לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, (לחץ כאן) 
לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, (לחץ כאן)

גרסת עדכון מלאה להדפסה, לחץ כאן (4 עמודים) (תודה לאריה זוננברג שיזם גרסא זו)

חברים יקרים – ה' עמכם!

"ויבואו שני המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום..." (בראשית י"ט א')

רגע רגע... האם לוט לא למד שום דבר? הרי בפרשה הקודמת מסכן אברהם את עצמו ואת כל משפחתו במלחמה חסרת סיכוי כדי להציל את אחיינו מהצרה שבאה לו בעקבות בחירתו האומללה לגור דווקא במקום ההוא. והנה מתברר לנו שלוט, לאחר שאברהם שחררו, חזר בדיוק לאותו מקום.

אולי כדי להבין את הפסיכוזה הזו צריך לגשת לשגרירות פולין ולצפות בישראלים הרבים המבקשים להתאזרח במדינת אושוויץ. מן הסתם אמר לעצמו לוט – "מדובר בתאונה היסטורית. אם לא היתה מלחמת ארבעת המלכים את החמישה, זה לא היה קורה". כך גם הישראלים מול שגרירות פולין או גרמניה – אם לא היתה מלחמה לא היתה שואה. אבל המלחמות אינן הסיבה לשואות, המלחמות הן ההזדמנות לבצען. אחרי המלחמה המשיכו הפולנים לטבוח ביהודים שהעזו לחזור מן המחנות לבתיהם.

השאלה אינה מדוע לוט חזר, השאלה היא מדוע סיכן אברהם את כל שליחותו ההיסטורית ויצא למלחמה מטורפת כדי להצילו. הרי היה לו מספיק כסף כדי לפדותו מן השבי. ייתכן שבכלל זו היתה מטרת השובים. הרי בשום מקום ה' אינו מצווה עליו לצאת למלחמה. האם השתבשה עליו דעתו? מדוע לסכן הכל בשביל האחיין הסורר שבחר במודע לחיות בעיר החטאים. מה היו גדולי אותו הדור פוסקים אילו שאל אותם אברהם בעניין עסקת שליט שכזו – כשכל מה שיש להפסיד הוא כסף...

התשובה היא שאברהם לא הציל את לוט אלא את שליחותו – את כל ייעודו שעמד לפתע על כף המאזניים. כל עמי הארץ ידעו על הקרבה בין לוט לאברהם וציפו לראות כיצד אברהם מגיב. אברהם הבין שמי שאינו מוכן להילחם ולהסתכן עבור קרוביו, מאבד את ייחודו, מאבד את הלגיטימיות לקיומו ומעתה ואילך הוא תלוי בחסדי אחרים. ביציאתו לקרב זכה אברהם בארץ ישראל ובאפשרות להמשיך ולממש את שליחותו. ואכן מלחמת אברהם מתוארת כאחד מעשרת הניסיונות בהם נתנסה ועמד בכולם. זה בדיוק היה הניסיון. האם אתה חושב כאומה בת חורין וממילא ראוי להקימה או שעודך נתון בתודעה פרטית. ובאמת – בעקבות העמידה בניסיון והניצחון בקרב על מלכי הצפון, זוכה אברהם לברית בין הבתרים ולהבטחת הארץ. נשמע מוזר? הקב"ה בוחר בחזק? בזה שניצח?

לא. הקב"ה בחר במי שנכון היה להילחם על ייעודו ולא רק על קיומו.

שבת שלום,
משה פייגלין

בעדכון:

ללמוד מאברהם אבינו
הודעות
מאמרים

הסיכון הגרעיני אינו הסיכון הגדול ביותר לקיומה של מדינת ישראל. שליש מעמנו הושמד באירופה – בלי שום נשק גרעיני. הנשק העיקרי שבו עשו הגרמנים שימוש היה דה-לגיטימציה קיומית. מבחינה אסטרטגית, דה-לגיטימציה שכזו מסוכנת הרבה יותר מכל נשק גרעיני כי תרגומה המעשי הוא רק עניין של זמן – עם או בלי גרעין. כשהכריז מנהיגה של מדינה ריבונית כי בכוונתו להשמיד אותנו, פער העולם את פיו בתדהמה וציפה לתגובה ישראלית. משזו בוששה לבוא ובאיראן לא חל שום מפנה, חזר סימן השאלה ההוא לרחף מעל זכות היהודי לנשום את אוירו של הכדור הכחלחל. ראוי לשים לב לכך ששאלת זכות היהודים למדינה - שאלה שנשאלת היום באקדמיות החשובות במערב – ובכלל אובדן הלגיטימיות הקיומית של ישראל, כל אלה באו לאחר שנוכח העולם כי אנו מסוגלים לחיות עם גילוי הכוונה להשמיד אותנו. העמלק האיראני והעמלק הגרמני פעלו בדיוק כפי שפעל העמלק התנ"כי. הם הכריזו עלינו מלחמה קיומית, היו מוכנים לשלם מחיר ושברו את הלגיטימיות שלנו בעיני העמים. השואה לא החלה עם פרוץ המלחמה אלא בנאומי השטנה של היטלר ימח שמו והתעמולה השטירמרית.

מה שהמתנגדים לתקיפה אינם מבינים, זה שמבחינה זו - לא משנה מה יהיו תוצאותיה. אין לישראל ברירה והיא חייבת לתקוף בצורה גלויה כדי להחזיר לעצמה את הלגיטימיות לעצם קיומה. ישראל חייבת ללמוד מאברהם אבי האומה, להבין את המשמעות הרחבה של אי התקפה ולייצר מחדש משוואה שאומרת כי מי שמתכנן להשמיד אותה מזמין לעצמו מלחמת השמדה. הוא זה שמאבד את זכותו לנשום אויר על פני הגלובוס. הוא – באופן האישי ביותר, בלי להסתתר מאחורי מדינות וכורים וצבאות. בושהאר הוא המטרה המשנית. כל מטוס וכל מכונית וכל בניין בו נמצאים ראשי המשטר האיראני הם המטרה הראשית.

אבל נחטוף גשם של טילים?

מי שלא רוצה לחזור לפולין צריך להיות מוכן לשלם את המחיר הזה.

כשלא עמדנו בניסיונו של אברהם

יצחק שמיר היה ככל הנראה המנהיג הנחוש והעיקש ביותר שהיה לישראל מאז בן גוריון. בחורף 91, במלחמת המפרץ הראשונה, עמד שמיר מול הניסיון שבו נתנסה אברהם ונכשל. האתגר אז הזכיר במידה רבה את זה העומד מול ישראל היום. אמנם לסדאם לא היה נשק גרעיני, כי בגין לא שעה ללחצי שמעון פרס והפציץ את הכור העיראקי. אולם גם טילי הסקאד שאיים סדאם לשגר לעבר גוש דן, יכולים היו בהחלט להכיל חומרי לחימה כימיים ולגרום להרג המוני.

שמיר העדיף לתת למלאכתם של צדיקים להיעשות בידי אחרים והותיר את צה"ל בחוסר מעש. לראשונה מאז מלחמת העצמאות מצאה עצמה האוכלוסייה האזרחית תחת מתקפה ישירה. אזרחי ישראל התמכרו לחדרים האטומים, לניילונים, למסכות הגז ולקולו של נחמן שי והנשק הסודי החדש שהציע לנו - כוס מים...

20 שנה אחרי, ניתן לומר שההחלטה שקיבל שמיר היתה החלטה אסטרטגית אומללה שגרמה נזק חמור יותר אף ממלחמת יום הכיפורים.

המחיר

שום שיגור סקאד לעברנו, לא נמנע על ידי כוחות הקואליציה. כלומר מלאכת הצדיקים לא נעשתה על ידי איש. מה שכן קרה הוא שנשברה ההרתעה מפני תקיפת האוכלוסייה האזרחית בישראל. מעמדנו התערער, ומי שציפה לתמורה תמורת ההבלגה הישראלית קיבל בדיוק את ההיפך מזה. ישראל לא הבינה כי מי שמפקיד את מלחמת הקיום שלו בידי אחרים הופך את עצם קיומו למשהו שצריך כל הזמן לשלם עבורו והמחיר רק עולה.

חיש קל מצא עצמו שמיר תחת לחץ אמריקני כבד, נגרר לוועידת מדריד, אולץ להכיר בעקיפין באש"פ וזרע את הזרעים שהולידו בהמשך את הסכמי אוסלו, את אלפי החיילים והאזרחים ששילמו עבורם בחייהם, את הגירוש מגוש קטיף, את חטיפת שליט, את התדרדרות מעמדנו הבינלאומי, את צמיחת האנטישמיות, את תעוזת אחמדיניג'אד וארדואן הנועצים בנו את שיניהם ללא חשש – הכל השתלשלות של אוסלו שצמח בעקבות אי העמידה בניסיונו של אברהם.

ומה עכשיו?

אחמדיניג'אד – כמו סדאם - מכין עצמו להשמדת ישראל.

נתניהו – כמו שמיר – מקווה שהעולם יעשה עבורנו -  מסיבותיו שלו – את המלחמה הקיומית.

עד כה הופעל לחץ כלכלי ומדיני שלא נשא תוצאות וככל הנראה אנו מתקרבים לשעת האמת והשאלה היא מי עדיף שיתקוף, המערב או ישראל.

לקח שמיר אומר שבלי שום קשר לזהות התוקף – עלינו להניח שגוש דן יזכה בכל ה"סחורה" שמסוגלים האיראנים "להציע"...

לקח שני הוא שנטרול האיום על ישראל אינו בראש מעייניה של קואליציית המערב – כזכור, שום סקאד לא הושמד בטרם שוגר.

כלומר אם ישראל לא תתקוף באיראן ותשאיר את המלאכה לאחרים, היא תספוג בסבירות גבוהה יותר (!) את כל יכולת התגובה האיראנית – ראשית משום שהרתיעה האיראנית תפחת משמעותית מול ישראל פסיבית וגם משום שהיכולת הטכנית להתגונן מתוך עמדה פסיבית – פוחתת משמעותית.

אבל החמור מכל הוא לקח שמיר השלישי. סימן השאלה המרחף כבר היום מעל זכות קיומה של מדינה יהודית, יהפוך לסימן קריאה שחור ושלילי. ישראל תיסחט לשלם במטבע קשה (מאוד!) עבור מבצע שיכולה היתה לבצע ביתר יעילות – בעצמה. אחר כך תידרש ישראל לשלם את מחיר המפסידים ולוותר על כל נכסיה עד לקריסה מוחלטת.

עם או בלי מתקפה איראנית, חוסר תגובה ישראלית מסכן את קיום המדינה יותר מכל פצצה גרעינית.

אברהם הבין את כל זה. האם גם אנו נבין?

לאתר הירחון 'מחר'

לאתר צידה לדרך, לחץ כאן

להתנדבות, הצטרפו אל מנהיגים- מתנדבי מנהיגות יהודית

הצטרף לפעילות

מועדון הנחות והטבות

כבכל שבוע ביום ראשון, גם השבוע התפרסם מאמרו של משה פייגלין, "הלקחים שצריך לקחת מיצחק שמיר", בNRG. חברי מנהיגות מוזמנים להיכנס ולהגיב.

הסכנה הגדולה מהפצצה - משה פייגלין

מנהיגות יהודית

לתקן עולם במלכות ש-די