לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, (לחץ כאן)
לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, (לחץ כאן)

גרסת עדכון מלאה להדפסה, לחץ כאן (3 עמודים) (תודה לאריה זוננברג שעורך גרסא זו)

חברים יקרים – ה' עמכם!

"ולראובני ולגדי נתתי מן הגלעד.......ואצו אתכם בעת ההוא לאמר ה' א-להיכם נתן לכם את הארץ הזאת לרשתה חלוצים תעברו לפני אחיכם בני ישראל כל בני חיל: רק לתקן את חטא שנאת החינם ולבנות מקדש בירושלים נשיכם וטפכם ומקנכם ידעתי כי מקנה רב לכם ישבו בעריכם אשר נתתי לכם"

רק בשבוע שעבר קראנו את דבריו התקיפים של משה לבני גד וראובן "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה? ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבר אל הארץ אשר נתן להם ה'" ועתה בתחילת ספר דברים, משתמש משה בביטוי "ואצו אתכם"? ביקשתם והסכמתי היה לכאורה ביטוי יותר מתאים מאשר "ואצו אתכם".

מי שיעיין בפרשת מטות יגלה דו שיח מעניין, בו בני גד וראובן משכנעים את משה שכוונתם טהורה. שהם רוצים לנחול את חלקם בארץ ונחלתם לפי ה' היא בעבר הירדן. הם משכנעים את משה שאין מדובר כאן בבריחה מאחריות, הם מוכנים להיות חלוצים לפני ישראל במלחמת ה' ארבע עשרה שנה, עד שאחרון הנוחלים יגיע לנחלתו, אבל הם רוצים להתחיל את מצוות ישוב הארץ כבר מעתה. משה בשלב ראשון משתכנע חלקית ומצווה את אלעזר הכהן את יהושע וראשי המטות לתת להם את הנחלה בעבר הירדן בתם שבע שנות הכיבוש, אולם בני גד ובני ראובן מתעקשים ובעדינות רבה רומזים למשה "נחנו נעבר חלוצים לפני ה' ארץ כנען ואתנו אחזת נחלתנו מעבר לירדן" ומשה המנהיג הגדול נרמז "ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחן מלך האמרי..." אין צורך עוד בנתינה של אלעזר ויהושע וראשי המטות, משה הוא המנחיל את בני גד וראובן את נחלת ה'. עתה הדרך סלולה לומר "ואצו אתכם" למעשה בני גד ובני ראובן התעקשו על כך והם בעצמם אמרו "ויאמר בני גד ובני ראובן אל משה לאמר עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה"

אנו לומדים על יכולת הקשבה של המנהיג לציבור, היכולת שלו לעבור ממצב נפשי של שלילה מוחלטת "והנה קמתם תחת אבתיכם תרבות אנשים חטאים לספות (להוסיף) עוד על חרון אף ה' אל ישראל" למצב של "ואצו אתכם". כמו גם יכולתם של מנהיגי בני גד וראובן לבטא את רצונם החיובי בלי להיעלב ולכעוס, אחרי דברי התוכחה הקשים של משה, אלא "ויגשו אליו ויאמרו" לגשת. להסביר בצורה נכונה. פעמים רבות שנאת חינם מתפתחת מחוסר הקשבה, מחוסר היכולת לקבל ולהשתכנע, ומחוסר הסבלנות לשכנע. דוגמא נפלאה זו צריכה לשמש נר לרגלינו בימים אלו שאנו רוצים כל כך HTML clipboard לתקן את חטא שנאת החינם ולבנות מקדש בירושלים, העיר שעושה את כל ישראל חברים .

לתקן עולם במלכות ש-ד-י
מיכאל פואה

בעדכון:

פולארד וגלעד
סינדרום אוסלו
מכתב ממשה פייגלין
הודעות
מאמרים

פולארד וגלעד

בימים אלו מלאו 9000 ימים בהם יונתן בכלא. זה פשוט לא נתפס... בימים אלו מלאו גם ארבע שנים לגלעד החטוף, המצוי במרחק נגיעה ממדינת ישראל וגם זה לא תשע אלף שנה בכלא ו4 שנים בשבי נתפס.

אפשר אחרת! אפשר שמדינת ישראל תתבע באופן רשמי את שחרורו של פולארד. אפשר שכל פגישה של נציג רשמי ישראלי עם נציג אמריקאי תתחיל בנושא זה. אפשר גם במידת הצורך להביך את ארה"ב עם חשיפה של כל מיני סוכנים שרגלו כאן ושוחררו בלא פגע. אבל לצערנו זה לא נמצא כלל על סדר היום. אפשר שמדינת ישראל תתבע את שחרור גלעד בכל מחיר. במחיר המזון שהיא מעבירה, במחיר החשמל והמים שהיא מספקת, במחיר מיליוני השקלים המועברים במזומן, במחיר התנאים של אסירי החמאס כאן בארץ. אבל לצערנו המחיר היחיד שמדינת ישראל מוכנה לשלם הוא שחרור אלף רוצחים, וזה כמובן לא מספק את החמאס, כי אם מולם יש פראיירים אז למה לא להרוויח יותר?

סינדרום אוסלו

מהו סינדרום אוסלו? סינדרום אוסלו הוא מצב בו אדם אינו רואה את המציאות הפשוטה. הוא אינו מוכן להבין את הסימנים הפשוטים לסכנה, לשקר ולערמומיות. במקום זה הוא שוגה בהזיות כאילו כל מערכת היחסים בין בני אדם ומדינות תלויה בהסכמים ובמילים כתובות. הלוקים בסינדרום זה מעדיפים חוזה כתוב וחתום עם רוצח ושקרן, על פני עמדת כוח ממשית מולו. הם רואים "פעיל שלום" עם לום ברזל ולא מבינים שמולם עומד טרוריסט. כאשר הם רואים מסע פרסום הטוען ש"יש פתרון לכל מתיישב", הם לא מבינים שצריך לראות במציאות בתים ויישובים בהם מתכוונים לשכן כ-10000 אנשים, ולא להסתפק בפרסומות בעיתונים.

במצב זה של חוסר יכולת להבין את המציאות הפשוטה, אין ערך לשום ועדת חקירה שבראשה עומדים אנשים הלוקים ב"סינדרום אוסלו". לפני 6 שנים האלוף איילנד כתב את תוכנית התנתקות וקבע אז שתוכנית זו תוביל את מדינת ישראל למציאות ביטחונית ומדינית טובה יותר, בלי לראות ולהבין את התוצאות הכל כך צפויות ממהלך זה. האלוף איילנד כלל לא מעלה בדעתו שלא צריך בכלל מודיעין כדי להבין מה היתה מטרת המשט לעזה ומי עלול היה להימצא בו. כפי שלא היה צריך שום מודיעין בימי אוסלו כדי לדעת מה ערפאת רוצה.

ועדת החקירה על הגירוש מגוש קטיף, שציינה שההתנתקות הייתה הפגיעה החמורה ביותר בזכויות אזרח בתולדות המדינה, לא חשבה לרגע להעביר ביקורת על הסיבות לפגיעה זו. במקום זה היא ייחדה פרק שלם כדי להסביר כיצד לעשות זאת בצורה טובה יותר בעתיד. יש כאן בעיה של עיוורון למציאות. אין טעם בועדות חקירה כאשר ראשיהן סובלים מסינדרום אוסלו, להפך, במובן מסוים הן אפילו מזיקות מפני שהן נותנות תחושה כאילו הדברים נבדקו והוסקו המסקנות.

מכתב ממשה פייגלין

לאחי ואחיותי אנשי מנהיגות יהודית וכלל קוראי העדכון,

פייגלין כותב... ימים לא קלים עוברים על משפחתי ועלי. שורות אלו נכתבות בלילה שבין שלישי לרביעי ליד מיטת בני האהוב דוד, שעודנו מחוסר הכרה. פעם בכמה זמן שולח לנו אבינו שבשמים אות לטובה. הבוקר פקח דוד את עיניו ואף הניע את ידו. מדובר בתהליך ארוך שיש בו עליות ומורדות, אך אנו - בעזרת השם - נצלח אותו, דוד יבריא, וכולנו נצא ממנו מחוזקים.

קשה לתאר את היקף הסולידאריות, התמיכה והאהבה שהתפרצה מרגע היוודע דבר התאונה. מהאיש "הקטן" ברחוב ועד ראש הממשלה – כולם דורשים בשלומו של דוד.

אנו אסירי תודה לכל מי שלקח על עצמו מעשה חסד קטן, או פרק תהילים, או תפילה פשוטה לרפואת דוד יוסף בן פייגה פרל, או כל מצווה אחרת. הכל מצטרף ואין לנו ספק שהדברים מועילים מאוד.

באשר להמשך הפעילות שלי במנהיגות – אל חשש. אמנם מטבע הדברים התקשיתי בזמן האחרון להתפנות לביצוע המטלות הרגילות, אולם האירוע הקשה, לא זו בלבד שאינו מרפה את ידנו אלא להיפך – הוא נוסך אמונה, תובנות מעמיקות יותר וכוחות חדשים. העבודה נמשכת, פגישות מתקיימות בתוך בית החולים ומחוצה לו ותוכניות חדשות נרקמות.

מן המקום בו אני נמצא, אני צופה יום-יום בהערצה בעם ישראל על כל גווניו ומבין טוב יותר מדוע 'בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים'.

המציאות הולכת וסוגרת על מדינת ישראל. אנו מתמרנים ודוחים את הקץ ככל יכולתנו, אולם מתוך התודעה הקיימת אין, ולא יכול להיות מוצא. עלינו להבין כי מנהיגות יהודית אינה נמצאת בתחרות עם איש. מנהיגותה הקיימת של מדינת ישראל עושה את המיטב במסגרת התודעה הקיימת, במסגרת - "חוקי המשחק" - שעל בסיסם קמה הציונות והקימה את מדינת ישראל. במסגרת הכללים והתודעה הקיימת, איש מאיתנו לא יכול היה לפעול היום טוב יותר.

HTML clipboard אנו לא בתחרות כי אנו לא ממש על אותו מגרש. אנו אוחזים היטב ולא מרפים מן המציאות הפוליטית הקיימת, אך איננו מתייחסים אליה כאל מטרה אלא כאל אמצעי שנועד להכין לעם ישראל מגרש חדש - לקראת היום בו המגרש הנוכחי פשוט יגמר.