לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, (לחץ כאן)
לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, (לחץ כאן)

גרסת עדכון מלאה להדפסה, לחץ כאן (4 עמודים) (תודה לאריה זוננברג שעורך גרסא זו)

חברים יקרים – ה' עמכם!

טז וָאֲצַוֶּה אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. (דברים א טז)

משפט צדק. מדוע צריך את הפירוט בין "איש לאחיו ובין גרו"? האם יש צדק שונה בין היהודים למי שאינם יהודים?

התשובה היא שצדק, שהוא יישומה של האמת, אינו יכול להתממש מתוך שקר. אמת המידה בתוך המשפחה שונה מאמת המידה מחוצה לה. העולם נברא מתוך ההבדלה. מי שמוחק את הזהות הנבדלת ומתיימר להתייחס אל כל בני האדם כשווים בכל מקום ובכל מצב – מאבד את הקשר עם המציאות ואת יכולתו לשפוט צדק. ליהודים אין זכויות שוות לגמרי מחוץ לארצם. אין להם זכות הגדרה לאומית בארה"ב ולא צריכה להיות להם זכות כזו. וכן להיפך. הבג"ץ המונע מאידיאולוגיה שמאלנית של הסרת מחיצות ואובדן זהויות, מוכרח להוביל בסופו של יום לאובדן הריבונות היהודית בארץ ישראל.

שבת שלום,
משה פייגלין

בעדכון:

הודעת מנהיגות יהודית לתקשורת
הצעת חוק חשובה
המחאה החברתית
הודעות
מאמרים

"במגרון אין קרקע ערבית . הכרעת הבג"ץ נובעת מתוך תפיסת עולם השוללת את זכויות היהודים בארצם רק משום שהם יהודים. גם זכויות היסוד של תושבי יצהר נשללות על ידי השב"כ ואלוף הפיקוד מזרחי רק בשל היותם יהודים. תפיסת העולם הבגצי"ת שלהם - אינה מכירה בזכותם הטבעית של יהודים במולדת אבותיהם.

במידה וממשלת נתניהו לא תפעל בנחרצות לביטול ההחלטה להחרבת מגרון וההחלטה לגירוש התושבים מביתם ביצהר, היא תאבד את זכות קיומה."

אבי דיכטר מקדימה, וזאב אלקין מהליכוד, הניחו על שולחן הכנסת הצעת חוק יסוד "מדינת הלאום של העם היהודי". אנו מברכים את חה"כ דיכטר ואלקין על יוזמתם ורואים בה צעד חשוב לקראת הבשלת המדינה היהודית.

לעיון בפרטי החוק, לחץ כאן

הארץ כמרקחה. רופאים, אנרכיסטים, חסרי דיור, מפונקי דיור, מחאת עגלות, מחאת מורים, מחאת נהגי המוניות, מחאה אמיתית, מחאה מזויפת, מחאה אותנטית, מחאה מגויסת – משהו מאוד מעורבב ומבלבל פורץ בעיצומו של החמסין ומטלטל את הממשלה.

קשה להבדיל בין האמת והבדיה.

כי מצד אחד כולנו חשים את הלחץ. מי שהוא או ילדיו הגיעו לפרקם ומחפש דיור סביר, מוצא עצמו במצב בלתי אפשרי. יותר מ 120 משכורות ממוצעות נדרשות כדי לרכוש דירה סבירה במרחק הגיוני ממקומות העבודה במרכז. להורינו, בשנות החמישים והשישים נדרשו כמחצית מזה.

אז – גם עבדו שמונה שעות, הגיעו הביתה כשהילדים עוד ערים ועם מה שהרוויחו – גמרו את החודש.

היום? מי עובד שמונה שעות... ומי מצליח לחסוך אגורה בסוף החודש? הרי מי שמאכיל חמישה ילדים רק בשלוש מנות פלאפל זול ליום (10 ש"ח למנה ), נפרד בגין תזונה בסיסית בלבד מ 4,500 ₪ בחודש. בלי חלב, בלי ביצים, בלי בשר, בלי נסיעות, בלי חינוך, בלי דיור... אין ספק – הלחץ הוא אמיתי.

מצד שני, כולנו גם חשים את הפריחה הכלכלית. אי אפשר להגיד שזו נחלת העשירים בלבד.

בתי הקפה מלאים עד אפס מקום. המוני ישראלים נסעו הקיץ לטיולים בחו"ל. מכוניות חדשות ממלאות עד אפס מקום את הכבישים.

איך מסבירים את הנתונים הסותרים הללו?

טוב – אז בואו נתחיל לקלף את הבצל...

ראשית, הבה נסיר את הקליפה החיצונית, קליפת "מנהיגי" המחאה. להבין מה קורה שם זה דווקא די קל.

מישהו אי שם בשמאל הקיצוני ביותר, הבין שבהתמודדות אידיאולוגית ישירה מול הימין – פשוט אין לו סיכוי לנצח. אז הם בחרו בטקטיקה מתוחכמת של הלבשת האג'נדה האידיאולוגית/ פוליטית שלהם, על המצוקה האמיתית וניתובה לערעור השלטון.

גיבוי כספי מצד אויבי ישראל באמצעות הקרן לישראל חדשה, יחד עם סיוע נדיב ביותר מצד התקשורת – הצליחו להפיח רוח חזקה במפרשי האנרכיסטים שצצו לפתע כמנהיגי רחוב אותנטיים. תחילה הם זכו באהדת הציבור, אולם בחלוף מס' ימים, משנדרשו מנהיגי המאבק לנסח באופן הגיוני את דרישותיהם, נחשפו ה "מנהיגים" ב פרחחותם והציבור הבין עם מי יש לו עסק.

עכשיו נשארנו עם הדבר האמיתי.

טוב לנו? או רע לנו?

ישראל במצב כלכלי מצוין – את זאת מראים כל הנתונים. טכנית האזרחים במצב כלכלי סביר, אבל המועקה גדולה ואמיתית.

יש איים של חוסר תחרותיות שהקפיצו את המחירים או חסמו את המשכורות. מצוקת הדיור היא תוצאה של מונופול כמעט מוחלט של המדינה על 93% מקרקעות הלאום והקפאת הבניה ביו"ש. עובדה מדהימה שמשום מה אינה מקבלת פרסום היא שרוב הקרקעות המשווקות בישראל באות מאותן 7% קרקעות פרטיות(!). כלומר למדינה יש אינטרס מובנה שלא לשווק את קרקעותיה וליהנות מעליית מחיר הקרקע. הנתח העיקרי במחירי הדירות החדשות הוא מחיר הקרקע. כך הפכו חסרי הדיור לתרנגולת המטילה ביצי זהב לאוצר המדינה. גם מחירי המזון הגבוהים הם תוצאה של מונופולים נסתרים וחשיפת השוק ליבוא חופשי תוריד אותם פלאים.

אולם שורש המצוקה והמחאה האמיתית נמצא ברבדים עמוקים יותר.

דומה שכדי להתמודד עמם צריך לגייס אמות מידה שונות מאמות המידה הכלכליות בלבד.

אמת המידה הראשונה אותה נגייס היא מדד השוויון.

חז"ל מלמדים אותנו שמי שהורגל ברצים לפני מרכבתו, יש וצריך לספק לו את הרצים הללו לאחר שירד מנכסיו – כי זהו מעשה החסד הנדרש לאדם כזה.

כלומר יש אמות מידה אובייקטיביות ויש סובייקטיביות. בזמנים אחרים, איש לא היה מתמרד כנגד המצב כפי שהוא היום. אולם היום מודל ההשוואה אינו אוהל המעברה אלא דירת האח הגדול. אי השוויון יוצר מועקה גדולה וזו פורצת לה ברחובות.

חיזוק לעניין זה נותנים פערי השכר שהולכים ומתגברים. לחיות על 5000 ₪ בחודש – זה עניין אחד. לחיות כך כשבאותה חברה משתכרים פי עשר מזה – זה כבר עניין אחר לגמרי.

אמת מידה אחרת שניאלץ לגייס כדי להבין את המועקה, היא מדד החירות.

כשאתה עובד 14 שעות ביממה ולעולם אינך יודע עד כמה מובטח לך מקום עבודתך, זה כבר לא כל כך משנה כמה אתה מרוויח. כך או אחרת אתה כבר לא בן חורין – אתה עבד מודרני.

שתי אמות המידה הללו – השוויון והחירות, מצויות למעשה בידינו. אנחנו מחליטים מה מודל החיקוי שלנו. אנחנו גם המחליטים עד כמה אנו מוכנים לוותר על חירותנו כדי לאפשר לעצמנו רמת חיים דומה לאותו מודל שבחרנו לחקות. במילים פשוטות – אפשר לומר שהמחאה ה'חברתית' – היא במידה רבה נגד עצמנו.

אלא שהדברים רחוקים מלהיות פשוטים כל כך. האדם הוא ייצור חברתי. רק יחידי סגולה מסוגלים לחיות על פי אמות מידה עצמאיות בתוך חברה שאימצה לעצמה אמות מידה אחרות.

אז הבעיה היא כן חברתית וביסודה זו בעיה אידיאולוגית. מדינת ישראל קמה על ברכי הסוציאליזם ועד אמצע שנות השמונים דשדשה בתוך תרבות הגזל הזו. האזרחים התרגלו להחביא את ממונם (פק"ם בלאטה) ולהתבייש בהצלחתם. נוצרה תרבות עבודה מפוהקת שבה הקשרים לממסד חשובים לאין ערוך מיזמות, חריצות והשכלה. החוב הלאומי, האינפלציה, האבטלה, התוצר לנפש – כל המדדים הגיבו בהתאם, ישראל היתה מדינה על קביים...

נפילת הגוש הקומוניסטי הרימה את קרנו של הקפיטליזם החופשי והזרימה לארץ הון אנושי אדיר של אזרחים חרוצים ומשכילים. ענף ההיי-טק, המתאים הן לגניוס היהודי והן לבעייתיות שבשיווק מוצרי קצה ישראליים בעולם – השלים את החסר וישראל הפכה למעצמת היי-טק של ממש. היום , לדוגמא, מייצאת ישראל לארה"ב בהיקף הגדול בשליש מכל הייבוא ממנה – בעיקר ייבוא הנשק. בעוד שלהיי-טק הישראלי אין תחליף, לנשק האמריקני יש ויש.

אלא שכאן באה הנפילה שהובילה למחאה החברתית שאנו חווים היום. העושר שנפל בחלקנו לא מצא בקרב החברה הישראלית תרבות עמוקה של אמונה וחסד שתדע לעדן ולרסן ומעל לכל - לתת כיוון ומטרה לכל האנרגיות הללו שנפלו בחלקנו.

החופש מהחירות.

באין חזון ייפרע עם. בלי מפת דרכים תרבותית ברורה, הפוך המגמה הכלכלית הביא בכנפיו, גם היפוך גמור במקובלות החברתיות. הסתרת הממון מפאת עושק הממסד תחת דגל הסוציאליזם, היתה כשלעצמה עניין חמור, אך היוותה קרקע פורייה לערכים של צניעות והסתפקות במועט. תנועתה הנמרצת של המטוטלת לקוטב הנגדי של שוק חופשי רמסה גם את האלמנטים החיוביים הללו. השוק החופשי – הקפיטליזם הישראלי הצמיח תרבות של ראוותנות, תרבות ה"אח הגדול". אנשים החלו להוציא מעבר ליכולתם. אם בעבר התביישת במה שיש לך, היום אתה מתבייש במה שאין לך.

החברה הישראלית מצאה עצמה שבויה בתוך תרבות שתחת מסך עשן סמיך של חופש, שללה מן האדם את חירותו.

קל להתבלבל בין המושגים. אולם במהותם הם סותרים זה את זה. החירות עניינה נטילת אחריות, החופש עניינו התפרקות ממנה. בתרבות שהתפתחה יחד עם הקפיטליזם החדש, אכן היה מימד בולט של חופש "חזירי". מימד של חטוף כפי יכולתך והסר מעליך כל אחריות מלבד לעצמך – וגם זה בקושי...

תרבות החופש המוותרת על האחריות וממילא גם על החירות, הובילה להתדרדרות קשה בשמירה על זכויות האדם. אנו מעדיפים לקבל עוד ועוד חופש בתמורה לנתחים גדלים והולכים של חירותנו. אנו מעדיפים להשליך על המדינה את מעגלי האחריות הבסיסיים ביותר. "שהמדינה תיקח אחריות על ילדינו" – הסבירה בשבוע שעבר אחת ממנהיגות מחאת העגלות.

יחס המשטרה למפגינים, הפך להיות אלים הרבה יותר. שוטרים במסכות – מאפיין מובהק של משטרים טוטליטאריים שלא הכרנו בעבר, מדים שחורים – השוטרים כבר לא שוטרים אלא 'לוחמים' – מי בדיוק האויב שלכם?

ציתות סיטונאי לאזרחים הפך עניין שבשגרה, החוק הביומטרי, שלמעשה מסמן את האזרחים כמו עגלי פיטום, עבר בקריאה ראשונה בכנסת – כי בעצם מה זה כבר משנה, הרי היום עם הטכנולוגיה המודרנית שהביאה לנו כל כך הרבה חופש לדבר, לסמס ולהיות בקשר מכל מקום לכל מקום – כולנו הפכנו ממילא לשקופים. מי יהין לוותר על כל החופש הזה בתמורה לפיסה ערטילאית של ...חירות.

החירות היא עניין חמקמק. כל כך קל לאבד אותה בלי להרגיש. אח"כ באוהל ברוטשילד מתקשים לנסח מסמך תביעות כי כבר לא מבינים את שורש המועקה מה הם באמת רוצים. כי האדם רוצה לחיות ואין חיים בלי חירות.

באופן פרדוקסאלי, קיבלנו הרבה מאוד מימדים של ג'ורג' אורוול עם 1984 שלו – מתוך משטר קפיטליסטי דווקא. על כך אפילו אורוול לא חלם, על רודנות תרבותית ללא רודן – על אובדן החירות מתוך עושר ופריחה כלכלית כתהליך תרבותי שאין לו כתובת אמיתית מלבד אנו עצמנו.

כשמשפחה יוצאת לבלות עם הילדים – בקניון - משמעות הדבר הוא שהצריכה היא התרבות. זוג הורים ועגלה מסתובבים בקניון בעשר בלילה, כי זה הזמן היחיד שיש להם עם הילדים. אחר יום עבודה של הרבה למעלה משמונה שעות של שני בני הזוג. עכשיו הם יוצאים להוציא את הכסף שהרוויחו במחיר חירותם, על עוד מדדים של הצלחה חומרית שכופה עליהם תרבות הצריכה. כשזה המצב – כולנו עבדים.

ושלא נטעה – גם ה"טייקון" – בעליו של הקניון, שבוי בדיוק באותה ביצה והוא עבד לא פחות מהפרפרים שנלכדו ברשת הפרוסה שם בין הדוכנים. גם הוא נמצא בתחרות בלתי אפשרית ומשועבד לשיטה ולתרבות כמו אחרון לקוחותיו.

עכשיו עלינו להחזיר לאמבטיה את התינוק ששפכנו יחד עם המים המזוהמים של הסוציאליזם.

הסוציאליזם הוא סוג מתוחכם של גזל. מי שמניח שמותר לגזול את העשיר משום שיש לו, צריך להבין שכשנפרץ הסכר המוסרי, הוא לא נעצר באדם זה או אחר. עד מהרה נמחקת השכבה העשירה והשיטה עוברת לשכבה הבאה. מהר מאוד זה יגיע אליך – אתה החושב עכשיו שתהנה מחלוקת השלל. וכשמגיעה השיטה הזו אל הקווים האחוריים היא מתחילה לקחת הרבה יותר מאשר הממון. כי מי שמותר לו לגעת ברכוש חברו – מתיר לעצמו בסופו של דבר לקחת גם את חייו. זכות הקניין אינה מותרות – היא מגדירה אותנו כבני אנוש, היא אחד היסודות למותר האדם, שאסור לשחוט אותו, מן הבהמה – שאותה מותר. כל המשטרים הסוציאליסטיים האבסולוטיים, הובילו בסופו של דבר לטבח המוני של בני עמם. החירות היא יסוד החיים האנושיים ואובדנה מקדים את אובדנם.

אין שיטה כלכלית מלבד הכלכלה החופשית, הבעיה אינה בה אלא בתרבות העוטפת אותה. לא הקפיטליזם שלל את החירות, אלא תרבות ה"אח הגדול" שבאה איתה.

סולידאריות, חסד, צניעות, דוגמא אישית, כבוד לזולת, חינוך – איך נקומם תרבות המדגישה את כל אלה ומרסנת ומעדנת ומכוונת את העושר שנפל בחלקנו?

אין לנו תרבות מלבד תרבותנו היהודית. השיטה הכלכלית הישראלית צריכה להיות משולש שבסיסו החירות הקפיטליסטית וצלעותיו האמונה והחסד היהודיים. שם – בתוך המשולש הזה נמצאת התשובה למצוקות שפרצו בקיץ.

הצטרפו אלינו והירשמו לערוץ יו טיוב של מנהיגות יהודית וצפו במגוון סרטונים וקטעי ראיונות טלוויזיה בענייני דיומא והגות יהודית/ישראלית.

משה פייגלין בפייסבוק

משה פייגלין בטוויטר!

לאתר הירחון 'מחר'

לאתר צידה לדרך, לחץ כאן

להתנדבות, הצטרפו אל מנהיגים- מתנדבי מנהיגות יהודית

הצטרף לפעילות

מועדון הנחות והטבות

כבכל שבוע ביום ראשון, גם השבוע התפרסם מאמרו של משה פייגלין, "למה אני לא יכול לתמוך במחאת הדיור", בNRG. חברי מנהיגות מוזמנים להיכנס ולהגיב. לראיון עם משה פייגלין באותו נושא, שהתקיים ביום שלישי בתכנית הבוקר של ערוץ 2, לחץ כאן

מאבק לשיעבוד - משה פייגלין

מזל טוב למשה וציפי פייגלין לרגל הולדת נכדתם, בתם של איילת ועמיחי סופר.
שתזכו לרוות ממנה רוב נחת

 

מנהיגות יהודית

לתקן עולם במלכות ש-די