לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, (לחץ כאן)
לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, (לחץ כאן)

גרסת עדכון מלאה להדפסה, לחץ כאן (4 עמודים) (תודה לאריה זוננברג שיזם גרסא זו)

חברים יקרים – ה' עמכם!

יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת-הָאָרֶץ. יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר.

פרשת נח מתארת שבר נורא שהאנושות עוברת, פשיטת רגל מוחלטת של כל הציפיות של הבורא מבני האדם, ובעקבות כך השחתה נוראה של הארץ. האדם מקיים יחס עדין ומיוחד עם האדמה, עם הטבע. מחד גיסא האדם מיועד ל"עבדה ולשמרה", להוציא את האדמה מהכוח אל הפועל ולהפריחה, ומאידך גיסא כשהוא מאבד את עצמו וזהותו היא זו שסובלת בגללו – "ארורה האדמה בעבורך". המציאות והעולם הם לעולם מה שאנו עושים מהם ואיך שאנו תופסים אותם, אולם אותה מציאות שאנו יוצרים בעצמנו יכולה לכלוא אותנו בתוכה ולא לאפשר לנו להשתנות, ובטח שלא לשנות אותה. בפרשת נח אנו מגלים שלעתים צריך לנתק את הקשר שלנו עם המציאות, להתכנס בתוך תיבה מנותקת, ולהיזכר מחדש בחלומות המקוריים שלנו, אותם חלומות שהמציאות המעוותת יכולה לקבור ולהשכיח לחלוטין. אמנם העשייה הממשית והאדמה הם התכלית שלנו, אך בשביל להגיע לתכלית זו אנו זקוקים ראשית להתנתק מהמציאות העכשווית הכולאת אותנו בתוכה ולבנות בתוך תיבה תודעה חדשה, תודעה בת חורין שיכולה לשנות את המציאות ולהפנות אותה אל אופקים חדשים.

המציאות שאנו מצויים בה במדינת ישראל דהיום היא מציאות שיצרנו בעצמנו, מציאות של מאבק הישרדותי סיזיפי וחסר ייעוד ותכלית, מציאות נטולת עבר מעורר השראה ונטולת עתיד משמעותי לשאוף אליו, מציאות נטולת רוח וחלומות. הגרוע מכל הוא שאנו שבויים בתוך מציאות זו ולא יכולים אפילו לשאוף למצב אחר. בשביל לצאת ממעגל הקסמים אנו צריכים להשתחרר מהאקטואליה החונקת הסובבת אותנו וליצור תודעה חדשה, תודעת המחר, תודעה יהודית עם עבר ועתיד שממנה נוכל לצאת מחדש אל האדמה כשתראה היבשה.

שבת שלום,
הרב ארז ניר

בעדכון:

אחרי החגים זה כאן
יחסי דתיים/חילונים
עסקת שליט
סוכת מנהיגות יהודית
דברים לזכרו של חנן פורת זצ"ל
הודעות

אחרי החגים זה כאן

אל תשע"ב המעשית, זו שמתחילה אחרי החגים, נכנסנו השבוע רוויי אנרגיות חיוביות שספגנו מחגי תשרי, מן העלייה להר הבית בחירות למרכז הליכוד ומסוכת מנהיגות יהודית שעוד שנרחיב עליה בהמשך.

שנה "יבשה" – מבחינה פוליטית – חלפה לה, כלומר שנה ללא אתגרים פוליטיים מיוחדים, שנה שייחדנו בעיקר לבירור רעיוני, להוצאת המגזין 'מחר' ולבית המדרש שהולך ומתהווה סביבו. אולם דומה כי תשע"ב תציב בפנינו לא רק אתגרים חינוכיים אלא גם אתגרים פוליטיים כבעבר. הבחירות למרכז החדש ולמועצות הסניפים - ולאחריהן הבחירות למוסדות המפלגה השונים, הן רק הפתיח שיוביל אותנו בתוך פחות משנה (לכל המאוחר) לבחירות לראשות הליכוד ולאחריהן לבחירת רשימת הליכוד לכנסת. גם בהנחה שהבחירות הכלליות תתקיימנה במועדן – אנו נכנסים אל תקופה רוויה באתגרים פוליטיים.

בתשע"א ראינו כיצד הפך ראש הגשר שייצרה מנהיגות יהודית בתוך מפלגת השלטון הלאומית, לשער פתוח לרווחה דרכו זרמו ובאו מתפקדים אמוניים רבים. הליכוד הפך למרחב פוליטי מועדף ולגיטימי בציבור האמוני. רבים מאלו שתקפו בתחילת הדרך את ההליכה עם הליכוד, הצטרפו גם הם ופועלים כיום בתוך מפלגת השלטון הלאומית.

אנו מעודדים את כל הכוחות האמוניים במפלגה - בין אם התפקדו בהשראת 'מנהיגות יהודית' ובין אם בהתארגנויות נפרדות – לקחת אחריות ולהציע עצמם לכל התפקידים העומדים על הפרק. 'מנהיגות יהודית', כשמה כן היא, תנועה שמטרתה לייצר למדינת ישראל מנהיגות הפועלת על פי ערכי היהדות. מובן שגם משה פייגלין יתמודד על מנת לזכות בע"ה בראשות הליכוד והנהגת המדינה.

כשנכנסים אל תוך קלחת ההתמודדויות השונות, מאבדים מהר מאוד את התמונה הכוללת והייעוד בשלו אנו נמצאים שם. עונת בחירות היא עונה יצרית מאוד ולכן חשוב מאוד – דווקא עכשיו, בדקות הפתיחה של שנה פוליטית מאוד, לשוב ולשנן את המטרה. חשוב מאוד כי במרכז, בוועדות השונות וברשימה לכנסת – נצליח לשבץ את האנשים הראויים ביותר. אולם ענייננו אינו עוד 'כיפות' בכנסת ובמרכז – כאלה דווקא יש לנו לא מעט. אין ענייננו ביצירת "מפד"ל חדשה" בתוככי הליכוד, ענייננו הוא ההנהגה. בלי העיקרון הזה לא היינו נכנסים לליכוד, לא היו נכנסים אחרינו כוחות נוספים, חברי הכנסת הטובים בליכוד העושים ימים כלילות למען קידום הערכים האמוניים – לא היו נבחרים כלל, וכל השינוי הגדול שהובלנו, לא היה מתקיים. דווקא עכשיו – לאור ההישגים הרבים, קל לשכוח את המטרה. אם חלילה נשכח לשם מה באנו לליכוד, יהיה גורל הכוחות האמוניים בליכוד, כגורל המפד"ל בכנסת – דאגה סקטוריאלית וצמצום נזקים בלבד. לכל ההישגים הטקטיים החשובים שהושגו, טעם ומשמעות של ממש, רק במסגרת המטרה האסטרטגית הגדולה של הנהגת המדינה.

הבחירות לועידת הליכוד
בימים אלו נכנסת מערכת הבחירות לועידת הליכוד להילוך גבוה. ספר הבוחרים הראשון התפרסם ותהליך הגשת המועמדויות לחברי מרכז וחברי מועצות הסניפים יסתיים בע"ה ביום ג', י"ח חשוון תשע"ב (15/11/2011).

אנו כמובן מעודדים את כל מי שייך לציבור האמוני להתמודד ולהיכנס לשכבת המנהיגים. מי שמעוניין לקבל עצה והדרכה מוזמן להיות איתנו בקשר. מיכאל 052-4202884 שי 052-5665851 או בדוא"ל: כתובת דואר אלקטרוני זאת מוגנת מפני spambots. יש להפעיל JavaScript על מנת לראות את הכתובת או לפקס 077-4448311.

יחסי דתיים/חילונים

אנו דוגלים בביטול המושגים הישנים הללו. לפחות שניים מבין חברי הליכוד, המכהנים כיום בכנסת, נבחרו בזכות תמיכתה של דתים-חילוניים מנהיגות יהודית למרות שהתמודדו מול מועמדים טובים – חובשי כיפות ואנו מרוצים מאוד מפועלם ויודעים שבחרנו נכון. אולם ההערכה הלגיטימיות וההבנה שלכל יהודי יש את עניינו הייחודי והחיוני למהלך הכולל של מנהיגות יהודית, ההבנה הזו אינה מובילה אותנו לחנופה ולהתבטלות. יש לשומרי המצוות הרבה מה ללמוד מהציבור שאינו שומר מצוות. בלעדיו לא היתה ולא תהיה תקומה לישראל. מן העבר השני מבין הציבור שאינו חש מחויב לקיום המצוות, שללא הנהגה מאמינה, נשמטת הקרקע שמתחת לרגליו – מוסרית ומעשית. איננו חוששים לדבר על כך משום שהדברים אינם נאמרים בבוז (חלילה) אלא מתוך כבוד ויושר אינטלקטואלי. דווקא הכבוד הדדי מאפשר דיבור כן וחופשי.

עסקת שליט

חג הסוכות תשע"ב עמד בסימן עסקת שליט. במסגרת הדברים שנשאנו בסוכת מנהיגות יהודית, ובמסגרת המאמרים שנכתבו במקור ראשון ובאתר NRG הסברנו ששורש העסקה הרעה הזו נובע מאובדן תחושת השייכות הטבעית לארץ. התודעה הישראלית חשה כיום נחיתות מוסרית מול הערבים, חשה כאורחת לא רצויה בארצם וכתוצאה מכך חשה צורך "להחזיר" את ה "שטחים" ואת "לוחמי החופש" עבורם.

התגובות לגישה זו היו מעניינות. דווקא אנשים שאינם שומרי מצוות הגיבו בהסכמה לניתוח הזה, בעוד שדתיים התרעמו על כך שאנו מחדדים כביכול את ההבדלים בין דתיים לחילוניים.

מנהיגות יהודית אינה מייצגת דתיים או חילוניים ופועלת לביטול המושגים הללו. אנו לומדים משני הצדדים (לטוב ולמוטב) ומתקדמים יחדיו לעבר תודעה אמונית משותפת.

סוכת מנהיגות יהודית

שלום,

משה בסוכת מניהיגות יהודית בחול המועד סוכות נפגשנו, כמאה פעילים של מנהיגות יהודית, במפגש השנתי בסוכתם של רונית ואורי שרקי בירושלים. בסוכה ביקרו גם שלושה ח"כים ושני שרים מהליכוד. זו היתה הזדמנות מצוינת לפגוש חברים, להכיר חברים חדשים, ולהחליף דעות בין הפעילים, שהגיעו מכל הארץ. גם האירוח היה למופת. אבל אני מעדיף לספר על השיחה הקצרה שהיתה לי עם עיתונאי שטרח והגיע גם הוא לסוכה.

האיש, פרשן פוליטי ותיק ומוכר, שאל מי אני, מנין באתי, במה אני עוסק, למה הגעתי, וכדו'. בגלל שאני לא חובש כיפה הוא גם שאל "מה בעצם אתה עושה פה?" כשאמרתי לו שיש לא רק דתיים במנהיגות יהודית, הוא עוד קיבל את זה איכשהו. אבל אז הוא שאל אותי "ומי שילם לך?" אני אמנם הופתעתי מהשאלה, אבל כשעניתי לו שנסעתי מגוש דן לירושלים במכוניתי הפרטית, על חשבוני, על חשבון זמני הפנוי, כדי להגיע למפגש הזה, הוא נראה המום. הסברתי לו שאנחנו לא עסקנים. שמנהיגות יהודית זו "יחידה התנדבותית", שאנחנו פעילים כי באמת אכפת לנו, ועל חשבוננו. אז הוא אמר "אבל די התפוגגותם בשנה האחרונה". עניתי לו שלגמרי לא, שאנחנו פעילים בהחלט ושומרים על קשר כל הזמן, ועובדה שכל האנשים שהוא רואה סביבו טרחו לבוא.

"מי שילם לך?" - זו הדעה הבסיסית של הפרשן הפוליטי הוותיק על מי שפעיל בפוליטיקה, וכל אזרח בישראל יודע שיש לה לא מעט על מה להתבסס. גם זה חלק ממה שאנחנו מנסים לתקן.

אורי נוי

לצפייה בתמונות וסרטון עם דבריו של משה פייגלין מן האירוע, לחץ כאן.

דברים לזכרו של חנן פורת זצ"ל

בעדכון של ערב יום כיפור, לא הספקתי להכניס דברים לזכרו של חנן פורת זצ"ל. ייתכן שבדיעבד – טוב שכך, משום שאת הדברים שאני רוצה לכתוב, אי אפשר היה לכתוב כהספד בעלמא - ומצד שני אינני יכול לתת לאיש חנן ללכת, בלי לאומרם.

כתבתי "חנן פורת זצ"ל". לכאורה צריך הייתי לכתוב 'הרב חנן פורת'. אך כמו שהסביר הרב דרוקמן שספד לו בדרכו באחרונה – חנן היה פשוט חנן. התואר 'רב' לא נדבק לאיש הצנוע האוהב והחברי הזה. מצד שני – ה 'צ' שבאמצע הז"ל, נדבקת אליו בקלות. לא הכרתי אותו באופן אישי ובכל זאת ברור לי שמדובר בצדיק. כלומר יש כאן משהו מיוחד. בדרך כלל אנו מצמידים את התואר זצ"ל לרבנים ידועים – פשוט כי כך מקובל. אבל אצל חנן זה להיפך. 'הרב' לא נדבק לחנן, אבל ה'צדיק' נדבק – לחיוך...

כאמור – לא הכרתי אותו באופן אישי. בתמונה המיתולוגית ההיא, על הכתפיים בסבסטיה, אני לא "ליד העץ" ולא "מאחורי העץ". סתם נער בחטיבת הביניים שטרם עמד על דעתו.

אבל את ביתי בניתי בשומרון. והסמל של פריצת הדרך שיצרה את האפשרות לבנות את ביתי במקום הנפלא הזה, בלב ליבה של נחלת יוסף המבורכת – הסמל הזה הוא חנן פורת. ועל כך, ולו רק על כך, אני חייב לחנן 'תודה'. בלי כל המילים המפוצצות – פשוט תודה על כברת ארץ ישראל שאני חי בה בזכותך ובזכות ההולכים אתך.

"מי לדעתך השפיע יותר על האנושות?" - שאלתי כמה וכמה אנשים דתיים, חנן פורת? או סטיב ג'ובס? (שנפטר באותו שבוע). כולם צחקו ושלפו את ה 'איי-פון' מהכיס – מה השאלה בכלל? אבל אני דווקא חושב שחנן השפיע יותר. האיי פון יתחלף בהמצאה אחרת, טכנולוגיה באה והולכת אבל ארץ ישראל לעולם עומדת ושיבתו של עם ישראל אליה כיום היא הנקודה הארכימדית בגאולת העולם. נשמע מופרך? כמה ישיבות של האו"ם עסקו באיי-פון, וכמה בפועלו של חנן... כמה התנגדות עורר ג'ובס וכמה מעכבי גאולת עולם נחרדים על פני הגלובוס מן החיוך של חנן.

חנן, הנער הנצחי, יפה הבלורית עם העיניים הטובות והחיוך האוהב, הילד שגורש מכפר עציון, התלמיד החכם ממרכז הרב, הלוחם מן הצנחנים ומשחרר ירושלים, המתנחל מסבסטיה וגוש אמונים – איש שהוא באמת סמל אולטימטיבי לאדם האמוני החדש – פשוט מושלם.

ולכן כל כך פשוט היה שאגש אליו ואציע לו להנהיג את עם ישראל. הימים ימי הבחירה הישירה לראשות הממשלה. תנועת "מנהיגות יהודית" הצעירה פוקדת כעשרת אלפים איש במה שכונה ,מפקד הציבור האמוני". אנחנו נבנה את הכלים ונייצר את התודעה החדשה. הכל מוכן ואפילו להקים מפלגה – לא צריך. אפשר להעמיד מועמד באופן ישיר.

חנן חייך אלי חיוך טוב וסלחני שלא הותיר שום סדק לאיזו אפשרות של דיבור בכיוון הזה. כאילו הצעתי לו לצאת לצייד ג'יראפות על פני הירח.

ובעצם זה היה הדיבור היחיד שאני זוכר שדיברתי איתו.

אחר כך עוד הלכתי לשמוע אותו מעביר שיעור – ולא הבנתי כלום.

אחר כך ניסיתי לקרוא אותו – ב'מעט מן האור' – והתייאשתי.

וכיון שכסיל גמור אינני, הבנתי שחנן פשוט נמצא בתודעה אחרת, בשפה אחרת, שאין ספק שטובה היתה ואולי חיונית היתה לשעתה – שהרי עם ההצלחה לא מתווכחים – אבל בשעתה נותרה.

זו לא הטרגדיה של חנן. זו הטרגדיה של כולנו ולכן גם האתגר הגדול. כי ההצלחה בשטח של מפעל ההתנחלות נותרה נבדלת מן התודעה הישראלית. במאבק על התודעה, ניצח בן דורו של חנן – יוסי שריד. גם דתיים לא באים לבקר את קרוביהם ביש"ע. יש"ע זה ממש לא כאן! ובואו ונודה על האמת, כל שנותר בידנו - בזכות העקשנות הערבית נותר.

נוח בשלום על משכבך – נסיך אמיתי. הלוואי ונזכה לעמוד על כתפיך ולמלא את ייעודנו, ייעוד התקופה הזו – כפי שאתה ידעת למלא את ייעודך שהיה הייעוד והאתגר של זמנך.