לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, (לחץ כאן) 
לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, (לחץ כאן)

חדש: גרסת עדכון מלאה להדפסה, לחץ כאן (4 עמודים)

חברים יקרים – ה' עמכם!

"י וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ. יא וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ. יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ וְהַגֵּר.  יג וּבְכֹל אֲשֶׁר-אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל-פִּיךָ." פרשת משפטים – שמות כ"ג.

כשקיבלתי לראשונה תפקיד פיקודי זוטר בצבא, "גיליתי", שלמרות שבסמכותי לצ'פר חייל ולשלוח אותו לחופשת שבת הביתה, לעצמי אינני מוסמך להעניק את אותה חופשה. לרגע יכולתי להסתחרר ולחשוב שמרות הצבא ממני והלאה – הרי אם אני מוסמך לשחרר אחרים, על אחת כמה וכמה שיכול אני לשחרר גם את עצמי. אבל האמת הפוכה – את כולם אני יכול לשחרר, חוץ מאשר את עצמי, משום שבאמת – "בעל הבית" שלי – הוא צה"ל, ואת השחרור שנתתי לחיילי עשיתי רק מכוח האצלת סמכותו.

ארץ ישראל ניתנה לנו כדי להקים בה 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' לשם המלכת הבורא על עולמו. לשם כך הארץ ולשם כך ירושלים ולשם כך ארמון המלוכה – המקדש בהר הבית.

מי שמתנער מן המקדש ומן ההר – משמיט את היסוד עליו נבנה הבית כולו. בלי ההר ארץ ישראל הולכת ונשמטת מידנו, בלי הייעוד שלשמו קיים עם ישראל ולשמו קיבלנו את הארץ, אין משמעות, טעם ותוקף לריבונות היהודית ומדינת ישראל הולכת ומתפוררת. לעיון במכתבו של משה פייגלין למפכ"ל המשטרה, שנשלח השבוע, לחץ כאן.

כשאנו שומטים את הארץ בשנה השביעית אנו זוכרים כי הארץ הזו היא "ארצך" – על תנאי. על תנאי שתזכור מי בעל הבית באמת. ניתנה לך הסמכות לזרוע את ארצך ולאסוף את תבואתה. אבל בשביעית הסמכות הזו ניטלת ממך. אם הייתי מוציא גם את עצמי לחופשה, הייתי נחשב לעריק. יהודי שממשיך לעבד את אדמת ארץ הבחירה בשנת השמיטה, עורק מקבלת הריבונות של  - ריבון העולם

והעיקרון הזה שתקף במרחב, חוזר על עצמו בפסוק הבא – בזמן.

כשם שאנו מקבלים את ריבונות ה' על הארץ באמצעות שבת הארץ, כך אנו מכריזים על קבלת עול מלכות שמים באמצעות שבת הזמן – באמצעות השביתה ממלאכה ביום השביעי ומעידים בזה כי רק מתוקף הסמכות הא-לוהית פעלנו בכל ששת ימי המעשה.

או אז מגיע הפסוק השלישי "... וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ..." וחותם על דרך השלילה.

השומר שבת ושביעית ממליך עליו את ריבון העולם ומרחיק מעליו אלוהים אחרים.

*

השבוע נפגשנו עם קבוצה גדולה של חברים ופעילים חרדים ב'מנהיגות יהודית' בעיר 'ביתר עילית'.

הרב יצחק ברנד כיבד אותנו בדברי פתיחה והדהים את הנוכחים בנתון הבא:

הסכם אוסלו – ההסכם בו נמסרה ארץ ישראל לזרים ושכל התוכניות להפקרת הארץ מתבססות על עקרונותיו – ההסכם הארור הזה נחתם על מדשאת הבית הלבן על ידי ראש ממשלת ישראל – יצחק רבין, ראש הארגון לשחרור ארץ ישראל מהיהודים (אש"פ) – יאסר ערפאת ימח שמו, ונשיא ארה"ב ביל קלינטון. תאריך החתימה על ההסכם הנואל היה 13 בספטמבר 1993 – כ"ז אלול תשנ"ג.

היה זה ערב ראש השנה, של שנת השמיטה שחלה להיות בתשנ"ד.

באותו יום בו חתמה הרבנות הראשית (המנהיגות הרבנית) על מכירת ארץ ישראל לנוכרי כדי לפטור אותנו ממצוות השמיטה, חתמה המנהיגות הפוליטית על מכירת ארץ ישראל לנוכרים כדי לפטור אותנו מקיום ייעודנו בארץ ישראל. לצפייה בסרטון של דברי הרב, סיכום קצר של המפגש וכמה תמונות, לחץ כאן.

בלי קבלת ריבונות הבורא באמצעות שבת הארץ ושבת הזמן – אנו מאבדים את ריבונותנו שלנו בארץ הקודש.

שבת שלום,
משה פייגלין

בעדכון:

יישר כוח לראש הממשלה
ריח בחירות למרכז באוויר
הכיפה והישראליות
הודעות
מאמרים

רק לפני שבועיים הראנו כיצד – בשקט בשקט – רעיונות שמחדירה מנהיגות יהודית לתודעת הציבור זה שנים ארוכות, נקלטים בסופו של דבר והופכים להצעות חוק מסודרות.

הזכרנו את חוק הקרקעות חינם למשוחררי צבא – חוק שמקדמת כעת ח"כ גילה גמליאל.

הזכרנו את שינוי היחס להגירה הזרה אל תוככי ישראל וההחלטה על סגירת הגבול המדיני עם מצריים.

והנה השבוע, התבשרנו כי ראש הממשלה מאמץ את הצעת ישראל ביתנו ויתמוך בחוק המאפשר הצבעת ישראלים בחו"ל.

אמנם עבור נתניהו וליברמן מדובר, מן הסתם, בתפיסה פוליטית צרה. רוב הישראלים נאמנים לזהותם ולארצם ולכן נוטים ימינה. מתן אפשרות בחירה למאות אלפי ישראלים בחו"ל מנטרלת את כוחו של גוש הערבים המצוי אוטומטית בכיסו של השמאל ומגבירה את כוחו של הימין.

אך מתוך קיום המצווה  "שלא לשמה" – גם נתניהו הגיע "לשמה".

באין ספור מאמרים וניירות עמדה, חזרנו והסברנו כי על מדינת ישראל לתת זכות הצבעה  - באופן עקרוני – לכל יהודי באשר הוא, ובאופן מעשי, להתחיל עם אלו שכבר מחזיקים תעודת אזרחות ישראלית ושוהים בחו"ל. איננו חושבים כך מסיבות אופורטוניסטיות אלא משום שאנו חושבים שבאופן עקרוני מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי.

למאמר האחרון בנושא שפורסם ב nrg לחץ כאן.

למי שהתלונן על כך שהליכוד לא מתפקד ו"נותן לביבי לעשות מה שהוא רוצה" צפוי כי בחודשים הקרובים יראה שינוי במצב. "צפוי כי נציגי הליכוד יפנו עכשיו ימינה" הסבירה הכתבת הפוליטית של 'מקור ראשון'. בית המשפט המחוזי, קיבל בשבוע שעבר את עתירתם של כמה חברי תנועה נגד ההחלטה לדחות את מועד הבחירות למרכז הליכוד.

נכון לרגע זה –  חייבות הבחירות להתקיים עד ל 30.4.2010. עדיין צפויים ערעורים על ההחלטה – אולם מתחת לסיר החמין הקפוא של הליכוד, כבר הודלקה האש הפוליטית ועלינו להיערך לקראת המציאות הפוליטית המבעבעת.

בעקבות הראיון עם יואב שורק (שהחליט להיות דתי בלי כיפה), צנזור תגובתו של מיכאל פואה והדברים שנכתבו כאן בעדכון האחרון נוצר דיון דוא"לי בין יואב שורק לבין משה פייגלין. הדיון נוגע לכמה עקרונות יסוד של מנהיגות יהודית ולכן הוא מובא כאן בשלמותו:

מיואב למשה

יסודות התפיסה האמונית, הרואה בשיבת ציון התגשמות הנבואה ובתיקון עולם במלכות שד-י את הייעוד של שיבה זו, ראוי וחיוני שינהיגו את החברה הישראלית. כך סבורים במנהיגות יהודית – וכך סבור אני.

אחד המכשולים העומדים בפני התגשמות חזון זה, היא שהחברה הנושאת את התפיסה האמונית בחינוכה ובדרכי חייה, תופסת את עצמה כסקטור (בין אם סקטור החי לצד החברה ובין אם סקטרו המתיימר להוביל אבל מנותק ממנה). כך סבורים במנהיגות יהודית – וכך סבור גם אני.

המפתח לשינוי הוא ביציאה מהמנטאליות הסקטוריאלית ובנטילת אחריות על החברה הישראלית כולה. הן ביומרה להוביל ולהנהיג, והן – חשוב אולי עוד יותר – באימוץ חשיבה רחבה, מכילה ומקיפה, המתמודדת עם כלל האתגרים שעומדים בפני החברה הרחבה ומבקשת ליישם את ערכיה במציאות, על כל מורכבותה.

לתפיסה הזו יש השלכה פוליטית – עזיבת החממה האידיאולוגית וההומוגנית של מפלגות ימין דתי, ולבוא – עם האידיאולוגיה האמונית – אל הזירה של השלטון הישראלי ואל המיקרוקוסמוס הישראלי. מנהיגות ביטאה זאת באופן סמלי ומהותי בהצטרפות לתנועת הליכוד. הצטרפות לתנועה לא כפשרה עם האידיאולוגיה אלא כהרחבה שלה. ומכוחה – גם אני, שגאה להיות חבר מרכז הליכוד.

לתפיסה הזו יש השלכה דתית תורנית – לוותר על הקן החם של התפיסה ההלכתית והמחשבתית הרואה את העם היהודי כקהילה דתית הסבה סביב מערכת מסועפת של מצוות והלכות, לטובת תפיסה הרואה את המחויבות לערכים יהודיים ולהלכה כעניין הנוגע לכלל החברה הישראלית, וכעניין שצריך להיות נידון מתוך חשיבה של עם ולא של מגזר. ביטוי סמלי ומהותי לכך אצלי היה הורדת הכיפה. לא כחולשה ביראת שמיים או בתפיסת העולם הרוחנית אלא כהרחבה שלה, כביטוי להיותה שייכת לכלל הישראלי ולא לחברה הדתית בלבד.

כאן, משום מה, 'מנהיגות' לא הלכה אתי אלא בחרה ללעוג ולהשתעשע במחשבות על קוקו וקעקוע.

====

ממשה ליואב

שלום יואב,

חזרתי וקראתי את הדברים שכתבתי בעדכון האחרון. אכן יש בהם נימת זלזול לא ראויה ואני מבקש את סליחתך.

אולם עצם הטענה נותרת במקומה.

דווקא הורדת הכיפה שלך מוכיחה כי אינך חש שייך באמת למשפחה הישראלית. אני מקווה שלא תיעלב אם אומר בחצי חיוך כי "על ראש הסקטוריאלי בוערת הורדת הכיפה".

משום מה אינך מרגיש ראוי לבוא בשערי המשפחה הישראלית כשווה בן שווים ולהציע את הערך המוסף הייחודי שלך – בדיוק כפי שאתה, בלי לוותר על שום סממן חיצוני, בדיוק כפי שעושים מגזרים אחרים.

דווקא הורדת הכיפה שלך, מביאה לכך שלעולם לא תהיה ישראלי באמת. חוסר הכיפה תמיד תזכיר את הצורך שלך להוכיח את שייכותך, ובפועל תדגיש את אי שייכותך. כלומר חוסר הכיפה תמיד תבער שם...

בידידות,

משה

====

מיואב למשה

משה היקר והעקשן –

אתה מתעקש לראות הכל מנקודת מבט של מי שבא אל חברת הרוב ומבקש את הלגיטימציה שלה.

עזוב את זה, אנחנו כבר מזמן לא שם (גם בזכות מנהיגות ואדיר זיק וכו' וכו')

הנושא הוא הפוך:

האם החברה הדתית רואה את עצמה כיחידה שנושאת את הבשורה והסגולה והמורשת

או שהיא נותנת לגיטימציה לקיום הישראלי שמעבר לה.

בעיניי הכיפה היא תג-יחידה שנושאים אותו בגאווה. מעולם לא התביישתי בו וגם היום אני גאה בן.

אלא שהגאווה הזו יוצרת טרגדיה כי היא מותירה את החברה הכללית מעורטלת מזיקה ליהדות ואכמ"ל.

האם אני מובן?

האם תפרסם את תגובתי בעדכון הבא?

כל טוב

יואב

====

ממשה ליואב

יואב היקר והמאתגר,

מובן שאפרסם את תגובתך – ובלי שום צנזור

אפרסם גם את כל השרשור שאחריה – אני חושב שהוא חשוב מאוד.

וחזרה לעניינינו.

לא באתי אל חברת הרוב.

אני הרוב.

אינני מודד רוב או מיעוט על פי סממנים חיצוניים אלא על פי התודעה הפנימית.

הקיבוצניקים היו מיעוט מספרי, אבל ייצגו באמת את הרוב משום שבתודעתם הם היו 'העם' ואדם נימצא במקום בו נמצאים מחשבותיו.

לכן הם באמת היו הרוב ולא המיעוט.

למה אתה תוקע אותי פתאום בתוך החברה הזו או החברה ההיא

אין לי שום משימות קבוצתיות.

עצם הדיבור על "תפקידה של החברה הדתית" זר לי.

אני סתם ישראלי שמשתדל לשמור מצוות ושחי בתוך תודעה אמונית מסוימת.

הכיפה בעיני אינה תג יחידה ואינני גאה בה או לא גאה בה.

סתם התרגלתי ללכת איתה מגיל אפס והסיבה המרכזית שאינני מוותר עליה היא הדברים שכתבתי לך בתשובתי הראשונה.

כיוון שאין לי גאוות יחידה דתית – אני גם לא גורם לטרגדיה שאתה מיצר עליה.

להיפך – אני נפתח להתחברות כל החברה הישראלית ליהדות

ואכן, במנהיגות - חברים ועובדים יחדיו – סרוגים וחרדים, גלויי ראש וכל מיני שילובים.

סרט שמראה זאת בצורה מאוד מיוחדת, יצא לרשת בעוד שבועיים וחצי.

====

מיואב למשה

טוב, אז צר לי להרוס אבל אין מחלוקת בינינו...

כפי שכתבתי כמה פעמים וגם אמרתי בראיון, הורדת הכיפה היא צעד אישי ולא איזו המלצה לרבים.

אני חי בחברה מגזרית עם תודעה מגזרית

שמרבה לדבר על גאולת עם ישראל.

יש בזה בעיני גם ערך רב.

הרי רק החינוך הזה מצמיח דור שלם של אנשים נאמנים וערכיים באמת

אבל כל עוד אני חלק מהחברה הזו אני מתקשה לחשוב בקטגוריות כלל ישראליות.

אם אתה לא, אשריך.

אתה צודק, אפוא, שמי שאין לו תודעה מגזרית אינו צריך להוריד את הכיפה.

אבל עבור מי שיש לו – ולדעתי לרוב הציבור אם לא לכולו יש, כי הוא חי בתוך זה –

הצעד של הורדת הכיפה הוא בהחלט התרוממות לתפיסה רחבה יותר.

מנהיגות יהודית, הפועלת לא מעט בתוך חברה ששבויה עמוק בתודעה המגזרית,

ראוי היה שתברך על צעד כזה ולא תעשנו לעג וקלס.

למכירה: ספרה של ד"ר אמירה דור - "שוב לא ניתן". לפרטים, לחץ כאן

משה פייגלין בפייסבוק!

להתנדבות, הצטרפו אל מנהיגים- מתנדבי מנהיגות יהודית

הצטרף לפעילות

מועדון הנחות והטבות

כבכל שבוע ביום ראשון, גם השבוע התפרסם מאמרו של משה פייגלין, "רצח בהר הבית- עניין של זמן", בNRG. חברי מנהיגות מוזמנים להיכנס ולהגיב.

שיר למפלגות הימין - משה פייגלין

מנהיגות יהודית

לתקן עולם במלכות ש-די