מנהיגות יהודית משתתפת בצערם של משפחות חיילי צה"ל שנהרגו ברומניה, וכואבת את כאבם במות יקיריהם.

בבנין ציון וירושלים ינוחם כל עם ישראל והמשפחות היקרות.

לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, (לחץ כאן)
לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, (לחץ כאן)

גרסת עדכון מלאה להדפסה, לחץ כאן (4 עמודים) (תודה לאריה זוננברג שעורך גרסא זו)

חברים יקרים – ה' עמכם!

"כי ה' א-להיך מביאך אל ארץ טובה ....ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-להיך על הארץ הטבה אשר נתן לך."

כי ה' א-להיך מביאך אל ארץ טובה ....ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-להיך על הארץ הטבה אשר נתן לך פעמים שקועים אנו בכל מיני צרות שעושים בני אדם, ואנו שוכחים להודות על הטוב הנפלא שנותן לנו ה'. רק לפני 70 שנה התקיימו בנו דברי הנבואה בה פותחת ההפטרה: "ותאמר ציון עזבני ה' וא-דני שכחני" ועתה מתקיים בנו "ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך..." הכרת הטוב היא תכונה נפשית שצריך להשקיע ברכישתה, היא לא באה מאליה. להיפך כאשר טוב לאדם, הוא נוטה לשכוח את הרגשת החוסר והתלות שהיו לו בעת צרה. הטוב לו הוא זכה נראה מובן מאליו ו"מגיע לו". הברכה שנעשית מתוך כוונה היא הכרת הטוב. היא זו שמכוונת את האדם להסתכל בעין טובה על המציאות ולהודות ולהודות ולהודות.

יחד עם הודאה חייבת לבוא התזכורת "ורם לבבך ושכחת את ה' א-לוהיך". הטוב אינו מובטח כפי שאנו יודעים מרגישים ומוזהרים. התחושה שליוותה ואולי עדיין מלווה רבים כאילו אנו נמצאים במסלול חד כיווני של גאולה, חוברת לפעמים למי שחי בתחושה ש"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה". חיבור מסוכן זה משכיח את אחריותנו לצמיחת התהליך בו אנו נמצאים. ה' שואל מאיתנו לא להקים מדינה נורמאלית שתמצא את מקומה בין האומות, אלא "ממלכת כהנים וגוי קדוש" הקוראת בשם ה' ומשמשת מגדלור מוסרי לעולם. הסיבה לכך שישראל, החזקה והמפותחת כלכלית מאבדת את צדקת קיומה בין האומות, תלויה בהבנה זו. בידנו הדבר - "והיה אם שמוע תשמע" - "לא יתייצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם ייתן ה' א-להיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר לכם."

לתקן עולם במלכות ש-ד-י
מיכאל פואה

בעדכון:

תעשייה של שנאה
"הגשר" - מכתב לחברי מנהיגות מאת משה פייגלין
הודעות
מאמרים

תעשייה של שנאה

לכל מי שעיניו בראשו כבר אין ספק. יש מי שמייצר תעשייה של שנאה. הרב שפירא לא נעצר כדי לחקור אותו, אלא כדי לייצר כותרות. מעשי ההרס ביהודה ושומרון דה-לגיטימציה של מתיישבי השומרון לא באים ליצור מציאות חדשה בשטח, או לטפל בבנייה הלא חוקית, אלא לייצר כותרות בסמוך לכל נסיעה של שר הביטחון לחו"ל. לכל הדעות חיים פרלמן הוא לא פצצה מתקתקת. הוא אמנם נחשד ברצח שנעשה לפני שנים וזה חשד חמור, אך חשד זה לא מספק הסבר מדוע השב"כ חוקר אותו ולא משטרת ישראל. כמובן שזה לא מספק הצדקה מוסרית לחקירה אכזרית שמטרתה לחלץ מידע עתידי המסכן חיים, ולא הודאות על העבר שהיה או לא היה. הסיבה להתנהלות זאת גלויה לעיני כל, פרלמן חשף את ערוותו של השב"כ המייצר פרשיות כדי להכפיש את שמו של הציבור האמוני ולייצר שנאה נגדו. מערכת יצור שנאה זו החלה עוד בימים של טרום הקמת המדינה, ולדברי משה ארנס היא אף השפיעה על המאבק ההרואי בגטו ורשה. ניתן לקרוא עליה בספרו המצוין של חגי סגל "רק לא מלחמת אחים", ולהבין עד כמה נוראית שנאה זו ועד כמה אין לה גבולות כולל שפיכת דם. מעצר משפיל, הריסת בית או עינוי הם הקדימון למסע שיסוי כדוגמת פרשיית רצח ארלוזורוב, או הירי על מנת להרוג באלטלנה, וגירוש יהודי קטיף והחרבת ביתם ומפעל חייהם.

העוצמה בקריאה "לא למלחמת אחים" שנקראה על ידי הצד המוכה במשך השנים מנוצלת עד תום. היא הפכה לכלי משחית של שלטון לא מוסרי. בהרס גוש קטיף היו שותפים יהודים טובים, שהאמינו שכדי שלא תהיה מלחמת אחים הם חייבים להשתתף ברוע הזה. גם עתה זוחל תהליך הדה-לגיטימציה של מתיישבי השומרון, בעזרת יהודים טובים שהפנימו את השנאה.

ראשית צריך להכיר בעובדה הנוראה, שמדובר במלחמת אחים המתנהלת כבר שנים, כאשר צד אחד מסית, מכה ואף שופך דם , כאשר העכבה היחידה שלו היא יכולת הציבור לעכל. ואילו הצד השני סופג, מדמם וברוב המקרים לא מבין שמדובר במניפולציה ותו לא.

המלחמה היא על דעת הקהל. ככל שיהיו יותר אנשים המוכנים להגן על הזכויות הבסיסיות של הרב שפירא, פרלמן, ותושבי הגבעות ולחשוף את השנאה העומדת מאחורי רדיפתם, כך ייטב.

"הגשר" – מכתב לחברי מנהיגות מאת משה פייגלין

חברים יקרים – ה' עמכם,

מכתב של פייגלין כשמנהיגות יהודית יצאה לדרך, ובמיוחד כשהצטרפנו לליכוד והכרזתי על מועמדות לראשות התנועה, קיבלתי מכל הכיוונים את אותה הערה. "אתה קופץ אל תוך בריכה של כרישים. מה שיקרה לך זה מה שקרה לכל מי שנכנס לשם לפניך – או שיטרפו אותך, או שתהפוך להיות אחד מהם".

ברוך ה' – לא הקשבנו לכל האזהרות, למרות שבאו מאנשים טובים וחכמים, והיום כעשר שנים אחרי – לא "טרפו" אותנו, ולא הפכנו להיות פוליטיקאים רגילים. איכשהו – מכיר אותי הישראלי הממוצע, כחבר כנסת, יותר מרוב חברי הכנסת והשרים – ואני כידוע, כלל לא חבר כנסת. משהו מוזר קורה איתנו – אנחנו בפנים ובחוץ בעת ובעונה אחת. בתוך "בריכת הכרישים" (רובם נחמדים מאוד – אגב...) אבל במימד שבו לא ניתן לנעוץ בנו שיניים.

אלא אם כן אנו שוכחים למה בכלל נכנסנו, שוכחים את המימד שאליו אנו שייכים באמת. או אז מתמסרים אנו לכללי הבריכה הקיימת ונטרפים בלי שום בעיות.

על כל גיליונות 'לכתחילה' שהוצאנו בתחילת הדרך, הופיעה סיסמה קטנה בראש הגיליון – "למועמד אמוני לראשות הממשלה". בתחילת הדרך זה נשמע הזוי לחלוטין. חבורה תמימה משחקת בנדמה לי בניגוד מוחלט לכל הכללים. והנה – עשר שנים אחרי, ניתן לומר שדווקא במשימה זו הצלחנו בגדול. המועמדות האמונית לראשות הליכוד הפכה חלק מהנוף הפוליטי בישראל, הגענו למקום השני ודווקא ההתנגדות אלינו הוכיחה לכל, עד כמה המהלך הוא רציני.

אחת הטענות המרכזיות נגדנו היתה "מה אתם קופצים - קודם תיכנסו לכנסת, תתקדמו בסולם כמו כולם – דרכו של עולם היא שבסוף מתמודדים לראשות, לא בהתחלה" – היו אף שראו בכך גאוותנות. ובאמת, הכוח הפוליטי שצברנו בזכות אלפי המתפקדים, משך אותנו להתמודדות לכנסת, התמודדות – שבשונה מהמערכה לראשות התנועה, נראתה הגיונית וקלה.

והנה – דווקא במגרש ה"ריאלי", בניגוד לכל הסיכויים המצוינים, הסקרים המחמיאים והאנשים המוכשרים שעבדו ללא לאות, נכשלנו שוב ושוב. לא אני ולא אף אחד מהמועמדים הישירים של מנהיגות יהודית – לא הצליח להיכנס לרשימת הליכוד בכנסת. אמנם הכנסנו קבוצה מכובדת של חברים למרכז הליכוד, ואומנם השפענו השפעה גדולה וחיובית על עיצוב הרשימה הקיימת – אינני מזלזל כלל בהישגים הללו, אולם העובדה הפשוטה היא, שבמגרש החזון, נחלנו הצלחה גדולה, ואילו את מפתן דלתות המגרש הקיים אין ממליך המלכים מרשה לנו לעבור. כאילו אומרת לנו המציאות/הקב"ה "אתם הפתרון – לא אתן לכם להיות חלק מן הבעיה". "להשפיע על המשטר הקיים, בהחלט כן, להפוך חלק ממנו – לא ולא".

האם זה אומר שמלבד הצבת האלטרנטיבה האמונית לראשות התנועה, זו שמעבירה באחת את כל המציאות הקיימת אל מגרש החזון, אל לנו להתמודד על שום תפקיד אחר בליכוד? לא ולא. אינני כותב את הדברים כדי להסיק מסקנות מעשיות. איננו יודעים מה בדיוק תהיה הסיטואציה בפניה נעמוד בעתיד, ומבחינתו כל האופציות תמיד פתוחות.

ובכל זאת חשוב לבצע תמיד הערכת מצב.

כשהקמנו את מנהיגות יהודית, פעלנו אך ורק על מגרש התודעה הציבורי. לא היו לנו כלים פוליטיים, וכל התמקדות היתה בתודעה הכללית. עשינו זאת דרך העלון 'לכתחילה', דרך ערוץ שבע וכדומה.. העלייה על מגרש ההנהגה הלאומי – הליכוד – פתחה בפנינו את תודעת כלל עם ישראל, הרבה מעבר לציבור הדתי לאומי שהכיר אותנו קודם לכן. ככל שהתקדמנו והתחזקנו בליכוד, כך גברה תשומת הלב אלינו ואל מסרינו. אין ספק – הבחירה בליכוד היתה בחירה נכונה. ברוב התלהבות המשכנו להתקדם במגרש הפוליטי והדינאמיקה הזו קצת השכיחה מאיתנו שהפוליטיקה היא עבורנו אמצעי לשינוי התודעה ולא להיפך. המוקד עבר מן התודעה הכללית להישגים הפוליטיים – כאילו שאסיר מסוגל להוציא עצמו מבית האסורים, כאילו שהתודעה הישראלית מסוגלת לצאת מנקודת האין מוצא בה היא נמצאת, בלי כלים תודעתיים חדשים מחוצה לה. כך עבר המוקד ממגרש החזון למגרש ה"ריאלי" ושם הבג"ץ והכרישים כבר הראו לנו...

האם זה אומר שבכלל טעינו כשנכנסנו לפוליטיקה? אולי היינו צריכים להישאר תנועה רעיונית בלבד? אבל הרי עמוק בפנים ברור לנו שעשינו את הדבר הנכון?

זה מבלבל, אבל זה בדיוק העניין – שאנחנו הגשר בין המציאות הקיימת למציאות העתידית – מצד אחד אחוזים היטב בשתי הגדות, מצד שני לא פה ולא שם. כשאנו מעבירים את המשקל ייתר על המידה אל אחת מהן – כל הגשר מתערער.

בנקודת הזמן הנוכחית, מיצינו ככל הנראה את שלב ההתבססות בגדת הקיום, ועלינו לשוב ולבסס את גדת הייעוד.

מה זה אומר תכל'ס?

זה אומר שממעטים בביקורת על הקיים ומשקיעים את כל האנרגיות בייצור האלטרנטיבה הרעיונית. עלינו להקים במה רעיונית עצמאית שתתאר בצורה מרתקת את המדינה היהודית ותופץ באוניברסיטאות ובמכללות, לא רק בקרב הציבור הדתי לאומי. עם ישראל יודע בדיוק מה אנו חושבים על גירוש יהודים, על מצעדי גאווה ועל שחרור מחבלים. יש די והותר גורמים בימין עם תקציבים ואנרגיות כדי להוסיף ולהאיר לעולם את טעויות הקיים. אבל העובדה הפשוטה היא שבכל פעם שהימין עולה, מנהיגיו אינם מסוגלים להוביל לשינוי וספק רב אם מתוך התודעה הקיימת, אנו היינו מסוגלים לפעול אחרת.

עלינו להראות לציבור הרחב כיצד נפעל בכל תחומי החיים מתוך תודעה יהודית. מדובר במשימה מהפכנית, קשה לא פחות מהמשימות שנטלנו על עצמנו עד כה, אך אם נעמוד בה, הגשר שהתחלנו לבנות מהמציאות הקיימת אל המדינה היהודית – יושלם.

הודעות

בכ"ב באב (1.08.2010), יום א', ב-19:00 תתקיים אי"ה הרצאה של אוהד קמין, איש רוח ופעיל פוליטי.
נושא ההרצאה: "מעמד זכויות האדם בישראל. השחיתות המוסרית של ההנהגה."
ההרצאה תתקיים בבית שיח "נקודת מפגש", רח' בן יהודה 68, תל אביב. לפרטים נוספים, לחץ כאן

משה פייגלין בפייסבוק!

להתנדבות, הצטרפו אל מנהיגים- מתנדבי מנהיגות יהודית