוען עמיאל צריך לרכז את המאמץ ולא לפזר אותו.

הניסיונות לאיחוד המחנה הלאומי במהלך השנים האחרונות הולידו אין ספור מפלגות שהתיימרו לאחד ונמצאו מפרידות. הסיבה לכך היא פשוטה. לא יכול להיות איחוד בלי מטרה משותפת. איחוד לשם איחוד פשוט לא עובד. בנוסף יש גם משהו שמאוד לא נעים לומר אותו בציבור הדתי אבל לכל מפלגה צריך ראש – מנהיג. אף אחד לא מוכן להכריז שהוא המנהיג, אבל גם אף אחד לא מוכן שחברו יהיה המנהיג, ולכן בשלב הזה לא נראה שיש סיכוי למהלך בכיוון זה.

ההבדל בין מנהיגות יהודית לבין הרעיון של האיחוד הלאומי הבית היהודי התקווה קוממיות וכו' הוא בראש ובראשונה בהגדרת המטרה. המטרה המוצהרת במילים ובמעשים של מפלגות הסקטור היא להיות שותפים בהובלת המדינה. ואילו מנהיגות יהודית שמה לה למטרה להנהיג. השפעה ושותפות מול , הובלה והנהגה.

עתה חברו שתי המטרות לדרך אחת. גם מי שרוצה להשפיע כמו אפי איתם וחבריו, צריך להתפקד לליכוד.

נשאר רק לחכות ולראות האם דווקא אלו שמקדשים את הריאליות, המעשיות וההשפעה, יקראו להתפקדות המונית לליכוד כדי להשפיע על נתניהו ושריו, או שהם יוותרו הפעם- במאבק החשוב ביותר - על יכולת ההשפעה שלהם, רק בגלל משחקי כבוד. האם החשש שקריאה גלויה למחנה האמוני להתפקד לליכוד תתפרש כהסכמה לדרכו של פייגלין, תמנע את ההכרעה לכיוון זה?

במרכז הליכוד האחרון שהתקיים לפני שבוע, דחה נתניהו את הבחירות לועידת הליכוד הרביעית בכמעט שנתיים. כוונתו של נתניהו היא לדלל את הגרעין האידיאולוגי בליכוד בעזרת 'מפקדי ארגזים'. כלומר נתניהו חושש היום מכוחו של הגרעין האידיאולוגי. אולם כאן ההזדמנות הגדולה של המחנה האמוני. מפקד המוני של ציבור נאמן לליכוד, יכול להעצים את כוחו במפלגת השלטון. זהו המעשה הפוליטי היחיד שיש לו השפעה ברורה על 'תוכנית אלג'יר' – ההקפאה של נתניהו.

מי שחושב שאנחנו מדמיינים כדאי שיקרא את כל המאמר של אמיר אורן שרק ציטוט מדבריו לפניכם:

"...התצלום הקבוצתי של הליכוד מטעה. רוב חבריו - במרכז, בסיעה ואף בממשלה - קרובים יותר למשה פייגלין מאשר לנתניהו של שתי ההחלטות המשקפות סטייה ממצעו - ההשלמה המסויגת עם מדינה פלסטינית והקפאת הבנייה בהתנחלויות. הפוליטיקאים בליכוד חוששים מנקמת הפייגלינים בבחירות הבאות. אם יעמיד נתניהו את כניעתו לברק אובמה להצבעה במפלגתו, יפסיד. מצבו יורע ברגע חידוש השיחות עם מחמוד עבאס, שתכליתן המוצהרת תהיה החזרת ישראל לקו הירוק..." (אמיר אורן – 'הארץ' השבוע)

גם אם אורן טועה, זה בכלל לא משנה, משום שהמטרה שלנו מעולם לא היתה כיפוף ידיהם של שרי הליכוד. המטרה שלנו היא הנהגת התנועה והמדינה. במובן זה, כולנו, כל המחנה הלאומי הרחב – מש"ס וליברמן ועד הבית היהודי והאיחוד הלאומי, כולנו בעצם – לליכודניקים.

כולנו ליכודניקים?????

כן! משום שבסופו של יום, המועמד של אנשי המחנה הלאומי לראשות הממשלה הוא האיש העומד בראש הליכוד ולא בראש שום מפלגת ימין/דתיים אחרת. כלומר הליכוד בעצם כופה עצמו על כלל אנשי המחנה הלאומי וכולם ליכודניקים בין אם בחרו בכך ובין אם לאו.

כל ההבדל בין אנשי 'מנהיגות יהודית' לשאר אנשי המחנה הלאומי הוא - שלהם גם ניתנת הזכות לבחור באותו מועמד. זה הכל. יש חברי ליכוד שלא התפקדו רשמית, ויש חברי ליכוד שהתפקדו וביכולתם גם להצביע ולשנות.

ביום ב' הקרוב ניפגש תורמים ופעילים לערב מיוחד ומרומם. בערב זה נעלה על נס את פועלם של יחידים וקבוצות שפועלים בעשייתם לקדם מנהיגות יהודית לעם ישראל כל אחד בדרכו. אנו מקווים שנצליח לאסוף מספיק תרומות בשנה הקרובה כדי שנוכל לחזור ולקיים מפגש שנתי המוני הפתוח לכל הקהל הרחב, בנוסף לערב ההתרמה.

נודה לכם אם בהזדמנות זו תרימו גם אתם עוד תרומה קטנה של הוראת קבע למנהיגות יהודית. לתרומה.

לתקן עולם במלכות ש-די.

מנהיגות יהודית מברכת את החייל, אחיה עובדיה

גדוד שמשון לאחר שנשפט והוענש בשל הנפת שלט נגד גרוש יהודים, הוזמן אחיה לשימוע ובו נדרש להתנצל ולחזור בו , או שהוא יודח ממסגרת ההסדר ויוצב כג'ובניק למשך שלש שנים. אחיה הודיע למפקדיו שהוא יעדיף לשבת בכלא וללמוד תורה שלש שנים ולא ייכנע לתכתיביהם הפוליטיים.