לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, (לחץ כאן)
לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, (לחץ כאן)

גרסת עדכון מלאה להדפסה, לחץ כאן (4 עמודים) (תודה לאריה זוננברג שעורך גרסא זו)

חברים יקרים – ה' עמכם!

כט וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל. (פר' ראה)

פרופ' אדם זרטל סיים את לימודי הארכיאולוגיה לפני מלחמת יום כיפור ויזם את סקר נחלת מנשה. בימים שלאחר ששת הימים ניתן היה להסתובב בחופשיות באזור והקיבוצניק מעין שמר גייס מתנדבים כדי לסקור מטר אחר מטר את כל האתרים הארכיאולוגיים באזור השומרון. המלחמה הותירה אותו נכה בשתי רגליו אך הוא הוסיף לסקור את השטח וכך הובילו אותו רגליו וקביו אל התגלית המהממת של מזבח יהושע על הר עיבל.

זרטל לא חיפש כלל את ציון המקום שבו נערך טכס הברכה והקללה, משום שכלל לא האמין בסיפור התנכ"י. הארכיאולוגיים המקראיים שהגיעו לארץ מאירופה ואמריקה בשלהי המאה ה-19, נכשלו כולם במציאת המזבח ולזרטל שמלכתחילה לא האמין בקיומו, לא ברור היה בתחילה מהו המבנה הגדול והמוזר שמצא.

אבל זה היה המזבח. כל הפרמטרים המקצועיים מוכיחים זאת בוודאות. המבנה התואם לתיאור במשנה, כמויות גדולות של עצמות קורבנות טהורים בני שנה, אפילו עגילים וחרפושיות שנוצרו במצריים נתגלו במקום.

בסיום הסיור המרתק שערך פרופ' זרטל במקום, אזרתי אומץ ושאלתיו : "אתה הרי נתקל בחומת התנגדות אדירה של העולם האקדמי מול כל ההוכחות הבדוקות שאתה מביא. אילו הממצא שלך היה מאשש את דעתם על התנ"ך – כבר היית זוכה בפרס נובל, אבל מה אתה עונה לעצמך לשאלה הפשוטה הבאה – הרי אלו שבנו את המזבח הזה, עשו זאת משום שארבעים שנה קודם לכן קיבלו את התורה בהר סיני – איך אתה אישית מסתדר עם העניין הזה...?"

תשובתו של פרופ' זרטל שניתנה לי בארבע עיניים – תישאר בינינו, אולם הסיבה לכך שהוא מותקף, מופיעה גם היא בפרשתנו:

דברים יד
א בָּנִים אַתֶּם לַה'  אֱ-לֹהֵיכֶם  לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא-תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת.
ב כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱ-לֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.

להיות בניו של בורא עולם, להיות עם סגולה – זה מחייב, זה קשה, זה תובעני – לכן הם לא יתנו לשום עובדה מדעית ואפילו למציאות עצמה להכניס אותם למחוזות הללו.

שבת שלום,
משה פייגלין

בעדכון:

ילדי העובדים הזרים
מי אנחנו?
העיתון של מחר
הודעות
מאמרים

בן דרור ימיני, הוא מן הקולות הבודדים המעיזים לצדד בעמדת הממשלה שהחליטה להחזיר חלק קטן מילדי העובדים הזרים לארצות מוצאם. במאמר אמיץ שפרסם ביום שלישי, פורס ימיני את מכלול הבעיה ומיצר על כך שהרוב המוחלט של מעצבי דעת הקהל בוחרים בעמדה הפופוליסטית, אך נותנים לחלשים בחברה לשלם את המחיר. הם "חזקים על חלשים" אומר ימיני כנגד כל אמצעי התקשורת שללא יוצא מן הכלל מראים שוב ושוב את הילדים המתוקים ומלוכסני העיניים, הדוברים עברית צברית שוטפת ומתחננים להישאר בארץ – "נראה אותם מפנים דירה אחת בבנייני המגורים המפוארים שלהם ומאפשרים לחמש משפחות שוהים בלתי חוקיים להתגורר עמם תחת קורת גג אחת ואז שידברו".

ימיני כמובן צודק לחלוטין – אולם שורש הבעיה מצוי ברבדים עמוקים עוד יותר.

הויכוח המתנהל כרגע בין שרי הממשלה הוא האם למתוח קו במצב הקיים, לתקן תקנות קשוחות ורק מעתה להתחיל ולשמור עליהם, או להתעקש גם על גירוש אלו שהסתננו או נותרו כאן בניגוד לחוק - עוד קודם לכן.

בשורש הויכוח עומדת ההנחה שבעיית הזרים היא בעיה טכנית. להם יש אינטרס להיכנס, בישראל ישנם לא מעט מגזרים המעוניינים להעסיק את העובדים הללו ועל הממשלה למצוא את האיזון המתאים בין האינטרסים השונים לבעיות ההומאניות והחברתיות הנוצרות כתוצאה מכך.

אולם אם נבחן את הגורמים הדומיננטיים העומדים בראש הנלחמים כנגד גירוש הילדים הזרים, נמצא שמצד אחד, שהם אינם מייצגים בתי אבות או חקלאים המשוועים לעבודה -  כלומר המניע שלהם אינו כלכלי אלא אידיאולוגי "הומאני" – אלא שלמרבה הפלא, אותם גורמים "הומאניים" בדיוק, מצדדים ומעודדים גירוש יהודים מבתיהם, ושום תחינה של ילד קטן אינה משנה את עמדתם.

היסוד העומד בשורש העניין, אינו אם כן רק פופוליזם מפונק של מובילי דעת קהל שבא על חשבון אוכלוסיות חלשות. יש כאן יסוד אידיאולוגי ולמעשה קצה קרחון של משהו גדול הרבה יותר משאלת ההגירה הבלתי חוקית.

אין זה פלא שרבות מהעמותות המפעילות את הלוביסטים. הפועלים נמרצות בכנסת נגד החזרת הזרים לארצם, ממומנות על ידי הקרן לישראל חדשה. ישראל חדשה הם רוצים. ישראל שזהותה על לאומית, מדינת כל אזרחיה, מדינה שאינה יהודית. את הסיפור של העובדים הזרים צריך לראות כחלק ממכלול שלם של מתקפה על זהותה היהודית של מדינת ישראל. העלאת גויים - נוצרים גמורים ממדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר –  נוצרים שאינם מזהים עצמם כיהודים, אינם מבקשים כלל להתגייר אלא להיפך, מקימים בארץ כנסיות ואף מתחילים לדרוש אוטונומיה תרבותית משלהם -  המהלך הזה הוא אגף אחר של אותה אופנסיבה כוללת. כל גורם, תרבותי או אתני שיבלול את הזהות הישראלית/יהודית בעמים ובתרבויות אחרות, יקבל את תמיכת אותם גורמים הזועקים עכשיו מרה נגד החזרת הילדים הזרים.

מובן שאיש אינו נהנה לראות כיצד מובילים ילדים בוכיים, בעל כורחם, אל המטוס. אולם חשוב מאוד להבין שלא בהומניזם עסקינן, אלא בניצול ציני של רגשות הומאניים המשותפים לכולם, כדי לקדם אג'נדה אידיאולוגית.

ההומניזם צריך לבוא לידי ביטוי באופן בו מחזירים את הזרים. הקו המבדיל בין העבר לעתיד יכול לעבור אולי בפיצויים שיקבלו אלה ששהו בישראל עד להחלטת הממשלה.

אי אפשר להתעלם מכך, שעל אף שעברו על החוק, מדיניותה של ישראל עד היום שידרה מסרים סותרים. אפשר לעשות את הדברים בצורה מוסרית ומכובדת. לא להשפיל, לתת את הזמן הנדרש, ולסייע ככל האפשר - כך חייבת לנהוג מדינה יהודית. אולם בסופו של דבר, על ממשלת ישראל לזכור את דבריו של בן גוריון בזמן הכרזת המדינה: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל"  - מדינה יהודית, לא מדינת כל אזרחיה.

את התשובה נתנו השבוע הקטיושות באילת והירי בצפון. שם, מעבר לגבול יודעים היטב מי אנחנו. אין זה משנה להם אם הקטיושה פוגעת בדתי או חילוני, חרדי או מסורתי, אשכנזי או ספרדי, ימני או שמאלני. העיקר להרוג יהודי. לא ערבי "ישראלי" - יהודי מישראל. "הבן שלי היה שאהיד" אמר הערבי הישראלי שבנו נהרג (במלחמת לבנון השנייה) מטיל טועה של החיזבאללה. כשהקטיושות שורקות, מסיכות הזהות נופלות.

כיצד תתמודד מדינה יהודית החיה בשלום עם זהותה, עם האתגרים העומדים לפתחנו כיום. האם יש לנו יכולת להתמודד טוב יותר עם המציאות באמצעות הערכים היהודיים שלנו – או שכל מה שאנו מסוגלים לעשות הוא רק להפגין ולשלול את הקיים? כיצד תנהג ישראל יהודית בשאלת הזרים. כיצד תפתור את בעיית הקטיושות. כיצד תתמודד עם בעיית תאונות הדרכים, כיצד תיראה מערכת החינוך? איך ייראו הבנקים, המיסוי, היחסים עם ארה"ב ובקיצור – איך ייראו חיינו במדינה הפועלת כל העת לביסוס זהותה היהודית?

כדי להתחיל ולצייר לציבור הישראלי את המציאות הזו, כדי לבנות מגרש אלטרנטיבי לתודעה הקיימת, לחוקי המשחק הקיימים שאינם נותנים מענה ומוצא מהבעיות – כדי למסמס את הפחד ממדינת הלכה ולהתחיל וליצור עניין גובר והולך באלטרנטיבה המוצעת, אנו יוזמים עיתון חדש – העיתון של מחר.

מי שמבין את משמעותה המהפכנית של היוזמה הזו, ומעוניין לסייע – מוזמן ליצור קשר עם משה פייגלין בדוא"ל: כתובת דואר אלקטרוני זאת מוגנת מפני spambots. יש להפעיל JavaScript על מנת לראות את הכתובת

אנו זקוקים ל:

א – אנשי מקצועות שונים, מומחים בתחומם, שמבינים כי עם האתגרים שמדינת ישראל עומדת בפניהם ניתן להתמודד רק מתוך נקודת המוצא היהודית. זה לא משנה אם אתה דתי או חילוני, לא משנה היכן אתה ממקם את עצמך על הסקאלה הפוליטית. אם אתה רוצה מדינת יהודית ומוכן להשקיע מחשבה כיצד לקדם עניין זה בתחומך – כתוב אלינו.

ב – מפרסמים

ג – תורמים קבועים

מי שמעוניין להתגייס לאתגר באחד משלושת התחומים הללו מוזמן לשלוח מייל למשה.

משה פייגלין בפייסבוק!

להתנדבות, הצטרפו אל מנהיגים- מתנדבי מנהיגות יהודית

הצטרף לפעילות

מועדון הנחות והטבות

כבכל שבוע ביום ראשון, גם השבוע התפרסם מאמרו של משה פייגלין, "מבולבלים? גם אנחנו", בNRG. חברי מנהיגות מוזמנים להיכנס ולהגיב.

הצדק והחיים - משה פייגלין

מנהיגות יהודית

לתקן עולם במלכות ש-די